הרושם הראשון הנוצר אצלי מקריאה והאזנה לתקשורת הנפוצה, הוא שגדעון סער טרם הפנים שתמה תקופת "המלחמה" להחלפת נתניהו. הוא עתה שר המשפטים בממשלת השינוי, שר בכיר שאחד מתפקידיו החשובים ביותר הוא לקדם את מערכת המשפט בישראל. לשם כך יש לערוך בה רפורמה יסודית ולהתחיל תוכנית זו מהנושאים העקרוניים, האידאולוגיים והדחופים ביותר. תחת זאת התבשרנו, בין אחרים, שהוא עוסק ביוזמות חקיקה איזוטריות, דוגמת מניעת יכולתו של ח"כ או ראש ממשלה יוצאת (ממשלה זמנית בתקופת המעבר), שהוגש נגדו כתב אישום להקים ממשלה. יוזמה זו היא סרח-עודף של המלחמה בנתניהו או אולי של החשבונות האישיים עימו ופסולה בעיני מכל וכל. היא פסולה בשל העיתוי והמניעים אך גם מהטעמים העקרוניים שעמדו על הפרק במאבק הפוליטי שהתחולל בשלוש השנים שעל פניהן השתרעה המלחמה המיותרת בנתניהו.
הפְסוּל מחמת עיתוי, נובע מסדר עדיפות לקוי, שעליו אעמוד בהמשך אך גם מהטעם שהמאבק הפוליטי בנתניהו הוכרע, ממשלתו פוזרה ובמקומה הוקמה ממשלה אחרת, זו שגדעון סער חבר בה. אם תתמיד ממשלה זו 4 שנים בתפקידה, יהיה הנושא בלתי רלוונטי בעליל. אם לאו, יהיה בו, אם תצלח החקיקה השגויה, משום יריה ברגלה של מדינת ישראל. שכן מעמדו התדמיתי של נתניהו יהיה אחר, המצב הפוליטי שונה, וקרוב לוודאי שאפילו מעמדו המשפטי יהיה אחר.
2 גם אם נדַרש ללכת לבחירות מוקדמות בהרבה מהמתחייב על-פי החוק, גישת סער פסולה מיסודה. ראשית, החוק הקיים מתיר לראש ממשלה מכהן שהוגשו נגדו כתבי אישום להמשיך בתפקידו. הטיעון הדמוקרטי בזכות קביעה זו, הוא שאסור שלפקיד ממשלתי כלשהו - במקרה זה התובע הכללי (שכיום הוא גם היועץ המשפטי לממשלה) - תהיה אפשרות להחליף ממשלה שקיבלה את אמון הכנסת, רק מהטעם הפרוצדורלי שנגד ראש הממשלה המכהן הוגש כתב אישום, כאשר גורלו טרם הוכרע בבית משפט. הטיעון האידאולוגי בסוגיה זו קובע (ומוגן גם הוא בחוק) שזכות החפות עומדת לראש ממשלה שטרם נגזר דינו, ואין להדיחו פרוצדורלית רק על סמך חשד שלא נבחן בביקורת משפטית. אני מקבל את שני הטיעונים, וסבור שאם יש בחקיקה הקיימת פגם, הרי הוא זה שדורש משר בממשלה להתפטר ברגע שהוגש נגדו כתב אישום. בין שר לראש ממשלה עומד ההבדל המהותי שהתפטרות ראש הממשלה גוררת התפטרות הממשלה כולה דהיינו: משבר ממשלתי. לעומת זאת, כאשר להתפטרות שר, אין ברוב המכריע של המקרים תוצאה בעלת משקל דומה. אולם, זכות החפות עומדת גם לשר ויש לכבדה, בבחינת דין אחד לכולם. לפיכך, אם נדרש תיקון חקיקה בנושא זה, עליו להשוות את ההתייחסות במישור האישי בין שני בעלי התפקידים, כלומר: העדפת זכות החפות, על עניין "מראית העין" מטעמי נוחיות פוליטית שבכתב האישום.
אם מבקשת הכנסת להדגיש את חשיבות טוהר המידות אצל נבחרי-ציבור או עובדי-ציבור, עליה להחמיר את עונשיהם של בעלי תפקידים שסרחו, ולא לעסוק בתרגילים של מראית-עין,
3 שלטווח הארוך אין בהם ממש, ועל כן נזקם מרובה מתועלתם. זאת ועוד: יש להפסיק את מלחמת החורמה נגד נתניהו (או בעדו) משום שנזקה במונחי הרעלת הבארות, הגדלת העוינות בציבור ובזבוז אנרגיות לאומיות, גדול בהרבה מתועלתה. תיקון האווירה הציבורית ויישוב המחלוקות בדרכים דמוקרטיות ותרבותיות, הן המטרות הראויות, ולא המשך "שפיכות הדמים" והשחיקה ההדדית. במאבק להפלת ממשלת נתניהו, נקטו יריביו צעדים רבים שמקומם לא יכירם בחברה יהודית וישראלית חפצת חיים ואיכות-חיים וכיום הוא "משיב להם כגמולם" - שני הדברים פסולים בעיני; עתה הגיעה עת הארוכה לפצעים.
את תיקוני החוקים הדרושים, יש לבסס על עקרונות ואידאות מוסכמים ולא על חשבונות-עבר מהסוג שאנו גוררים עימנו עוד מימי "ההגנה והסזון". כשר משפטים בממשלה ואחד האישים המרכזיים בצוות האחראי להקמתה, על סער להתרכז בעיקר. בכדי לסבר את האוזן אזכיר אחדים מהם:
"חוק ההגירה" - חוק יסוד כולל לנושא העקרונות ומדיניות ההגירה של ישראל, כאשר שימור רוב יהודי במדינת הלאום של העם היהודי הוא עקרון מרכזי בחוק זה.
"חוק הלאום" - חוק יסוד המבטיח שאופיה של מדינת ישראל יהיה יהודי ולכל אזרחיה יהיה שוויון זכויות אישי אחד ואחיד.
"חוק האזרחות" - חוק שיקבע מי זכאי לאזרחות ישראלית, באילו תנאים יוכל לקבלה ובאילו תנאים הוא עלול לאבדה.
"חוק יסוד הדמוקרטיה" - חוק יסוד שיגדיר את אופיו ומהותו של המשטר הדמוקרטי בישראל ויעגן בשוויון הדמוקרטי האישי את זכויות היחיד, זכויות הציבור והסינרגיה ההכרחית בין זכויות לחובות אזרחיים.
"כבוד האדם וחרותו" - חוק יסוד קיים, שיתוקן כך שלא יעמוד בסתירה לאף אחד מחוקי היסוד האחרים או יבוא במקומם.
"מיהו יהודי" - חוק יסוד שיקבע את הכללים לפיהם תבסס מדינת ישראל את האבחנה בין יהודי ללא-יהודי, על יסוד קביעה נורמטיבית של מוסד-על הלכתי יהודי עולמי.
סדרת חוקי יסוד לנושאי המשפט והשפיטה שיסדירו את מבנה מערכת המשפט, סמכויותיה, דרכי בחירתה ודרכי בקרתה, תוך אבחנה ברורה בין חקיקה לשפיטה, ובין סמכויות המחוקק לסמכויות בתי המשפט. בין אחרים יתחום חוק היסוד המתאים את הגבולות שבין פרשנות משפטית לתחליף-חקיקה...
אותה רמה של סדר, חייבים להכניס למערכת חוקי היסוד המסדירה את היחסים בין מערכת הביטחון (ביטחון החוץ) לתחומי ביטחון הפנים ודרכי הסינרגיה ביניהם. סוד ידוע הוא שממדיה של מדינת ישראל והרצון לחסוך בהוצאות בכלל נושאי הביטחון ולנצל את הניסיון הנצבר, הנחות העבודה של הקבינט והמועצות הלאומיות העוסקות בכך כגון מל"ח, מושתתות על "שאיבת מידע" הדדית בין הרשויות, אלא שהתהליכים אינם מוסדרים בחוק, הביורוקרטיה רבה והנפגע העקרי הוא הציבור שדרכו למיצוע זכויותיו היא דרך חתחתים.
הסדרות דומות נחוצות גם בין הממשלה לכנסת ובין הכנסת למערכת המשפט. אחת החולשות הגדולות שהתגלתה במשבר הממשלתי המתמשך בשלוש השנים האחרונות, נוגעת לסינרגיה ואף לערבוב התחומים העצום הקיים כיום בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת. חובה לתקן מצב זה בחקיקת-יסוד מסודרת, משום ש"הבלגן" הקיים מסכן את המשטר הדמוקרטי ואת היציבות החברתית.
בין השינויים הדרושים בתחום זה, אנו מוצאים את שיטת הבחירות, לרבות דרכי ניהולה - (יחסית-רובנית או אזורית) הצבעה (אלקטרונית?), ספירת קולות (ממוחשבת?), מה בין בחירות למשאל-עם?! זמני היערכות לבחירות וצימצום עלותן. ביטול החוק הנורווגי והחלפתו בהגדלת מספר חברי הכנסת (150- 180), תוך הגבלה בחוק יסוד של מספר השרים בממשלה, מספר החברים בקבינט, מספר הח"כים שיהיו שרים או סגני שרים ויגרעו בפועל ממצבת ניהול העבודה השוטפת בכנסת ובעבודת הוועדות והפיקוח של הכנסת על זרועות הביצוע האחרות. חייבים להקשיח מספרים אלה, בכדי לנטרלם מ"המסחרה" הפוליטית של הקמת קואליציה וממשלה. הקשחת אחוז החסימה, כחלק משינוי שיטת הבחירות במטרה לייצב את מערכות הממשל ולחזק את מעמד הכנסת.
סדרי עבודה וניהול ישיבת מליאת הכנסת והוועדות - עיגון מחדש בחוק יסוד הכנסת. בחינה חוזרת של רעיון החסינות, ועידכון החוק במידת הצורך.
4 קביעה מחודשת של מערכת היחסים בין ממונים שהם נבחרי ציבור לבין פקידים שתפקידם העיקרי הוא להוציא לפועל את תוכניות העבודה שאושרו ע"י הממונים.
לא ניתן לנהל ביעילות מערכות המונות מאות ואפילו אלפי גופים מתוך מרכז סמכות אחד - הקורונה הוכיחה זאת היטב, הן לגבי גופי הסחר והשירותים והן לגבי בתי החולים ובתי הספר. לפיכך, חוק השירות הציבורי חייב להסדיר עניינים אלה: גם ערוצי השליטה והדיווח וגם קציבת תחומי האחריות לביצוע, ולצידם סמכויות רשויות הבקרה והפיקוח; אין לבלבל ולהחליף בין הדברים. עם זאת, אחד מגורמי הביורוקרטיה העיקריים במשק הישראלי הוא הכנסת פונקציות הבקרה והפיקוח בטור לשרשרת קבה"ח הביצוע - זו שגיאה ניהולית קריטית. גופי הפיקוח לעולם לא יוכלו לשלוט באיכות הביצוע, כגופי הביצוע עצמם ואם יוכלו - גופי הביצוע יאבדו את כושר הביצוע. הפתרון הנכון הוא הפוך: קציבה מדויקת של סמכויות ואחריות הביצוע, הסקת המסקנות הדרושות לגבי מקרי הצלחה אך לא פחות מכך גם למקרי כשל. (עדיין ניתן לערוך בדיקות מדגמיות או תקופתיות, כחלק אינטגרלי של תהליך בקרת-האיכות התהליכי הכולל.
בכדי לאפשר כל אלה, יש, לחזור בין היתר לתוכנית לצימצום ואיחוד של רשויות מקומיות (שיקולים של הצבעה בבחירות אזוריות, אבל גם של יעילות ניהול ושליטה שמתן שירות לאזרחים ומיצוי ההשקעות הציבוריות).
5 ברור שכל אחד מהחוקים יגובש תוך התייעצות עם המשרדים הנוגעים (שמספרם כאמור יצומצם) וינוהל כפרויקט עם תהליכי התחלה – אמצע – וסיום מוגדרים.
כלל ידוע במינהל הציבורי (ולמעשה בכל מינהל) הוא מערכות בריאוֹת שמושתתות על יסודות איתנים שהראשון להם הוא הגדרה ברורה של היעוד והשני הוא הגדרה ברורה של הרעיונות והכלים באמצעותם אנו חותרים להשגתו. המסגרת החוקית ודרכי יישומה, חייבים יסודות חוקיים שלימים, מסודרים ונעדרי סתירות פנימיות; ותפקידו של משרד המשפטים לספקם למינהל הציבורי. אין סיכוי שיצליח לעשות זאת אם לא ידע לקבוע לעיסוקיו סדר עדיפות לאומי נכון, לצד קצב יישום נדרש.
אינני מתעלם מהקשיים המובנים הקיימים ב"ממשלת השינוי" בגלל הבדלי השקפות ואינטרסים של מרכיביה. עם זאת, השינוי הדרוש לישראל איננו רק החלפת נתניהו בראשות הממשלה, אלא ניתוב וניהול שונים לגמרי של נושאי הפְנים מאלה שהוביל נתניהו. היסוד החוקי לכל רפורמה הוא החוק המתיר או דורש אותה, וכאן נכנס לתמונה משרד המשפטים כאחראי הראשי לקידום הרפורמות החוקיות שיאפשרו ויבססו את הרפורמות האחרות.