|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
"שלכם"...[צילום: ג'מאל עוואד/פלאש 90]
|
|
|
"מחרוזת ענבר"
|
|
וכתום הסיור מעורר ההתפעמות שאל המופתי הירושלמי מי ישלוט בהר-הבית? דיין השיב כהרף עין: "אתם"
|
|
בשנתו ה-86 פרסם אלי עמיר ספר חדש "מחרוזת ענבר". דקיק, אך רב אירועים. הביוגרפיה של עמיר נמתחת לאורך ספריו, ששלושה מהם - "מפריח היונים", "תרנגול כפרות" ו"נער האופניים" - מצויים על המדף בארון הספרים הלאומי. עתה חיבר את "מחרוזת ענבר", שאינו אוטוביוגרפיה קווית מתמשכת אלא אוסף של הבזקים ושרטוטים בצמתים שונים בחייו.
לא כל ציורי הרגע מעניינים, אבל רבים שובי לב ומסייעים בגיבוש תמונה על חייו של עולה חדש מעירק אשר נשלח בנעוריו לקיבוץ משמר העמק ומגיע בבגרותו עד להיכרות קרובה עם הממסד הפוליטי הישראלי. בקרוב אחזור לספר. אך בימים בהם סוערת ישראל וממשלתה מפיצה אדי רעל במאבק על העימותים בהר-הבית יש עניין בתיאור קצרצר מאת עמיר.
תזכורת: במלחמת ששת הימים תקפה ירדן את ישראל באזור ארמון הנציב בירושלים. צה"ל התעשת וכבש את העיר העתיקה והר-הבית, ומשה דיין בליווי של יצחק רבין ועוזי נרקיס נכנס בשעריה כמו דוד המלך לפני 3,000 שנים, או לפחות כמו הגנראל אדמונד אלנבי ב-1917. אך האם דיין בתפקיד שר הביטחון רצה לכבוש את "העיר שחוברה לה יחדיו"? לאו-דווקא. הוא ביקש להטיל מצור על הלגיון הירדני שבין החומות כדי לחלץ מהמלך חוסיין התחייבות ירדנית (שהופרה מאז 1949) שיהודים ישראלים יוכלו להיכנס ולהתפלל בחסותו ליד הכותל המערבי (ההסכם נעשה עם סבו עבדאללה).
שותפיו לגישה המרוסנת היו דווקא השרים הדתיים חיים משה שפירא, ד"ר יוסף בורג וד"ר זרח ורהפטיג. מישהו ציטט את דיין (ואותם) שתהה "מי צריך את כאב הראש הזה"? או את "תפוח האדמה הלוהט הזה"? אך יגאל אלון, שהיה יריב מר נפש לדיין, ומנחם בגין שראה בשחרור בירת הנצח מימוש ערך היסטורי, ולוי אשכול שלא מחל לדיין על לקיחת תיק הביטחון מידיו - העבירו בממשלה החלטה המחייבת את כיבוש העיר העתיקה שבין החומות, וכך היה. זה הרקע. עתה בא עמיר והוסיף פרט שלא ידעתי.
הוא למד באוניברסיטה מזרחנות וייעץ לראש הממשלה אשכול בעניין ערביי ירושלים, ובאחד הימים נקרא להצטרף לפמלייה של דיין ואלוף הפיקוד עוזי נרקיס שביקרו בהר-הבית ובמסגד אל-אקצה. דיין הגיע לבד במכוניתו עם המזרחן דוד פרחי, ששמו הלך לפניו בתחום זה. דיין העריך אותו מאוד והקשיב לו בסבלנות, וכתום הסיור מעורר ההתפעמות שאל המופתי הירושלמי מי ישלוט בהר-הבית? דיין השיב כהרף עין: "אתם".
כתב עמיר: "החסרתי פעימה...התקשיתי להאמין שככה, בלי שיקול דעת, בלי תנאים... מוסרים את הר-הבית". עמיר הודיע כי ידווח על תשובה זו לאשכול. בסופו של דבר דיין אכן עשה הסכם לשותפות בניהול הר-הבית עם הוואקפ וממלכת ירדן המובסת. חלפו שנים רבות והממשלה בראשותו של בנימין נתניהו פגעה בהסכם, ולא נהגה בזהירות הראויה עד לימים האחרונים. כה חבל שעמדת דיין, שניזונה מפרחי, לא מומשה. ופרחי העילוי, שאוזנו של שר הביטחון קצר הרוח בכל ימות השנה הייתה כרוייה להאזין לו? הוא טבע כעבור זמן-מה בים.
|
| תאריך:
|
13/04/2023
|
|
|
עודכן:
|
13/04/2023
|
|
דן מרגלית
|
|
מעורבות נשיא המדינה יצחק הרצוג במשבר איננה מכוח חוק. לנשיא אסור לעסוק בנושא, כי לא הוסמך כלל לטפל בו (אם כי אי-אפשר לכפות עליו דבר כי הנשיא איננו שפיט). מכורח המציאות מצאנו איזה פתרון עקום אשר סיכוייו מאוד נמוכים, בתקווה שרוחו של הנשיא, רוחו של מוסד הנשיא, תביא בסופו של דבר את הגשם. אבל, נשיאים ורוח, וגשם אין (משלי כה, יד)
|
|
|
|
|
אז עד שנדע בדיוק מי האדם העומד מאחורי ההדלפות של מסמכי הפנטגון (יש תחקיר של ה"וושינגטון פוסט" המצביע על מי מדובר ככל הנראה אבל אין לכך שום אישור רשמי או הודעה על מעצר), נספר על המשך ההדלפות ותוכנן המעניין הקשור לרוסיה. ה"ניו-יורק טיימס" מדווח על מקבץ מסמכים חדש שהודלף.
|
|
|
|
|
רציתי לפתוח בסיפור אמיתי על איך השתמטתי משירות מילואים. בעבר הרחוק מאוד היה לי שירות מילואים עיקרי כמה עשרות ימים בשנה, משהו כמו 30 יום, ונע"ת "נוסף על תפקיד", ראש ציר בגיוס חירום. בכל תרגיל גיוס של יחידתי הייתי נקרא לנקודת איסוף, היו מוצמדים לי רכב ונהג צבאיים, והיינו עוברים יישוב יישוב מקו עכו/כרמיאל וצפונה, ומוסרים את הצווים למפקדי האזורים, שפיזרו את הצווים למפקדי החוליות וכו' (כיום אני משער שהטכנולוגיה ייתרה את שיטת הגיוס הזו).
|
|
|
|
|
המחנה האנטי דמוקרטי, זה שבראשו עומד יאיר לפיד ("הליצן שנהיה למלך"), אינו מתנהג בהגינות. הוא לא הודיע על הפסקתן של הפגנות המחאה בד-בבד עם השהיית החקיקה הקשורה ברפורמה. ככל שחולף הזמן, יותר ויותר אנשים, מכל קצות הקשת הפוליטית, מפנימים את העובדה שרק מיעוט בקרב המפגינים חושש באמת ממה שמוצג בתקשורת באופן שקרי כמהפכה משטרית/משפטית, בשעה שהרוב המכריע מקרב המפגינים חושף כמעט בגלוי את הכוונה האמתית: ביטול תוצאות הבחירות האחרונות, ביטול רצון הבוחרים והפלת בנימין נתניהו. בפועל, יאיר לפיד ותומכיו רוכבים על נמר ההפגנות "הספונטניות" בתקווה שבדרך בלתי דמוקרטית זו ישובו להוביל את המדינה.
|
|
|
|
|
עוד לא קרה שפטירתה של אישיות נודעת בישראל תגדוש את העמודים הראשונים של עיתוני היום. אבל עורכי העיתונים נקטו צעד זה, נדיר כאמור, עם פטירתו של מאיר שלו. אנו נדרשים להיבט זה, של הבלטת הסתלקותו של שלו, לאו-דווקא מתוך הערכה לספריו שזכו לתפוצה רחבה, אלא לתופעה של הדיווח, ולכל הצדדים המגוונים של אישיותו. אנו מעלים את הסברה, הנשענת על מציאות ולפיה מותו של שלו "נסק" אל ראש הכותרות ואף גדש את העמודים הראשונים כולם. הלוא אין להניח כי עורכים נדברו ביניהם כדי שתגובתם, הנדפסת, תהיה אחידה, והיא נראית כאילו העורכים כרתו ברית ביניהם כדי שאף עיתון לא ייראה כאילו מותו של שלו אינו ראוי למעין כותרת חשובה. חשובה? בוודאי! אך לא עד כדי כך!.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דן מרגלית
אנשי ושוטרי איתמר בן-גביר שורפים את חווארה, עוקרים מטעי זיתים ומביאים על ישראל את האסון שכל הקהילה הבינלאומית, ובוודאי בית הדין הבינלאומי בהאג, נגדנו
|
|
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם  שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
|
|
|
איתמר לוין
למחדל של 7 באוקטובר מוסיפה הממשלה את סכנות החורבן הכלכלי, האנטישמיות והמפלגתיות בארה"ב הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
