האמת, למי מכם זה לא קרה אי-פעם? חזרתם הביתה בערב מהעבודה, הורדתם את הבגדים, ניגשתם לאקווריום, האכלתם את הדגים, ואז בנונשלנטיות כשפניתם לבן/בת זוגכם בשאלה הופיעה לפתע דמות אחרת? במקרה של עודד, סוכן ביטוח אפרורי התקוע בבינוניות חייו האישיים והמקצועיים, הדמות שנגלתה לעיניו לא הייתה אשתו יערה. הגברת המסתורית הייתה יפה, נבונה, כריזמטית, הכירה את הרגליו לפניי ולפנים, הייתה קשובה לו, והסכימה לזרום עם הפרועות שבפנטזיות שלו באופן מעורר חשד. כה תמוהה הייתה הסיטואציה עד לדרגות בהן גילו השניים כי הם חולקים מאוויים משותפים. ובכל זאת עודד מוטרד. לא מקורין - האישה החדשה - אלא מהיעלמותה הפתאומית של אשתו.
לקומדיה הרומנטית "המחליפה" המועלית בבית לסין אין יומרות גדולות לחנך או להטיף. רוני סיני המחזאי, בשילוב הבימוי המהוקצע והמבדר של ליאור אשכנזי, העניקו לנו שעה וחצי של צחוק מהול בתדהמה, גילויים טריוויאלים לכאורה השזורים בתובנות חולין. יצירה שנועדה להבהב לנו מסרים של זוגיות ממושכת, של תחזוק רומנטי וניפוץ אשליות. עודד מתמסר לרגע, מבלה עם קורין לילה בלתי נשכח, אולם היום שלמחרת יביא עימו שיאים מסעירים. הוא נעזר בחברו הטוב, הבוס שלו קובי, והשניים מנסים כל העת לנתח את מה שאירע. מדובר בסוכני ביטוח, כך שמדדים של רווח והפסד הם המוטיבים שבהכרעות אליהן הם מגיעים. קור רוח אל מול יצרים, שכלתנות כמעט רובוטית אל מול רגש, אהבה, וגעגוע.
"עומדים על אי-תנועה / בלי לצאת מהבועה / בלי לשבור את המסגרת / המוכרת, הממכרת"
אכן מסגרות עשויות להיות נחוצות, חשובות, אולם לא מן הנמנע שגם חונקות ודכאניות. עודד מתחקה אחר יחסיו עם יערה, מנסה לאתר סימנים מטרימים לעזיבתה בחטף, מבלי להודיע, ומגולל את קורותיו של ערב סתמי למדי שבוע קודם לכן, שייתכן כי בו נעוץ ההסבר לפשר התעלומה. כתיבתו של סיני מובילה אותנו אל רגע הווידוי והגילוי כשהפאנצ'ים מונחתים בסחרור על ראשו של הגיבור. אשכנזי מוציא משלל שחקניו את המיטב, גורם לטירוף החושים והדעת שלהם להיראות כ"כ אנושיים וטבעיים, ומדי פעם אף לבזוק על הכל חמלה ואמפטיה. את העלילה מלווה כל העת שירתה של הזמרת בטי פבלו, כשלצידה הנגן אלון עזיזי. השניים מעניקים לבועה הבורגנית הזאת את צלילי הקברט, המלודיה, הדרמה, והטוויסט המבשר. בחירה יפה וראויה הייתה להציב אותם מול ארבעת השחקנים, כשהשירה והמנגינה מהוות הדהוד לתוככי הנפש השסועה והנסערת שלהם.
חי מאור צובע את דמותו של קובי בססגוניות. החבר הטוב, הקשוב והממולח, שנראה כי מסור עד עמקי נשמתו לעודד, הוא ההפתעה האמיתית. מאור הוא ליהוק מדויק לתפקיד. כך גם נתי קלוגר, האישה האחרת, הבלונדינית הפתיינית, שלופתת את עודד, וגורמת לו להסתחרר ולהתמכר לנוכחותה המתעתעת. קלוגר יוצאת מן הכלל בתור מי שהחליקה לנעליים של הפאם-פטאל המסתורית והחושנית, מצליחה להצחיק אך גם חושפת אט אט צדדים נוספים באישיותה הממזרית. "סטגנציה אהובתי / בלעדייך הייתי שונה / הייתי משתנה /ספינת חיי הייתה זורמת לנתיב אחר / בינתיים מעדיף להישאר תקוע להתמכר".
הילה סורג'ון בתור יערה היא חווייה בפני עצמה. ראיתי אותה לא פעם על הבמה ובקולנוע, אך הפעם הוענק לה תפקיד עסיסי ורב שכבות, שהיא משכילה לקלף ממנו עוד ועוד, עד שאישיותה האמיתית נחשפת. פגועה ואסרטיבית היא ניצבת מול בעלה ומטיחה בו חשבונות ישנים וכואבים. בדיאלוג הפורה ביניהם כבר לא בטוח מי הנבגד ומי הנבל. ומי שנקלע לכל התסבוכת הזאת, עודד סוכן הביטוח, הוא עידן אלתרמן. שחקן רב פנים, קומיקאי בחסד, שכישוריו לפרק את המתח באמצעות הומור והלצה הם הכרח קיומי במחזה הזה. אלתרמן הנדהם מגלם את הבעל הננטש, מתגלה כמאהב רב תשוקות, ולא פוסח על רגעי חסד של התקרבנות ומניפולציות. הוא יוצא למסע בחיפוש אחר אשתו האובדת - כשברקע אירועי אמש עם קורין - אך האם הוא באמת רוצה להשיבה אל חיקו?
"המחליפה" הוא ממתק מענג, צחוק משוחרר העטוף באירוניות עוקצניות, ובעיקר מאלץ אותנו ברוח תקופת עשרת ימי התשובה להרהורי נפש נוקבים אחר מעשינו, וצלילה לאינטראקציות עם האהובים הקרובים שלנו. וכמאמר הפתגם נודע: "היזהרו במשאלותיכם - הן עוד עלולות להתגשם ..."
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
