אבקש להתמקד בפתח דברי בפסוק י"ב בפרק א' בפרשה שלנו, הפותחת את ספר דברים ונקראת פרשת "דברים" - "אֵיכָה אֶשָּׁא לְבַדִּי אֶת טָרְחֲכֶם וּמַשַּׁאֲכֶם וְרִיבְכֶם". הדברים נאמרים מפי משה בשנת הארבעים ליציאה ממצרים, כשהעם יושב על שפת הירדן. משה מתבונן על חייו הארוכים והפוריים כמנהיג העם וכמי שעמד בראש המפנה ההיסטורי של יציאה מעבדות לחרות. מתוך התבוננותו בעבר חשוב לו לומר לעם את הדבר המשמעותי ביותר - אין מקום לשלטון יחיד - עליכם לבנות מערכת שלטון ומשפט, וזה הוא אומר בהדגשה בפסוק הבא (פס' י"ג) - "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִֹים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים וִידֻעִים...." בשום פנים ואופן לא יכול להיות בהירארכיה המנהיגותית אדם עם כתבי אשמה נגדו.
משה אומר לעם טרם פרידתו ממנו, כי חובה עליו להיות נאמן למהפכה הביזורית, להקפיד למנות נשיאי שבטים ולבנות מערכת שיפוטית הירארכית למופת. למעשה הכל נאמר כבר קודם לכן, ואילו בפרשה שלנו הדברים חוזרים על עצמם ומנוסחים קצת אחרת מהאופן שבו נוסחו בחומשים הקודמים, כשלמרב הכאב ניכר, שמשה מסגיר את עייפותו, כפי שבא לידי ביטוי בפסוק י"ב, שהוא למעשה הספד של משה על עצמו.
משה מדגיש בהבלטה רבה, שאסור לשאת לבד את "טָרְחֲכֶם וּמַשַּאֲכם וְרִיבְכֶם". לכן החל לבנות עוד טרם מותו את המנהיגות העממית, שאופיינה בשלטונם של "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים..."(שם, פס' י"ד) והדגש הוא על אנשים שאין כתבי אישום נגדם". בימים אלו מצער, שיש לנו מנהיגות, שלא השכילה להבין עד כמה חשוב להקפיד על המגמה הביזורית של משה. בפירוט רב הנחיל לנו משה דפוסים ערכיים לבניית מערכות שלטון. מצער, שבימים בהם נקרא את פרשת "דברים" בבתי הכנסת, או כל החפץ בביתו, במערכות השלטון נהיה עדים לרמיסתה של הפרשה. נהיה עדים למנהיג החפץ לרכז הכל בידיו הוא. במיוחד שמדובר בימים הרי גורל של מאבק בזדונה של מגפה קוטלת חיים ללא רחם.
פרשת השבוע שלנו "פרשת דברים" נקראת שבת אחת לפני תשעה באב. זו השבת השלישית לתקופה הנקראת "בין המצרים", שבין י"ז בתמוז לבין ט' באב יום חורבן הבית. כדי ליצור קשר בין פרקי התורה לבין "ימי "בין המצרים" קבעו חכמינו לשלוש השבתות האלו, לכל שבת הפטרה, שדנה בתוכחה שהשמיעו נביאינו. ההפטרה שנקבעה לשבת שלנו, השבת שלפני תשעה באב - ההפטרה לפרשת "דברים" - לקוחה מפרק א' בחזונו של ישעיהו בן אמוץ.
את הנאמר בהפטרה של השבוע עלינו לשנן היטב היטב. כי זה מה שצפוי לשלטון שמסתאב, זה מה שצפוי לנו הנתונים בצבת שלטון מסואב. הפניה של ישעיהו בן אמוץ לעוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו שליטי יהודה זו למעשה הפניה לאוחזים בהגה השלטון כיום - קציני סדום, האחראים ליצירת דפוסי חיים של עם עמורה בימינו אנו.
כשאנחנו קוראים בהפטרה את פסוק כ"ג בפרק א' "שָׁרַיִךְ סוֹרְרִים וְחֶבֶר גַּנָּבִים, כֻּלּוֹ אוֹהֵב שׁוֹחָד וְרוֹדֵף שלמונים" אני שומע את דברי שר האוצר שלנו ישראל כ"ץ, המטיח ביושב-ראש הקואליציה, מיקי זוהר, שדאגתו לבעלי האולמות נובעת מאינטרסים אישיים, אני שומע לא את ישראל כ"ץ, אלא את הנביא ישעיהו האומר: בפסוק כ"ב "כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים".
כשאני עד למציאות חיינו, בה יועץ משפטי לממשלה מחליט על העמדה לדין את ראש הממשלה, ואותו ראש הממשלה מחזיק את מדינת ישראל האהובה שלנו כבת ערובה במנוסתו מהחוק, אני שומע את פסוק כ"א בהפטרת השבוע - "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָּה נֶאֱמָנָה, מלאתי משפט, צֶדֶק יָלִין בה, וְעַתָּה מְרַצְּחִים". הפסוק הזה מהדהד ביתר עוצמה, כשאני עד לתמיכת מנהיגי מפלגות באדם, שיועץ משפטי מגיש נגדו כתבי אישום. בין המגוננים נמצא שר הפנים שהורשע, ישב בבית הסוהר וחזר לתפקיד מינסטריאלי בכיר.
כשאני עד למי שטרם פרוץ הגל השני של הקורונה הקדיש את עיקר זמנו להזיות של סיפוח והחלת ריבונות, השקיע את מרב מרצו בהחלשת שותפיו הפוליטיים ועשיית דה-לגיטימציה למערכת המשפט, אחרי שביכר לארגן הטבות מס לעצמו בסך כמיליון שקל על חשבון המדינה, כשמיליון אזרחים הם מחוסרי עבודה, אני קורא את התוכחה בפרשת השבוע על מנהיג, שהוא נגוע מכף רגל ועד ראש. על מנהיג שהוא חלק מהנהגה סוררת "מכַּף-רֶגֶל וְעַד-רֹאשׁ אֵין-בּוֹ מְתוֹם..." (פס' ה').
נאשם בפלילים אינו יכול לכהן כראש ממשלה. ראש ממשלה שמקדיש את מירב זמנו להתקוטטות עם היועץ המשפטי, שקבע שראש הממשלה אינו יכול לעסוק במינו המפכ"ל, כי זה בניגוד עניינים, ראש הממשלה משיב ליועץ המשפטי בליסטראות של מלים - "שהיועץ המשפטי נגוע בניגוד עניינים". כשאני קורא את הפטרת השבוע המתריסה בהנהגה כימי עוזיהו מלך יהודה, אני רואה את הנהגת העם היהודי במדינת ישראל בשנת 2020 - כך נראית הנהגה המובילה את עמה לחורבן - למציאות בה ארצנו תהיה שממה, עריה שרופות אש, אדמתה לנגדנו - זרים אוכלים אותה - "וְנוֹתְרָה בַּת-צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם, כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה" (פר' א' פס' ח').
