|
צמאים למים [צילום: עבד רחים חטיב/פלאש 90]
|
|
|
|
|
בשטח C נמצא הכפר הפלשתיני אטואני. הכפר הממוקם בדרום הר חברון קיים כבר כמאתיים שנים. פרנסת תושבי הכפר היא בעיקר מגידולי צאן, כך שמים ומקומות מרעה מהווים מקורות חיים לבני האדם ולבהמות שבכפר. תושבי כפר אטואני סובלים בשנים האחרונות מאיסור מוחלט לגשת למעיינות המים ומהגבלות רבות, המונעות מהם לצאת עם הצאן לשטחי מרעה.
הסבל ממחסור של מים במיוחד בקיץ הזה היה אחד מסיוטי החיים שנכפו על הכפר, שרבים מהם כאמור מתפרנסים מרעיית צאן, מסורת חיים שממשיכה עוד מתחילת המאה ה-19. בהתנחלות הבלתי חוקית בשם אביגיל, שהוקמה בתקופה האחרונה במבואות הכפר, גרות כ-30 משפחות, שלהן יש גישה חופשית למקורות המים והם נהנות משפע של מים. ממולם ממול להתנחלות הבלתי חוקית בשם אביגיל חיות מאות רבות של משפות פלשתיניות, הסובלות סבל בל יתואר מסיוטי צמא למים.
קבוצת חברים, רובם אחרי שירות רב שנים בצבא הקבע ושרות ממושך במוסדות הביטחון בארץ ובחו"ל, המאורגנים בארגון בשם "לוחמים לשלום", יצאו ממספר ישובים במרכז הארץ, כדי להביא מים לכפר פלשתיני אחד בדרום הר חברון. החבורה ממרכז הארץ, בהגיעה למבואות כפר אטואני הייתה חמושה ב"כלי נשק טרוריסטי מסוכנים מאד" בדמות טרקטור, אליו חובר קונטיינר של מים, שעשוי היה לתת מזור ומענה פעוט של חיים לתושביו ולבעלי החיים הצמאים למים. יש להדגיש צמאים מאוד למים.
הקבוצה תגברה עצמה בארגזים, שכל אחד מהם הכיל "תחמושת טרוריסטית מסוכנת ואימתנית להפחיד", שכללה מספר רב של בקבוקי מים. בקבוקי המים היו מיועדים לחלוקה לתושבים בבתיהם ובמיוחד לילדים, הסובלים מהמצוקה הקשה של העדר הגישה החופשית למקורות המים.
במקום שהצבא יאפשר את העמדת הקונטיינר במרכז הכפר, ויסייע שתוך שעה יחולקו המים לתושבים המעוניינים בהם, ולאחר שעה קלה יחזרו כל אנשי הקבוצה לבתיהם, היינו עדים לגילויים מחרידים של הפעלת אלימות פיזית קשה מצד החיילים ואנשי ההתנחלות נגד האזרחים, שרבים מהם ניתן להגדירם כקשישים.
מצד אחד ניצבו קשישים החמושים ב"תחמושת טרוריסטית" הכוללת "חומרי נפץ" בדמות מכלי מים ובקבוקי מים ומולם צבא חמוש ברימוני הלם, בפרץ של גז מדמיע ובהפעלות אלות, תוך כדי כך החיילים הסתערו על האזרחים והפליאו בהכאתם באלות. מצמרר היה המחזה הבלתי יאומן, שחיילים נוטלים אלות ובמכות פיזיות קשות פוגעים באזרחים שרובם היו קשישים, וזורקים את האנשים נושאי המים כאילו היו כלי חפץ. רוב האזרחים שהוכו היו בגילם של הורי החיילים וחלקם הגדול בגיל הסבים והסבתות שלהם.
היחידה הצבאית הייתה בפיקודו של רב סרן, העונה לשם משה, שהפליא את מכותיו באזרחים נושאי תחמושת טרוריסטית של מים. קשה לי לצפות בסרטון בו רב סרן בצבא הגנה לישראל, העונה לשם משה מטלטל קשיש שרק ביקש להביא מים.
לא רחוק ממקום האירוע ניתן היה לצפות לעבר דמות של משה אחר, משה המפקד, משה בן מאה ועשרים, שהשבוע קראנו עליו בבתי הכנסת. קראנו על פרידתו של המפקד משה בן מאה ועשרים מעמו ועלייתו להר נבו - זה היה משה, שאמר לנו לנהוג באזרחים שלא מבני ישראל כאל אזרחים בני עמנו. זה משה שאמר: "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם. (ספר "ויקרא", פרשת "קדושים", פרק י"ט, פסוק ל"ד).
קשה לראות רב סרן בצבא שלנו בשם משה המכה פיזית ומשתמש בעברית מובסת, בוטה וגסת רוח כלפי אזרח ישראלי, שרק ביקש להביא מים לגר הגר בארצנו. בדיוק באותה שעה אני קראתי בדיור מוגן את תפילת שלמה בחג הקהל - חג סוכות - בו אומר שלמה המלך: "רָעָב כִּי יִהְיֶה בָּאָרֶץ... שִׁדָּפוֹן, יֵרָקוֹן, אַרְבֶּה... וְנָתַתָּ לָאִישׁ כָּל צְרָכָיו... וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׁרָאֵל".
מול משה, הדמות האנושית, שהובילה את עם ישראל מעבדות מצריים לחיי חרות בארץ כנען, ניצב בערב שבת "האזינו" משה ברוטאלי ואכזרי, שאבד לו שיקול הדעת. במקום לאפשר את חלוקת המים ולומר למביאי המים לעזוב את המקום לאחר שיחלקו את המים הפעיל כוח אימתני של רימוני הלם, גז, אלות והרבה הרבה עברית מובסת רוויית ביטויים, שגסות רוח מאפיינת אותם.