בארץ יש שפע שאין כמוהו. כן, יש גם כמיליון ילדים וחיילים רעבים ומשפחות מתחת לקו העוני, אך אותם אנחנו לא רואים. בארץ טוב ונעים, ואנשים מסבירי פנים (למעט נהגי מוניות שאוהבים לרמות את כולם, מקומיים וזרים כאחד). טוב שלרוב התיירים (בין אם הם נוצרים ובין אם פשוט אין להם זמן) לא שומעים את החדשות היומיות: הולך רגל נדרס במעבר חציה, בחור צעיר דקר למוות מישהו שלא מצא חן בעיניו, גופת בחורה נתגלתה לאחר שיצאה עם מישהו לבלות ועוד ניסים ונפלאות שמתרחשים מדי יום ביומו בארץ העם הנבחר.
בארץ מקפידים מאוד על חוקים ושמירת החוק. יש משטרה שהיא במפורש לא פוליטית (ויגיד בן-גביר מה שיגיד). חייל בן 18 שלא עמד בפני צעקות ודחיפות והתגרות בלתי פוסקת מצד "פעילי שמאל" ואמר בתגובה "בן-גביר יעשה פה סדר" נזרק לכלא, בכדי לשמש דוגמה ומופת לעם. יש הרבה נשים צעירות, חיילות לשעבר, שסורסרו (כן, לא להבהל מהמילה הקשורה לזנות) תוך כדי השירות למחבלים עם דם על הידים הכלואים לחיים. צריך היה להנעים את זמנם של המחבלים ולשמור על "שקט יחסי" בבתי הסוהר. כולם ידעו, ושנים אחר כך כאילו נודע הדבר מבראשית וקמה צעקה מצד כל יפי הנפש. איש לא נתן את הדין על אוזלת יד זאת: המערכת כולה ידעה.
הכי הפתיע אותי לראות אדם מבוגר דג (ממש), באמצעות כלי מיוחד דמוי חכה שהוא המציא לו במיוחד למטרה זו, בקבוקי בירה, וודקה, עראק ומשקאות חריפים אחרים. לידיעתכם, הוא לא אוסף בקבוקי זכוכית פשוט למיחזור, שכן הם כבר היו במיכל מיחזור שכונתי. בכדי שלא תצטרכו לנחש, מסתבר שיש תעשיה שלמה של מילוי בקבוקים מחדש ומכירתם כמקוריים. הבעיה היא שלפעמים החומר בו ממלאים את הבקבוקים הוא רעיל, וכבר היו מקרי מוות בעבר. אל ניתן לתאונות עבודה כאלו להסית אותנו מהמטרה החשובה ביותר של מיחזור כפול!
בארץ יש גם אנשים טובים מאוד שדואגים לטיפוח ביתם בפנים, והלכלוך, העזובה וההזנחה בחוץ באמת לא מעניינים אותם. העיקר שסביבתם המיידית מטופחת למשעי, ממש כמו בחו"ל. כך הם גם מחנכים את ילדיהם, ואוי למורה שיעיז להגיד משהו שלא ימצא חן בעיני הילד (או שההורים יבואו להכות את המורה, או שהם יתבעו את המורה לדין). כמו שציינתי, ארץ נפלאה המוקירה עד מאוד את מוריה ומחנכיה.
נחזור למבקרים בארץ הפלאות: אלו רואים רק את הצד היפה - בתי המלון עם העובדים הערבים (יש הרואים את שוויון הזכויות, בעוד אחרים טוענים "אפליה!"), ארוחות הבוקר הנפלאות, המסעדות המפוצצות, החנויות ההומות מאדם, כל הפוליטיקאים המאד-חשובים שנפגשים איתם, או סתם הישראלי היפה המבלה בבתי המלון המפוארים או במועדונים אליהם הם יוצאים. עבורם זו ארץ קסומה שאין כמוה, ארץ של שפע בלתי נדלה, של אנשים נפלאים שכל שהם רוצים הוא לחיות בשלווה ובנחת, ליהנות נון-סטופ. האורחים-לרגע באים לתקופה של כמה ימים וחוזרים מוקסמים. הם ימשיכו לספר על ארץ הפלאות, ורק אני עומד מסוחרר, כאן, באותה ארץ בדיוק, ותמה איך הארץ שלי היא כה שונה.
בארץ שלי יש אנשים טובים, אנשים המברכים אותך בשלום, אנשים המאמינים באלוהים, אנשים עבורם כסף הוא דבר נחוץ, אך להיות אדם טוב חשוב יותר. אלו אנשים שלא ירמו או יגנבו כשאחרים לא מסתכלים; עבורם אלוהים מסתכל ובוחן כל הזמן. הם מבחינים בין עיקר לבין טפל, והם יודעים שבבוא היום, כשסיפורו של כל אחד ואחת מאתנו יגיע לקיצו, לא ניקח איתנו דבר למעט שמנו הטוב ואולי זכויות שזכינו לצבור, מעשים טובים ששכרם באחרית הימים ולא בעולם הזה. מדי יום ביומו אני מוצא-מזהה את אותם אנשים טובים, מלאכים שירדו להם לכאן, להתהלך בין בני האדם. הם נראים כמונו - אישה מבוגרת, אדם זקן, בחור, ילדה - אך מיד ניתן להבין שהם שליחים בסתר, והם בודקים ובוחנים, וכמו נרות חנוכה מפיצים אור של אמת.
