אין שמחה כמו שמחה לאיד

אינני שמח לאידם של אנשים, אבל במקרה של גל אוחובסקי קשה לי מאוד להתגבר, אני אוחז את עצמי חזק חזק שלא לפתוח בקבוק ולחגוג. אינני יודע מה עשה או מה לא עשה גל אוחובסקי, אך אני בטוח שהוא נשפט בכיכר העיר, יש לו שופטים אוהדים, מאותה בראנז'ה, אז הם מקלים עליו, חצי מתנצלים על החובה ללכלך על חבר בקבוצה, אבל דמו נשפך ברחובות מבלי שחצי מהטענות נגדו אומתו בידי גורם מוסמך.

האם הטענות יכולות להיות נכונות? כן, ודאי בייחוד לאור העובדה שעל-פי הנטען הן מגיעות מכמה מקורות. האם ייתכן שמדובר ב"חיסול חשבונות"? כמובן גם זה אפשרי, ולא נוכל לדעת עד אשר גורם מוסמך יחקור את הפרשה, יגיע למסקנות, וככל שיש צורך, בית משפט יקבל החלטות.

ובינתיים שותים את דמו בקשית. ממש כפי שאוחובסקי שתה ואולי ימשיך אף לשתות את דמו של בנימין נתניהו, גם זאת בכיכר העיר וגם זאת טרם גורם מוסמך פסק כי נתניהו לקח חלק פלילי כלשהו על-פי הנטען כלפיו.

יש לי גם דעה על תגובותיו של אוחובסקי. ביו היתר הוא כותב "ככל הנראה, בלהט התשוקה האנושית לא הייתי קשוב כנדרש לתחושות הצד השני ואני כואב זאת". כאילו לא ברורה התשובה לשאלה "כאשר את אומרת לא למה את מתכוונת"? האם הנושא לא היה ברור לאוחובסקי טרם התפוצצה הפרשה? מדוע הייתה הפרשה צריכה לפרוץ על-מנת שאוחובסקי יבין ש"לא" זה לא? הרי גם בלהט התשוקה האנושית, ובעיקר בלהט התשוקה האנושית, אי-היענות ל"לא" היא ודאי התנהגות לא מקבלת ובמקרים מסוימים עלולה להיחשב כאונס.

חשוב לחזור לעניין ה"אונס בשומרת". בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה את הנערים הנאשמים מאשמת אונס בין השאר מכיוון שלהבנת בית המשפט הנאנסת לא הביעה מפורשות סירוב לקיום יחסי מין, לכן נקבע שאין הדבר מהווה אונס. הפרקליטות ערערה על ההחלטה בנוגע ל-4 משמונת הנאשמים, בית המשפט העליון אשר דן בערעור, ביטל פה אחד את החלטת בית המשפט בנוגע לנערים שבערעור המחוזי והרשיע את ארבעתם באונס. השופט מישאל חשין ז"ל קבע בפסק הדין המרשיע: "כשאת אומרת לא, האמנם כך הוא? האמנם 'לא' הוא 'אולי'? האמנם 'לא' הוא 'בוא'? האמנם 'לא' הוא 'כן', ואף עוד יותר מזמין מ'כן'?

ועל כך נאמר אנו, בלשון צלולה ובלא פקפוק וגמגום: כשאישה אומרת "לא" היא מתכוונת ל"לא" כמשמעותו בחיי יום-יום וכהוראתו במילון. כך אישה, כך גבר, כך ילד, כך ילדה, כך זקן, כך זקנה, כך כל אדם. 'לא' הוא לעולם 'לא', ואין 'לא' שהוא 'כן'. אין עיוור פיקח ואין שיכור פיכח, אין חכם טיפש ואין ותרן עיקש, אין שחור שהוא לבן ואין לילה שהוא יום - והכול אם מדברים אנו בלשון בני-אדם. 'לא' הוא 'לא'. אישה האומרת 'לא' והגבר מתייחד עמה על-אף אותו 'לא', הייחוד הוא שלא בהסכמתה והמעשה הוא מעשה אינוס".

גם בשומרת פעלו יצרים, גם שם הייתה תשוקה אנושית, ובשומרת הנאשמים היו נערים אשר הברקסים שלהם ממילא חלשים יותר, אך אדם מן השורה, בייחוד אדם מוביל חברתית כמו גל אוחובסקי, כאשר הוא שומע "לא" ויותר מכך, כאשר אינו שמע "כן", הוא מצופה לכבוש את יצריו, לכבוש את תשוקתו, בכל שלב משלבי המפגש, ולכן כאבו הנטען בדיעבד של אוחובסקי מכך שככל הנראה לא היה קשוב, והצער שהוא מביע על כך לא בהכרח נותנים מענה ראוי למעשים הנטענים.