הרהורים בעקבות פרשת "נח" (ב')

כשאני קורא את פרשת "נח", אני קורא מתוך כוונה להירתם לכל פעולה, שנועדה להציל את כדור-הארץ ממשבר אקולוגי, שעלול להביא להרס כל הקיים. הקריאה בפרשת "נח" מעצימה אצלי את החובה לפעול כדי להציל את עצמנו מההרס, שעלול להיגרם עקב מעשי אנוש חסרי אחריות. הקשת בענן היא עבור כל אחד מאתנו תזכורת ברורה להבטחה - "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשָׁחֵת אֶת הָאָרֶץ". כדי שלא תשחת הארץ מוטלות עלינו חובות, שלמרבה הצער, אנחנו לא תמיד ממלאים אותן, ובכך אנחנו מסכנים את קיומו של כדור-הארץ - מסכנים את חיינו.

כדי שתקוים ותמומש במלואה ההבטחה, שלא תשחת עוד הארץ שלנו, נדרשת גם מאתנו עשייה רבת היקף והשקעת מאמצים רבים יומיומיים. נדרשות מאתנו גיבוש נורמות חיים יום-יומיות שונות מהמקובל עלינו כיום כדי לא להגיע למצב, שאנחנו נהיה אלו שנביא את ההרס על הפלנטה הקיימת. והפלנטה הקיימת כבר לא תוכל לקבל מימוש ההבטחה החגיגית, שנאמרה בפסוק "וְלֹא יְהִי עוֹד מַבּוּל לְשָׁחֵת אֶת הָאָרֶץ".

כשסיימנו את הקריאה בפרשת "בראשית", נאמר לנו בהכללה רבה ללא כל פירוט בפרק ו' פסוק ה': "וַיָּרְא יְהֹוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ". בעקבות הפסוק הזה אנחנו חשים את חרטת האלוהים - "וַיִּנָּחֵם (ויתחרט) יְהֹוָה כִּי עָשָׁה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ". לכן אנחנו קוראים באותו פרק בפסוקים ו'-ז' את החלטתו הקשה - "אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתֳי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה...כִּי נִחַמְתִּי (התחרטתי) כִּי עֲשִׁיתֶם". נחמה קלה אנחנו מוצאים בפסוק ח': "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהֹוָה".

כשהתחלנו לקרוא את פרשת "נח" שוב נאמר בהכללה ללא פירוט מדויק בפרק ו' בפסוק י"א: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלוֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס". התגובה לתופעות חמס אלו הייתה קשה. התגובה האלוקית הקשה הייתה לנוכח החמס שמילא את הארץ, לנוכח העובדה הכואבת, שאדם בעשייתו היום-יומית החטיא את התכלית למענה ברא אלוהים את העולם. והתכלית הייתה לברוא עולם שכולו אך ורק טוֹב.

המבול בפרשת "נח" היא התגובה האלוקית. אך הסכנה הנשקפת לנו כיום היא תוצאה ישירה של מעשי ידינו. אי-שמירה על מידת הגז שמותר לפלוט לחלל תביא בוודאות רבה את ההרס והכיליון. לא גורם שמימי אלוקי יביא להרס, אלא אנחנו במו ידינו נהרוס את קיומנו. תעשיה שמביאה מצד אחד רווחה לאדם פועלת תוך כדי גרימת נזק בלתי הפיך לכדור-הארץ.

במציאות הקפיטליסטית הנוכחית - רווחי ההון מקבלים את כל מרחבי העדיפות על פני תכנון כלכלי, שיבלום את ההון במקום, בו הוא מסכן את כדור-הארץ.

בקידוש של יום ששי בערב אנחנו חוזרים ושונים את ההכרזה החגיגית של אלוהים על מעשה הבריאה, ובכל יום ששי אנחנו מתחילים את הקידוש במשפט הדקלרטיבי מספר בראשית פרק ב' פסוק א': "וַיָכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם". הפסוק הזה הוא סיומה של הראשית. הבריאה הסתיימה ועתה מוטל עלינו לגונן על מה שקיבלנו למשמרת. אך במציאות בה אנחנו חיים, כשאנחנו נותנים להון המופקר וחסר האחריות את ההגמוניה להכתבת התהליכים הקיומיים היומיומיים, אנחנו על סף ההתרחשויות, שפקדו את היקום בפרשת "נח". כשאנחנו נותנים לרווחי ההון את כל הזכויות ואת כל הכלים להכתבת מערכות הכלכלה - הקלקלה והקללה, שפקדה את היקום בפרשת "נח" ממתינה לנו במאה ה-21 לספירה.