תרח, עובד פסלים היה

מי שחי בארה"ב לא יכול להמלט מהקרקס המשודר מוושינגטון הבירה. כל כך הרבה מאמץ וכסף מושקעים בהוקעת הנשיא דונלד טראמפ, בניסיון נואש למנוע ממנו את האפשרות לרוץ בעוד שנתיים לקדנציה נוספת בתור נשיא ארה"ב.

לאמריקני הממוצע אין את הזמן, הכח או הרצון להתעסק במה שקרה לפני שנה וחצי. ראשית, הבוחר האמריקני לא טיפש כפי שעושים אותו. כל הפרעות שקדמו לשישה בינואר הראו עד כמה לאיש מהאחראים לא היה אכפת. אפשר היה לבזוז, לשרוף, להרוג, לנתץ פסלים, לחדור לבתי משפט, לגנוב, להשחית וכו׳, ואם כבר מישהו נאסר, רצו הדמוקרטים לשלם את דמי הערבות לשחררו. איש לא העמידו לדין. כל מי שנקלע לאחת מההפגנות ה"שלוות" האלו יודע עד כמה ההפגנה בוושינגטון לא דמתה להן. אלו היו סרטניות וזו לא ממארת. מסתבר שקדושת היכולת להפגין מסתיימת כשמישהו אחר הוא המפגין.

ברי לכל בר דעת שהמטרה עכשיו היא להפחיד, להשתיק ולהעניש. ריפוי בעיסוק. אותם דמוקרטים שנחרדו לנפשם כשפינו כמה מאות מפגינים שצרו על הבית הלבן, בכדי לאפשר לנשיא לצאת ללכת ולהוכיח שיש גבול לכל תעלול, הקימו בריקדות והזעיקו עשרות אלפי חיילים להגן על עצמם, כי הם חשובים יותר! לדבריהם היה זה נסיון הפיכה (רק בלי נשק כמובן), דבר שלא נראה ונשמע כמותו בהיסטוריה (למעט כשהם עושים את אותו הדבר, כי להם מותר והדבר ראוי ורצוי). לדמוקרטים מותר להפגין באלימות רבה, אך לאחרים אסור בתכלית האיסור. והבית - אותו מבנה הקפיטול - השייך לעם, לא להם - צריך להיות בית העם ולא בית האלים של אולימפוס.

הדמוקרטים זקוקים לתמיכה מקצועית (מלשון פסיכיאטר ועזרה נפשית), שכן רק הרעיון שמישהו אחר יעז לעשות מאית ממה שהם עושים גורם להם לחרדה עזה, לחלחלה של ממש. אלא שהאמריקני שצריך למלא דלק במכוניתו מתחלחל מהסכום המופיע על הצג. בעוד אותם דמוקרטים עוסקים בעבר, הוא מנסה לתמרן, כי הכל עולה יותר, המחירים מאמירים ורק המשכורות לא עולות באותו קצב. כשאותו נשיא קודם היה בשלטון, הדלק עלה שליש או פחות ממה שהוא עולה עכשיו. אז די עם העלייהום, כי המטרה היא נסיון נואש להסיח את דעתנו, וזו ממש אינה נוחה ממה שקורה.

לדמוקרטים כמובן לא אכפת, כי הם מנותקים לחלוטין. העומד בראשם לא זוכר מדקה לדקה מה שקורה, ושאר הפוליטיקאים (דוגמאת פלוסי ואחרים) עשו כל כך הרבה כסף מהלך שנותיהם ב"שרות ציבורי" כנבחרי הציבור, שהם גרים בבתים ששווים מיליוני דולרים, מוקפים שומרים חמושים, והחוקים שתקפים לגבי כולנו (עטית מסכות, המנעות מהתקהלויות, וכו׳) לא תקפים לגביהם. הם האלים באולימפוס, ואנחנו - הבוחרים הטפשים - פשוטי העם שצריכים לעשות את שנאמר להם, לציית לחלוטין ולשתוק. הם פרעה והמצרים, ואנחנו העברים, והם מעבידים אותנו בפרך, בעבודה קשה, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה.

הסיבה העיקרית שדונלד טראמפ נבחר היא שאט הנפש שהרגשנו כולנו מהביצה ששמה "וושינגטון די סי". הגיעו מים עד נפש, פשוט נמאס. לדונלד טראמפ באמת ובתמים היה אכפת מאמריקה, בריאותה ומעמדה. מסתבר שכל מה שהוא עשה היה נבון, ממניעת הגירה המונית דרך הגבול הדרומי; עצמאות מבחינת תלות באנרגיה; השמת חסמים על הסינים, הצפון קוריאנים והרוסים; עיצומים ממשיים על אירן; יסוד בריתות חדשות במזרח התיכון; ניעור האו"ם ומוסדותיו משנאה עתיקת יומין והתמקדות אך ורק בישראל; דרישת השתתפות שווה בנטל מבנות ברית נאט"ו; השגת פיתוח חיסונים שונים נגד נגיף שהאנושות לא התמודדה איתו בעבר ושגוף האדם לא ידע לזהות, זאת תוך פרק זמן שפשוט היה בלתי נתפש; ועוד.

נכנס הנשיא הנוכחי והחל למחוק, להעלים, להעביר מהעולם כל מה שקודמו עשה. לא ניתן כל שיקול לכדאיות של המהלך - אם השם "טראמפ" היה בסביבה, חייבים מיד להשתמש באקונומיקה הכי חזקה בכדי להעביר כל זכר. ומי שהיה קשור, יענש בכל חומרת הדין, שכן אלו עברות נגד האנושות, דברים נוראיים שלא היו כמותם (לדוגמה לאכוף את החוקים הקיימים או להגן על גבולות ארה"ב).

הדמוקרטים רותחים: כל התחנות משדרות את משפט הראווה שהם יצרו, ורק פוקס מסרבת לתת במה לקרקס-"קנגרו קורט" (וסליחה עם כל הקנגרו באוסטרליה, אין הכוונה להעליבכם). בוא יבוא יומה של הרשת! ראיתי אך מעט מהקרקס, ומיד התחלתי להרגיש קבס - בחילה וגועל - העולה ומאיים עלי. מדוע הדבר נגע והשפיע עלי כל כך? שכן אותו קרקס דמה במדויק למאמציהם של אויבי ישראל להשמידה. הם נעזרים בתקשורת, במומחים לעיצוב דעת קהל, בבחירה מדויקת של קטעים שהוצאו מהקשרם ובכותרות שנגדן איש לא מעז להתייצב בכדי להציג תמונת מצב שאינה בינה לבין המציאות ולו קשר רופף ביותר. המטרה מקדשת את כל האמצעים. מחד פגיעה אנושה בנשיא לשעבר טראמפ ובכל הקונסרבטיבים בארה"ב (כן, לפחות 75 מיליון מצביעים ובני משפחותיהם), מאידך פגיעה אנושה במדינת הלאום היהודי.

כשישראל נכנסת לעזה במבצע קרקעי, לא עוברות שעות ועשרות אתרים חדשים מופיעים, עם קריקרטורות ותמונות ודיווחים (שאין ביניהם לבין השעות שעברו ולא כלום), והעולם כבר ראה את גופות התינוקות והילדים שישראל רצחה במכוון (כמובן שכשיתברר שהגופות הוצאו מקברים או שאלו תמונות מסוריה, איש לא ירצה לשמוע או להאמין, הנזק כבר נגרם). או כשעיתונאית של אל ג׳זירה נרצחת, התקשורת חוגגת ומצהירה פה אחד: ישראל רצחה אותה! כל אוהבי ישראל במקהלה מחרים-מחזיקים בקול רם: חקרנו, בדקנו, הסקנו וקבענו זאת חד-משמעית. אין צורך בבדיקה ניטרלית, חוקי הפיזיקה לא רלוונטים, כל שישראל אומרת שקר וכזב הוא, והגיון בריא לא תקף. ישראל אשמה. ישראל רצחה. יש להעניש את ישראל והישראלים כולם. איזה עולם נפלא יהיה זה בלי היהודים!

אצל אויבי ישראל השאיפה היא לעולם נקי מיהודים ופלשתין בלי ישראל, בעוד אצל הדמוקרטים השאיפה היא השתלטות מוחלטת, ובכדי לעשות זאת הם חייבים למחוק את הנשיא טראמפ ולהכניע לחלוטין כל מי שמתנגד להם. בשני המקרים השאיפה היא לשלטון אבסולוטי.

דניאל סילבה במתקפה נגד הנשיא טראמפ

הסופר דניאל סילבה שהעלה על נס את המוסד והעומד בראשו, גבריאל אלון, הגדיל לעשות בספרו "הצ׳ליסט" (מנגן הצ׳לו) והקדיש פרק שלם לנשיא טרמפ וקורות השישה בינואר 2021. בניגוד ל-458 העמודים שקדמו לפרק, עד כה היה הכל פרי דמיון הסופר, אך מעתה מדובר בחצאי אמיתות, בציטטות מכוונות ובסקרים שמטרתם אחת: לֹהכפיש את הנשיא טראמפ ולהוכיח את אשמתו בכל. לדוגמה, אנחנו למדים: מצביעים רפובליקנים כבר לא מאמינים בדמוקרטיה וכשתי חמישיות מהם תומכים בשימוש באמצעים אלימים להשיג את מטרותיהם הפוליטיות (התבלבל סילבה - אלו הדמוקרטים, לא הרפובליקנים).

לפי סילבה, הנזק שדונלד טראמפ גרם ישלם דיבידנדים לשנים לבוא, וההשקעה של רוסיה בהטית הבחירות כאן ומאמציו של ולדימיר פוטין השתלמו עד מאד, כבר במצור על הקפיטול. הכל אשמתו של טראמפ והמרוץ שלו לצבור כוח מוחלט (ניחא, גם ביידן מאשים את טרמפ במחיר הדלק, באינפלציה הדוהרת, בחומה שהגנה על גבולות המדינה, בכל המתים במגיפה, בנפילות של שוקי הכספים ובכל דבר אפשרי אחר. כמו סיבלה, גם ביידן מצביע ואומר: זה טראמפ, זה פוטין, ...)

כיון שגיבור הסדרה הוא ראש המוסד הישראלי, וכיון שבספר הנוכחי אחת משליחות אלון הוסגרה לרוסים על-ידי מישהו ברמה בכירה מאוד בארה"ב, הרי שסילבה צריך להדגיש שהנשיא טראמפ גילה חומר מודיעיני רגיש במיוחד שסופק לארה"ב על-ידי בעלת ברית קרובה מאוד במזרח התיכון (קרי ישראל) - חומר כה רגיש שמעטים בלבד ידעו עליו בממשל ארה"ב. התנהגות זו השימה בסיכון את המבצע שנתן חלון למודיעין הישראלי על עבודתה של החליפה האיסלאמית בסוריה. אכן ואכן, שיקולי נשיא ארה"ב משניים לישראל, וטרמפ בכלל לא יודע מה הוא עושה!

כמובן שסילבה המכיר מקרוב את התנהלות המודיעין והצבא בישראל, שכח שברמה מסוימת יש "הדלפות מכוונות" ולהן השלכות אסטרטגיות רחוקות טווח. כך לדוגמה, לפני שלושים שנה, מסמך סודי ביותר על "האיום הגרעיני של אירן" הופיע בחדשות היום ברדיו הממלכתי בישראל. אם אחד הקצינים שהיו שותפי סוד עד לאותו היום בחיבור ונגישות למסמך היה מעז לדבר על האמור בו, היה ממוצה הדין איתו ואכן היה נגרם נזק בלתי הפיך למדינת ישראל. אך כשהדרג המדיני החליט לעשות זאת, סיבות טובות היו חלק מהתהליך. כמה טוב שלא היה צריך להתייעץ עם דניאל סילבה האם מותר, רצוי וראוי להדליף את הידיעה הזו! כמה קל להאשים את הנשיא טראמפ. אך כשהנשיא ביידן שחרר מידע רגיש ביותר על התנקשות ישראלית בבכיר אירני בטהרן לעיתון ניו-יורק טיימס, זה מותר כמובן.

סילבה מודאג מאוד עת כתיבת הספר מהנסיונות של טרמפ לערער את נאט"ו (פלש פוטין לאוקראינה והוכיח עד כמה צדק טרמפ כשטען שחברות נאט"ו צריכות להשקיע את חלקן בהגנה; היום גרמניה פועלת בדיוק בכיוון זה) ומהנאמנות-צייתנות עיוורת שלו לפוטין, המעלות שאלות לגבי נאמנותו. סילבה ממהר לצטט עיתונאי יהודי בניו-יורק טיימס המעלה את ההשערה שזו התנהגות בוגדנית מצד הנשיא האמריקני. לא אלאה אתכם ואת עצמי בשאר האשמותיו של סילבה. כיון שהמומחים בהם הוא נעזר הם אשתו והצוות הבכיר ב-CNN, משום מה אין אנו צריכים להיות מופתעים. יהודים אמריקנים יצאו מדעתם כשדונלד ג׳יי טראמפ נבחר לנשיאות, והם לא הניחו לו לרגע.

בתחילה זה היה הקשר עם רוסיה. ובסוף זה היה נסיון ההפיכה המזוינת. בין לבין, התפרצה לה מגיפה עולמית, בה כנראה הנשיא טראמפ היה אשם. כשמספר המתים עלה ממאה למאתיים אלף, הדמוקרטים והתקשורת לא הרפו. אך כשהמספר בשנה אחר כך עלה ממאתים אלף למליון, איש לא צייץ, איש לא אמר מילה.

את הנשיא טראמפ ניסו לפטר על בסיס אי-כשירות נפשית. הדמוקרטים הפיצו שמועות שהוא עלול לפתוח במלחמת עולם גרעינית רק בכדי להסב את תשומת הלב (משאלות לבם הכמוסות של הדמוקרטים משוקפות על האחר שאף פעם לא היה מעלה דבר כזה על דעתו). הם רצו למנוע ממנו את הזכות שלו כנשיא, כי הם החליטו שהוא אינו כשיר. אך כשהנשיא ביידן אינו כשיר לחלוטין, בשל דימנציה מתקדמת, איש לא מעז להגיד מילה, לשאול "איך המלך הערום יכול להוביל אותנו"? הרי הנשיא הנוכחי לא יכול לעבור מבחן קוגנטיבי בסיסי, כל שכן להוביל את המעצמה החזקה בעולם.

מי טוב לנו יותר?

אני משווה את תרומתו של דניאל סילבה ומיליוני הספרים שהוא מכר, בהם מככב גבריאל אלון והמוסד הישראלי, לתרומתו של הנשיא טראמפ משך ארבע שנות כהונתו. מחד סופר שמצא דפוס כתיבה מכיר ביותר (המבוסס לחלוטין על מקרים שקורים עכשיו) ושנשמע לפיכך "פרו ישראלי" (כי הוא לא מעוות את המציאות והופך את האיסלאמיסטים לטהורים והנבונים בעוד המוסד הוא הפושע והטרוריסט כמו שעושים בסדרות טלוויזיה מובילות), והוא כבר עשה הון עתק מהמתכון בו הוא משתמש.

הנה תאור שתארתי לפני שש שנים: "סילבה ודמויותיו, שומרון ואלון ושאר אנשי יחידת המבצעים המיוחדים, כמו גם אנשים מן השורה אותם אלון מגייס לעזור במלחמה הבלתי פוסקת נגד הטרור שקם להשמידנו, הפכו לחלק מאתנו, הקוראים, ודרכם אנחנו ׳יודעים׳ ונושמים את מדינת ישראל ומלחמתה להשרד ולפרוח. הם מסכנים את הכל, ולפעמים גם מקריבים את חייהם, בכדי שאנחנו נוכל להמשיך את חיינו במסלולם הרגיל".

לעומת סילבה ניצב הנשיא הטוב ביותר למדינת ישראל שהיה אי-פעם. הוא קיים את מה שהבטיחו נשיאים לפניו ואת מה שהחוק דרש: הוא הכיר בירושלים כבירת ישראל. הוא העביר את השגרירות האמריקנית לבירת ישראל. הוא היה מוכן להתייצב נגד מכונת הרשע של האו"ם והאובססיביות שם אך ורק נגד ישראל (במקום לעסוק לדוגמה בסודן ואירן, רוסיה וסוריה וכו׳). הוא יצר מזרח תיכון חדש. הוא הפסיק את ההתרפסות התמידית לרגלי הפלשתינים. הוא הפסיק את התשלומים תמורת פיגועים. הוא הטיל עיצומים משמעותיים ביותר על אירן. ואולי יותר מכל, הוא השיב על-כנה את האמונה באלוהים ואת החוקים לפיהם אנחנו חיים (עשרת הדברות וערכי התנ"ך). אין ולא היה נשיא כטראמפ ביחס למדינת ישראל, למרות השנאה אותו. הוא טוב, מיטיב וייטיב אתנו, שכן הוא העלה על נס את אלוהים והמקום בו אלוהים בחר לשכון בקרב עמו. הוא יצא בחרוף נפש להגן על אלוהים, ועל כך ישולם לו לעתיד לבוא.

למרות הפופולריות שלו, סילבה הוא בשר ודם, אדם כמותנו, והפופולריות שלו, כמו גם הסגידה לרגליו הן ברות חלוף, שכן כמו הפסלים, הוא מצג שווא, נביא שקר. לעומתו, אלוהי אברהם יצחק ויעקב הוא מאז בריאת העולם ועד אחרית הזמנים, כל יכול, והכל נעשה בדברו.

סילבה מזכיר לי את הדרשה על אברם (לימים אברהם) ואביו תרח ופסלי האלילים. אברם לא היה עובד טוב. ראשית הוא הבריח את הקונים שבאו לקנות את פסלי האלילים, כשבייש אותם שהם, בני 50 או 60, ומדוע ירצו לסגוד לפסל בן יומו. אח"כ הוא ניפץ את כל הפסלים למעט אחר, ששם פטיש בידו, והסביר לאביו שהפסלים התחרו זה בזה מי יאכל ראשון מקערת סולת שאישה הביאה כמנחה, עד שבא הגבוה והחזק מכולם וניפץ אותם לרסיסים. אביו התפרץ בזעם, שכן הפסלים אינם מסוגלים לעשות כלום, וברי היה שלא הם שגרמו לנזק.

סילבה כמו תרח אבי אברם, מוכר פסלים, ואלו נמכרים נהדר. מיליונים רבים הוא מכר ועשה עשרות מיליונים ירוקים-מרשרשים מהם. אנשים מאמינים ונהנים, זה מביא קערת סולת, זו באה להשתחוות ולשטוח תחינה. איזה מוכר ממולח הוא סילבה (אני לדוגמה קניתי עשרות מספריו וחילקתי אותם מתנות, כך גם קישרתי בינו לבין ארגון מקומי בקהילה האורטודוקסית שאירח אותו בקידום אחד מספריו). ואנחנו השוטים באים ועומדים בתור ארוך בכדי שיחתום על ספריו עבורם שילמנו טבין ותקילין.

הנשיא טראמפ דומה לאברהם. הוא מציאותי, עם שתי רגליו מעוגנות בקרקע, ועם המון הגיון בריא. הוא לא מושלם, אך הוא יודע בדיוק במה הוא מאמין, והוא יעשה הכל למען האלוהים, המדינה ודרך החיים האמריקנית. מבחינה זו הוא דומה לנו, היהודים - עיקש, קשה עורף, עקשן. אלו תכונות מרגיזות, אך הוא לא יוותר על אמונתו, והוא יעשה הכל, כולל יקריב את היקר לו ביותר, למען אלוהים וארה"ב. הוא דובק במטרה, ומסתבר שאלוהים פרש עליו כנפי שכינה, הגנה אלוקית משך ארבע שנים, כיפת ברזל שלא ניתן היה לחדור.

הנשיא טראמפ טוב היה למדינת ישראל וליהודים. הוא עשה את כל הדברים הנכונים. סילבה לעומתו מתייצב עם הדמוקרטים (והיהודים בארה"ב) ומוכן להתנגח עד תום, עד זוב דם, עד שהנשיא טראמפ יוציא את נשמתו. אם הם יהרסו את ארה"ב, הדבר לא מפריע להם, בדיוק כמו הפלשתינים שלא מעוניינים להיטיב את חייהם, לבנות מוסדות שליטה וחיים, כי אם רק להשמיד את היהודים כולם, למחוק את המדינה היהודית, לדאוג לאזור נקי מיהודים. אלו אותם היהודים הנלחמים נגד הכיבוש ונגד הכותל ונגד עצם קיום מדינת הלאום היהודי. את הכל הם מוכנים להקריב, והם יהיו הראשונים שיוצבו בפני כיתת יורים (בדיוק כפי שקרה ליהודים עם עלית הקומוניסטים לשלטון).

שימועי ה-שישה בינואר דומים ביותר לסילבה - איבדו הדמוקרטים את המצפון הפנימי והאחריות הלאומית, והם מאשימים את הנשיא טראמפ וכל מי שאינו עומד לצידם בדיוק בכל הדברים שהם עצמם עשו או זממו או שתכננו להוציא לפועל. ההיסטוריה כמובן תוכיח את צדקת הנאשמים, אך המחיר יהיה כבד מנשוא. בינתיים יש לנו קרקס, משפט-קנגרו (בשנית, התנצלותי בפני הקנגרו), בהם מאשימי-דרייפוס או הסנטור מקרתי היו גאים ביותר. עד לאן הדרדרנו? עד כמה יהרסו הדמוקרטים את אושיות השלטון והמדינה? הלא פרק זה בהיסטוריה ודאי יוכתר בעתיד בכותרת "תחילת סופה של המעצמה של ארה"ב".