פגסוס - דוח מררי רשלני, מסוכן, מגלה טפח ומכסה טפחיים

להלן סיכום כל הבדיקה שנעשתה על-ידי הצוות ה"מכובד", לדבריו:

בסיס הליך הבדיקה:

רשימת מספרי הטלפון שנבדקה: הבדיקה נעשתה על בסיס רשימה מורחבת שגובשה על-ידי משטרת ישראל, של מספרי טלפון אשר בשימוש רשימת האנשים שהתפרסמה (להלן – הרשימה המורחבת). יצוין כי רשימה זו נבדקה מול מספרי טלפון של מרבית האנשים ששמותיהם פורסמו, אשר אומתו על-ידי צוות הבדיקה באופן בלתי אמצעי. המספרים שנבדקו אכן נכללו ברשימת מספרי הטלפון הרחבה שגיבשה המשטרה לצורך הבדיקה."

הכשל הלוגי כאן ברור – מאימתי מקיימים חקירה על סמך מידע שמתקבל מהחשוד? המשטרה, שהיא החשודה היחידה בסיפור, היא זו שסיפקה לצוות " רשימה מורחבת שגובשה על-ידי משטרת ישראל, של מספרי טלפון אשר בשימוש רשימת האנשים שהתפרסמה".

ואולם, הכשל הלוגי הולך ומתרחב – מהיכן יש למשטרת ישראל רשימה של מספרי טלפון של אנשים שאינם תחת חקירה? האם משטרת ישראל היא יורשת השטאזי, והיא אוספת מידע על אנשים שאינם חשודים בדבר? האם הצוות לא שאל את המשטרה מהיכן היא שאבה את המידע הזה? הזוי.

הכשל הלוגי עוד ילך ויתרחב. נניח שלמשטרת השטאזי יש אמצעים טכנולוגיים נסתרים שכמובן איש לא בדק, באמצעותם היא יכולה לדעת בדיוק מהם כל מספרי הטלפון הסלולרי של כל אדם בישראל (וזה כמובן דורש חקירה נפרדת ורחבה בהרבה). האם היא תגלה לצוות הבדיקה את המספרים להם היא האזינה, או את אלה האחרים שלא הואזנו? התשובה והכשל ברורים.

הצוות "החרוץ" בדק את הרשימה "באופן בלתי אמצעי". כיצד? הוא התקשר לאותם אנשים ושאל אותם אם זה הטלפון שלהם. הם מודים שלא התקשרו לכולם, אלא "למרבית האנשים". נניח שהם אישרו שזה הטלפון שלהם. האם הם מסרו לצוות הבדיקה את כל מספרי הטלפון שבהם הם עשו שימוש? מובן שלא. עד כאן הכשלים המתודיים של צוות הבדיקה ברורים כשמש, וכך גם "אמינות" בדיקתו.

בהמשך צוות מררי מודה מעצמו בכשל נוסף: "לשלמות התמונה יצוין כי המערכת מאפשרת למשתמש לבצע תחזוקה הכוללת מחיקה של רשומות." בום. המשטרה יכולה למחוק את הרשומות של הרוגלה שאינן נוחות לה. לדוגמה אותם 26 שמות. כיצד הצוות ניסה "להתגבר" על הכשל המובהק הזה?

"להלן התיאור: הצוות ביצע את הבדיקות גם למול רשומות שנמחקו על-מנת לכסות גם תרחיש זה, וזאת, בין היתר, באמצעות שליפות שהחברה ייצרה, מהאזור בבסיס הנתונים הפנימי שלא ניתן למחיקה על-ידי המשתמש. בדיקות מעמיקות ומקיפות אלה חייבו מספר סבבי בדיקה גם אל מול החברה והאריכו את הליך הבדיקה מעבר למתוכנן."

ראשית, הצוות מצא "רשומות שנמחקו" על-ידי המשטרה. איזה חוק המשטרה מסמיך את משטרת ישראל למחוק רשומות של האזנת סתר? האם גילוי "רשומות מחוקות" לא הקפיץ את הפיוז לצוות? מובן שלא. שהרי הם בכלל לא ביקשו לגלות את האמת.

צוות הבדיקה מודה שהוא לא האמין למשטרה אשר "מוחקת רשומות", אך לא בדק לעומק מדוע נמחקו בכלל רשומות (שהרי מדובר בשיבוש מובהק של הליכי משפט).

במקום לבדוק באיזה מציאות חוקית המשטרה "מוחקת רשומות", הצוות ביקש לקבל את המידע ה"אמיתי" מחברת NSO. לא צריך להיות גאון גדול כדי לדמיין מהם האינטרסים של חברת NSO. פשוט להגן על הלקוח – המשטרה. איש לא בדק לעומק את אמינות ה"הכחשה" של NSO לעניין הרשומות המחוקות.

ואולם, הכשל הלוגי הגדול ביותר בדוח הבדיקה ידוע וגלוי לכל מי שמתמצא קצת בתחום, והוא מוחבא בין שורות הדוח. כל הבדיקה נעשתה במוצהר בהתייחס למספרי טלפון סלולרי בלבד.. אולם להתקנת רוגלה בטלפון חכם בכלל לא נדרש חיבור למערכת הסלולרית או מספר טלפון סלולרי. אם הטלפון מחובר ל-WiFi, אזי הגישה אליו אינה דרך המערכת הסלולרית שלו אלא דרך הכתובת האינטרנטית שלו (הידועה בקיצור – IP). כלומר כל משתמש ברוגלה יכול להתחבר לטלפון חכם (או למחשב) ללא כל קשר או אפילו ידיעה מה המספר הסלולרי שלו.

מערכים מסוימים, אלה הנמצאים בענן, כמו תיבת הדואר האלקטרוני או קבצים אישיים ותמונות, בכלל לא נמצאים בטלפון. בדיקת מספרי טלפון לגביהם חסרת כל משמעות.

בדוח ועדת מררי פוזרו רמזים לכשל הזה, אשר מעוררים בעיות חמורות בהרבה. כך, לדוגמה, בסעיף 3 לדוח: "3. אופן הבדיקה: הבדיקה נעשתה על-ידי הצלבת כלל מספרי הטלפון והמזהים שעלו מתוך בסיס הנתונים הפנימי של המערכת, אל מול רשימת מספרי הטלפון המורחבת. ככל שלא עלו מספרי טלפון אלא מזהים אחרים, כגון מזהה כרטיס סים, ביצעה המשטרה תרגום של מזהים אלה למספרי טלפון. על חלק מהמזהים בוצעה בקרה מדגמית על-ידי צוות הבדיקה."

כאן מודה הצוות כי בהרבה האזנות אין בכלל מספרי טלפון סלולרי, אלא "מזהים אחרים" ובכללם "מזהה כרטיס סים" בלבד. הצוות מודה שהמשטרה ביצעה "תרגום" של ה"סים" למספרי טלפון. עולה כאן בעיה חמורה ביותר: למשטרת השטאזי יש מאגר נתונים של כל כרטיסי הסים של כל תושבי ישראל ושיוכם למספרי טלפון סלולרי. מדובר במאגר אימתני העוקב אחרי כל אזרח במדינת ישראל. ניהול מאגר סודי כזה על-ידי משטרת ישראל הינו הפרת חוקי הגנת הפרטיות גרועים עשרות מונים מחשדות הרוגלה.

לא למותר לציין כי "המשטרה" הייתה "הגוף המזהה" עבור צוות הבדיקה, כאשר המשטרה עצמה היא חשודה בעבירה. ממש מלאכת חקירה רשלנית עד כדי פארסה. מעבר לכך, קיימים גם "מזהים אחרים". מהם אותם מזהים? צוות הבדיקה אינו חושף אלא מסתיר.

עוד מציין צוות הבדיקה שהוא ביצע "בקרה מדגמית" על "חלק מהמזהים". מה עם "החלק האחר" של המזהים? מדוע רק "בקרה מדגמית" אם מחפשים 26 רשומות בלבד? ברור שנעשתה כאן עבודה רשלנית וחסרת כל אמינות. מגלים טפח ומכסים טפחיים.

ואולם, בסעיף 5 לדוח מודה הצוות במפורש בכשל הזה: "5. יודגש כי הבדיקה שבוצעה היא טכנולוגית בלבד. צוות הבדיקה לא נחשף לתכנים שהופקו מהאזנות סתר שבוצעו באמצעות המערכת. כמו-כן, הצוות לא נחשף בשלב זה לזהות האנשים שבעניינם בוצעה האזנת סתר באמצעות המערכת, למעט אלה הנכללים ברשימה."

משמע, קיימות האזנות סתר המבוצעות ל"אנשים" ולא למספרי טלפון סלולרי, והצוות "לא נחשף לזהות האנשים" כלל "למעט אלה הנכללים ברשימה". ומי היה צריך לחשוף את "זהות האנשים"? משטרת ישראל. החשודה בעבירות. פאר היצירה החקירתית.

מעבר לכך, צוות מררי מודה שהוא ערך אך ורק בדיקה "טכנולוגית". לא נערכה בדיקה מודיעינית של המידע שקיים במחשבי משטרת ישראל לגבי אותם אנשים ומכאן לזיהוי מקורותיו. מרגע שצוות הבדיקה החליט (או הונחה מלמעלה) לערוך רק "בדיקה טכנולוגית" במקום בדיקה תוכנית של מערכי המידע המודיעיניים של המשטרה ביחס לאותם אנשים, הרי שהבדיקה הפכה מלאכותית וחסרת ערך.

אם הייתה נערכת בדיקה מודיעינית לגבי אותם אנשים, ניתן היה לחשוף את מקורות המידע באמצעות הנדוס לאחור (reverse engineering) וכך להגיע למקור האזנות הסתר להם.. אולם צוות הבדיקה לא ביקש לגלות את האמת, אלא להסתיר אותה ו"לזכות" את המשטרה בכל מחיר. חרטוט מוחלט.

מסקנות הבדיקה הרשלנית בדוח הן: "הבדיקה הטכנולוגית העלתה כי אין כל אינדיקציה לכך שמשטרת ישראל הדביקה באמצעות מערכת פגסוס שבידיה ללא צו שיפוטי, מכשיר טלפון של מי מבין רשימת האנשים שפורסמו בתקשורת. יתרה מזאת, על בסיס בדיקה שנערכה בכל המקרים בהם המידע שנשלף מהמערכת אפשר לבדוק זאת, לא נמצאה גם כל אינדיקציה לניסיונות הדבקה.".

"אין אינדיקציה" משמעו כי הצוות לא מצא ראיות לעבירות החמורות כאשר כל המידע התקבל, סונן ונערך על-ידי החשודה העיקרית – משטרת ישראל. גם אם היה בכך אמת (בואו, הרי לא חיפשו "אינדיקציות" ברצינות), בכל מקרה מדובר בסגירת תיק מטעם של "חוסר ראיות" ולא "חוסר אשמה". אולם מהבדיקה עצמה עולות חשדות לעבירות מסוכנות בהרבה מצד המשטרה האמורות להדאיג מאוד כל אזרח במדינת ישראל, מהן צוות מררי התעלם לחלוטין. ולא במקרה.

לסיכום: צוות מררי הינו "צוות כסת"ח". הדוח שפרסם מחורר יותר ממסננת, שדרך אלפי החורים שבה ברחה כל האמת, אך ממנו מתגלה קצה הקרחון של חשדות לעבירות פליליות חמורות של המשטרה פי עשרות מונים.

זו לא הייתה בדיקה זו בדיחה. על חשבון כולנו.