פיגוע האונס הקבוצתי באילת

תוצאת הפיגוע הקטלני באילת אסונית בכל קנה מידה. המארב המתוכנן, אמצעי החבלה המשודרגים, הפגיעה הישירה על-ידי שלושים צלפים ותומכי הלחימה השונים, וידוא ההריגה, העלמת סממני חברי החוליה וחזרתם לבסיסם בתחושה שכבשו את היעד, כמנצחים.

צילומי גופת הקורבן המוטל בשולי הדרך נטוש ובלי כוחות. זוהי תמונת הפיגוע הנורא והאיום שביצעו שלושים טרוריסטים במסווה בני אדם נורמטיביים, זוהי תמונת שדה הקרב, זוהי תמונת הכישלון הערכי, מוסרי, החברתי, האנושי, זוהי תמונת הבושה.

פיגוע האונס הקבוצתי, כפי שעולה מפרסומי המשטרה, אירע באמצע מלון, באמצע עיר קיט, באמצע החיים של הפוגעים שרצחו פעם אחר פעם, אחר פעם, שלושים פעמים, נערה חסרת ישע, באמצעות הכוח המשחית, הרע, החינוך האנטי מוסרי, האווירה והקלות הציבורית הבלתי נסבלת והבלתי אפשרית של הסלחנות כלפי טרוריסטים פוגעניים מסוג זה, כשהשיא הוא הצבת שמירה על ביתה של הקורבן שמא מי מהטרוריסטים או שולחיהם המנאצים ומשמיצים אותה ברשתות החברתיות יגיע לבצע בה וידוא הריגה, לתוקפנות המינית המתרחשת אין כתובת מסוימת או אפיון אחד, היא מתחילה מפרסומות מחפיצות בטלוויזיה, נמשכת בתוכניות נוטפות רמזים מיניים בוטים, בראיונות עם יחצ"נים של שחקנים, בדרנים, אנשי ספורט שהואשמו או נמצאים בתהליכי חקירה בנושא ניצול מיני של קטינות, בעסקות טיעון מגוחכות עם אבות של כוכבים שניצלו את המעמד של ילדיהם ומסתיימת בחגיגת, ' הבאנו שלום עליכם', של משחררי איי נאפה עם כיפות ירושלים של זהב לראשיהם, ריקודים, ראיונות וקבלת פנים של גיבורים, גם אם הוכח שחלק מהנאשמים שזוכו היה קשר לאונס הקבוצתי, רק בצפייה, צילום, שתיקה, ההשחתה מחלחלת.

מיטב עורכי הדין גויסו להקטין את הזוועה, להאשים את הקורבן, לטעון בפנים חמורות סבר מעל כל מרקע, על פתיינותה של הנערה, על הסכמתה שבשתיקה, על עברה, על הכל, רק לא על אחד משלושים הטרוריסטים שביצעו את הפיגוע, שרצחו אותה פעם ועוד פעם ועוד פעם.

אני מנסה לגרש ממחשבותיי את רגעי האימה, לסלק ממוחי את חוסר האונים של הגווייה המוטלת ככלי אין חפץ בו, את עינה הפעורות בתימהון ופיה האילם מכאב. מחשבות זוועה אלה טורדות את נפשי, מדירות שינה מעיניי.

נערה אחת ושלושים שודדים ששדדו את חייה, את תומתה, את האהבה, את החיים השגרתיים של נערה מתבגרת. הפיגוע הטרוריסטי הזה מחייב איתחול מחדש, מחייב תהליכי עומק מגיל צעיר, בבית, בבית הספר אך יותר מכל במרחב הציבורי, בו מוצגת בשלל דרכים דמות האישה באופן פוגעני ומחפיץ, בו השיח הציבורי מקבל מימד מיני כמו בהפגנת אברי המין למען השמירה על הדמוקרטיה, יש פעמים בהם נגמרות המילים, פיגוע זה הוא אחת מהם, כשהמילים נגמרות חובה להתחיל במעשים.

שלושים השודדים, הטרוריסטים, שביצעו את הפיגוע הזה חייבים לשלם את המחיר, בלי עסקות טיעון, בלי חמלה ובלי רחמים, מערכת החינוך מגיל גן מחויבת להגביר את הלמידה על זכותו של כל אדם לגופו, המשפחה מחויבת לחיזוק כבוד האדם, כל אדם לגופו, להנאותיו, לאהבותיו, התקשורת, כן אותה תקשורת הנחרדת בצדק אל מול הפיגוע הקשה, מחויבת לחשבון נפש עמוק ויסודי, לסלק מהמרקע את התופעות, הפרסומות והתוכניות המחפיצות הפוגעניות המאפשרות הבנה בקריצה לביצוע פיגועים מסוג זה.

לנערה בת השש עשרה שנרצחה באמצע המלון, באמצע עיר הקייט, באמצע החיים, נגמרו החיים, אולי בעקבות עוצמת הפיגוע הנערה הבאה תינצל מרצח המוני שכזה.