בשעה 18:00 לערך חששנו חברתנו רותי שרף, דנה ואני שמא ההפגנה מול ביתו של הטייקון יצחק מירילשוילי - הבעלים של ערוץ-14 - תהיה דלה מדי ולא תזכה לרישומה הראוי. הצטיידנו בדגלי כחול-לבן המצויים בבתינו ככיתת כוננות בגבול עזה ונסענו לרחוב חבצלת השרון 17, הרצליה. ניצבנו מול מבצר.
תחילה היינו מעטים מול חומה גבוהה ואיש שצילם אותנו מן החצר בשרותו של הטייקון, בן בריתו של בנימין נתניהו וככל הנראה גם של ולדימיר פוטין. אך תוך זמן מה גאה הלב. הרחוב נמלא במפגינים. באו אזרחים. הייטקיסטים. מי שמפתח מערכות חינוך ולימוד. בתו של טייס בכיר שנהרג בקרב. עורכי דין. אנשי הייטק. עובדי המוסד לשעבר. גם אנשי תקשורת.
סיפרו דברים בעייתיים על הביוגרפיה של הטייקון. לא אכנס לזה.
בהנחה שאין קשר אסור ופסול ביחסי ביבי עם מיראשווילי איני מבין כיצד אדם סביר יכול לתמוך בראש ממשלה שקרן, אבל זו כבר סוגיה אחרת. ובכן, בהתחשב בכך שבעל ההון מחזיק כחוק בערוץ טלוויזיה - הוא רשאי להטות אותו לטובת "השקרן-בן-שקרן" כפי כינויו של נתניהו בפי בצלאל מוטריץ'.
אומנם ערוץ-14 לא התברך בסגנון עיתונאי ראוי אלא בהסתה, ובכל זאת אני חש כי בג"ץ נזהר מאוד במקרים כאלה מקביעה שהדברים מגיעים כדי פסילה, וטוב שכך. מכל מקום על-פי גישתי העוצמה היהודית וערוץ-14 מזה ובל"ד מזה אינם מצויים עדיין במתחם הנבצרות אם כי מעוררים בעיניי סלידה.
אלא מה? הבעיה היא כמה פתחון פה ניתן בערוץ-14 למחנה היריב? האם נשמרת האתיקה הנדרשת מכלי התקשורת מכל הסוגים? אציג שלוש השוואות:
- בתוכניתו המעולה של דני קושמרו ב"אולפן ששי", שהייתה גדושה בביקורת על נתניהו, הוא פינה שני כסאות לאמיר איבגי ולגלעד שרון, תומכי נתניהו והליכוד.
- הארץ מבטא באורח חד-צדדי התנגדות נחרצת להתיישבות ביהודה ובשומרון, ובכל זאת העמיד את עמודיו בקביעות למשה ארנס המנוח ולישראל הראל ייבדל לחיים ארוכים, שניהם אנשי ארץ-ישראל השלמה.
- ישראל היום בעריכת עמוס רגב היה מכשיר תעמולה של ביבי. לימים פורסמו אפילו העתקי השיחות בקו הטלפון נתניהו-רגב וחשתי מבוכה בעבור העורך. בכל זאת רגב נאבק באנשי ביבי, שתבעו לחסל את שתי הפינות האופוזיציוניות בעיתון מאת מרדכי (מוטי) גילת ושלי, ומנע את פיטורינו. המהלך הבזוי הופקד בידי יורשו בועז ביסמוט, כעת ח"כ מטעם ובחסות נתניהו.
זו הבעיה האתית עם העסק התקשורתי-תעמולתי של מארישווילי. אין בו קול אופוזיציוני ראוי, ואיני מתכוון למי שמתייפיף ומכריז על עצמו כי הוא במחנה בני האור אבל בכל עניין ועניין תומך דווקא בנתניהו ובחל בסגנון שיש בו הסתה מכוערת. על-רקע זה יש לא רק היתר להפגין מול ביתו של הבעלים.
אתיקה ראויה? בתנאי שיופיעו בקביעות עיתונאים או בעלי אישיות ציבורית כשקמה ברסלר ואליעד שרגא וגונן בן יצחק, או מי מהעיתונאים הרהוטים והלהוטים להציג כראוי את העמדה ההפוכה, בלי להתייפייף.
רבים - בהם גם צעירות וצעירים מרניני לב - התייצבו ברחוב חבצלת השרון בהרצליה. אני מקווה שאחזור ואפגש עם "הדור הלא נכון" שלהם, שכל כך אכפת להם, והם הפטריוטים האמיתיים. מרישווילי לא יצא הלילה אל המפגינים. גן נעול (זוכרים את ספרו המרטיט של בנימין תמוז בשם זה? בין עמודיו מופיעה ארץ-ישראל היפה והאהובה בדמותה של אישה נערצת. היו ימים). הכל נעול.
המזער הנדרש ממנו להבין כי כל עוד הוא עומד בראש ערוץ המזכיר ימים אפלים לא רק באירופה של שנות ה-30 במאה שעברה אלא גם בימיו של דונלד טראמפ בבית הלבן - חובתנו הלאומית-ציבורית לסעור בכניסה לביתו.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
