דוד בן-גוריון וראשי ממשלות אחריו פעלו בדרכים יצירתיות להגדיל את המשפחה היהודית במדינת ישראל. המשפחות מרובות הילדים כונו באהבה, ברוכות ילדים, האימהות עוטרו בעיטורי גבורה אזרחית, בכבוד וביקר. מאז דוד בן-גוריון, עם נוצר, ארץ קמה ואפילו שפה אשר נרדמה התעוררה, ובימים אלה לא רק שאין מעודדים עוד את הרחבת המשפחה היהודית ומעלים על נס את מוביליה אלא רואים בצמצום הילודה "מעשה פטריוטי", לא פחות. שני ילדים הם האידיאל המשפחתי החדש.
הכלכלן הראשי וראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, פרופ' מנואל טרכטנברג, חרד לגורלה של מדינת ישראל, לגורלו של העם בישראל. פרופ' טרכטנברג התבטא בתחזית "שחורה משחור". בשל הצפיפות הצפויה במדינת ישראל, מציע הפרופ' טרכטנברג לצמצמם מאוד את הילודה במדינת ישראל ולעודד משפחה עם שני ילדים לכל היותר. יש לו תיאוריה הנשענת על אדני ההיסטוריה בראייה מפוקחת. עידוד הילודה בראשית ימי המדינה נבע לדעתו מהצורך הקיומי שלא ייכרת זרע ישראל עוד לאחר השואה הנוראה בה איבד העם היהודי שישה מיליון מבני ובנותיו.
הרוח הציונית של ימי הקמת המדינה עודדה, בגלוי ובסמוי, את הילודה. לצורך עידוד הילודה הומצאו קצבאות הילדים, הנחות בארנונה, זכאות בדיור, הטבות נוספות והנחות משמעותיות. העם המוכה, הנרדף, העם החושש מהשמדתו, תחושת מעטים מול רבים, של הישרדות, המאזן הדמוגרפי המאיים על זהותה של המדינה הצעירה, כל אלה חברו יחדיו לעידוד הילודה.
הצהרתו של פרופ' טרכטנברג אינה מפתיעה. יש לה תימוכין משמעותיים בתהליכים המתרחשים מאז ימי הקמת המדינה ועד ימינו אנו. באופן הגיוני המציאות הייתה מחייבת לקיים שיח פתוח. אלא, שמי שמונע באמירותיו קיום שיח רציני, יסודי ומעמיק, הוא פרופ' טרכטנברג, אשר מוביל את המהלך מפוזיציה ובכך מונע דיון ענייני נטול פוליטיקה. פרופ' טרכטנברג מציין את ריבוי הילודה בקרב המשפחות החרדיות, וטוען כי ריבוי הילודה נובע גם משיקולים כלכליים, בשל היות בני התורה עמלים בבתי המדרש והילדים אשר הם מביאים לעולם הינם "דרך לייצר הכנסה למשפחה". לא פחות. במילים אחרות על-פי פרופ' טרכטנברג, רחמה של האישה החרדית הינו כספומט, בעקבות הבעל הבטלן והמדינה המפנקת.
פרופ' טרכטנברג, ח"כ לשעבר במפלגת העבודה, אינו מציין ומתריע מפני הפוליגמיה העצומה בקרב המוסלמים, נישואים של ארבע נשים לגבר אחד המביאים לעולם עשרות אלפי ילדים בכל שנה. האם יודע פרופ' טרכטנברג, כי השם הנפוץ אגב במדינת ישראל זה עשור שני הוא לא אברהם, יצחק או יעקב אלא מוחמד?
המציאות מספרת סיפור אחר, ההחלטה שמדינה תיכנס לשחלות ולרחם הנשים מטשטשת את העובדה שילדים הם קטר צמיחה המניע את המערכה הכלכלית. ילדים חרדים, ערבים, מתיישבים, הם דור העתיד במציאות בה מדינות אירופה מייבאות משפחות צעירות כדי לא להפוך למחלקות גריאטריות מלאות בכסף וריקות מדור עתיד.
פרופ' טרכטנברג, מציב בקדמת השיח נושא משמעותי הראוי לדיון אך אינו ניתן לדיון חופשי בשל הפוליטיקה והפוליטיקאים, אשר אמירות נוראיות כמו הרווח הכלכלי של המשפחה החרדית הוא הזרז להגברת הילודה בעוד מתעלמים מהמגזר הערבי והפוליגמיה הנוראה. הנושא, אשר התאדה באותה מהירות בה עלה, הוא ללא ספק נושא הראוי לשיח רציני, לעתיד הדורות הבאים, רק אם יהיה נטול פוזיציה ופוליטיקה.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
