|
|
אין מחוייבות [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
הזכות לחרות הינה צורך בסיסי וטבעי של האדם מיום היוולדו: החופש להתנהג כרצונו, "רצונו של אדם - כבודו", חופש המחשבה והדעת, חופש האמונה הדתית וכו'. אלא, מרגע לידתו של האדם, הוא נכנס לתבניות שמשפחתו עיצבה עבורו, והוא שבוי בתוכן לאורך כל ימיו.
התרבות אליה הוא משתייך, ההורים המכתיבים את דרך חייו, סביבת מגוריו, בית הספר בו למד, והחברה בכללותה, לוקחים חלק רב בעיצוב הציפיות והגבולות בתוכן הוא חופשי לנוע. ובבגרותו, כשהטמיע את דרישות הסביבה, הוא יוצא לחיים עם "ארגז כלים", שרק לכאורה מזמן לו חירויות והזדמנויות חדשות להרחבת הגבולות והמסגרת. בעודו בוחר את דרך חייו נדמה לו שהוא בחר את מסלול חייו, כשבאופן לא מודע, הוא מנווט על-ידי מפת הדרכים שניתנה לו עם לידתו.
עם התבגרותו, על-פי הנורמות על-פיהן התחנך, הוא בוחר בת זוג להקים עימה משפחה, בה יטמיע את אמונותיו וסגנון חייו כפי שלמד ממשפחת המקור שלו. שם הוא פוגש את תפקיד ההורה, ונדמה לו שהוא מעצב את תפקידו באופן עצמאי וחופשי. אלא, שאף תפקידו כהורה מעוצב אף הוא משחר ילדותו. נכון שלעיתים אנו שומעים את עצמינו כהורים מדברים מגרונם של הורינו?
כאדם בוגר, מוטלת עליו האחריות לפרנס, לחנך, וליצור עבור ילדיו מערכת ציפיות שמעצבות את עתידם. ואלו, נשענות בעצם על דפוסי התנהגות/חשיבה, שהיוו עבור את הבסיס להתפתחות. למרות שהתא המשפחתי גדל והתרחב, והאדם פיתח קריירה וצבר הון ונכסים, ידע ומעמד, כמה חופש היה לו בתקופת חיים זו?
גיל הפרישה הוא הזדמנות נדירה וחד-פעמית להיות בן-חורין. בגיל זה האדם מתנער ממחויבות לפרנסה, מחויבות לחינוך, והעשרת ילדיו, ממחויבות לצבירת נכסים, מחויבות לסביבת מגורים, מחויבות למקום עבודה, ומעמידה בציפיות שהחברה מעמידה בפניו.
גיל הפרישה זו הזדמנות אחת ויחידה שיכולה להוביל לסיפוק והגשמה עצמית. החופש לבחור לקום בבוקר ולעשות את כל מה שאתה אוהב, החופש לבחור ולנהל את חייך על-פי מפה שאתה בוחר, לפעול מתוך אהבה ואמונה בעצמך, בכישוריך ובמי שאתה.
מאחלת לכולכם בריאות ואריכות ימים, ליהנות ולהגשים את כל משאלות ליבכם עם הרבה שמחה בלב! וזיכרו, שאני כאן ותמיד בשבילכם!
