גועל נפש הוא תאור לא מספיק לתאר את מה שקורה בפוליטיקה הישראלית. גם אם אני מנסה להמלט מאותו רפש, הרי שזה בלתי אפשרי, כי מי שכותב את חדשות השעה ברדיו מוודא שאני לכוד, במשפט או שניים פוגעים בי חזור ופגע מדי שעה בשעה. זו פשוט התעוללות לשמה, ואני - ואתם - הקורבן.
זה התחיל עוד טרם החלפת השלטון. יועצת משפטית זו או אחרת הוציאה חוות דעת מחייבת כי הוצאות מעון ראש ה
ממשלה תפסקנה מיד עם השבעתה של הממשלה החדשה. בחדשות אחר כך דובר על העברת חפצי ראש הממשלה מהמעון הרשמי, וגם זה יהיה כמובן על חשבונו.
איך הגענו הלום, שפקידים (גם אם הם עורכי דין) עושים כאילו הם מחליטי ההחלטות? היכן הם מקבלי ההחלטות? אפילו אם מבחינה חוקית ניתן להפסיק את החזר ההוצאות, כך מתנהלת מדינה מתוקנת? האם זה הדבר הנכון לעשות? מדוע בכלל אנחנו עוסקים בכך? ומדוע אני מצפה שמדינת ישראל תהיה מדינה מתוקנת? הפכנו, כך נראה, לסדום ועמורה, עומדים כולם מסביב למיטה, עת מותחים את הקשור עליה ("פופ" יוצאת לה עצם אחת ממקומה, "קול ניסור" נשמע כי הרגליים ארוכות מדי, וכו׳) ומריעים "הוריי, המשיכו, זה כה מרתק"!
אחרי שתים עשרה שנים, סינדרלה תהפוך בחזרה לשפחה עם השמע הגונג האחרון של חצות, וניתן לחזור להתעלל בה. כשהנשיא פרס ז"ל הוציא עשרות מיליונים על בית הנשיא, הכל היה טוב ומקובל, אך ברגע שהצלחנו "להפטר" מנתניהו, חייבים להתחיל להענישו?
לא רק סדום ועמורה (למי שלא זוכר, כדאי לפנות לאותו ספר שנמצא בכל בית, למרות שלרוב הוא מעלה אבק, עזוב ובודד, ולא צריך להתאמץ, שם ממש בהתחלה, בספר הראשון, בפרקים י"ח-י"ט), מסתבר שאנחנו מנסים להתנהג בדיוק כמו בארה"ב. חבל רק שאנחנו לא מנסים לחקות את הטוב והיפה, ובמקום זה בחרנו בכל הנורא, המגעיל, הדוחה והפוגע.
למחוק, לבטל, להשמיד, למוטט (את כל הקשור בנשיא טראמפ, הס, אסור להזכיר את שמו, דמך בראשך!) - כאילו לא היה נתניהו? היכן הכרת הטובה? היכן ההתנהגות ההולמת את המעמד? נתניהו היה ראש הממשלה של מדינת ישראל, של כולנו, לטוב ולרע, בין אם הסכמנו על הכל ובין אם היו חילוקי דעות. האם בועטים באדם שנחל תבוסה? אם רוצים לקחת דוגמה מארה"ב (או מכל מקום בו הגינות וראש צלול קיימים), הרי שוודאי שכל הוצאות ה"בית הלבן" משולמות עד שהיושב בו עוזב (וגם דמי ההובלה מכוסים במלואם).
זה נשמע קטנוני? מלא רוע לב? נורא ומגעיל? הכל גם יחד, והעובדה שבזה עוסקת מדינת ישראל בחדשות השעה מדי שעה מהלך מספר ימים מצביעה על כך שהגענו לשפל כמוהו לא ראינו, בו לא הייינו לפני כן.
מה שמושמע בחדשות השעה הוא רק מטעמים על קצה המזלג ממה שבאמת קורה. למי שרצה, וחיכה בכליון עינים, להקשיב לנאומים עת ממשלה מתחלפת במדינה דמוקרטית, ציפתה אכזבה עמוקה. חברי כנסת מלהגים, צועקים, מפריעים, עד כדי כך שצריך היה להרחיקם. היכן הכבוד כלפי כל מה שהכנסת מייצגת? והיכן הכבוד כלפי הזולת, גם אם אנחנו לא מסכימים איתו?
באנגלית קוראים לכך "sore loser" ובעברית, "בושו והכלמו". צדק
יאיר לפיד שהחליט לא לנאום והתנצל בפני אמו ובפני עם ישראל כולו, שהם צריכים לחזות במחזה מביש כל כך בכנסת ישראל. "ויאמר ה׳, זעקת סדום ועמורה כי רבה, וחטאתם כי כבדה מאד" (בראשית י"ח:20).