כואב שתוך תקופה קצרה נפרדנו משני בני נהלל, שעליהם הייתי מבקש לשיר בשיח עם יונתן גפן - "אָסוּר לִקְטֹף אֶת פִּרְחֵי הַגַּן". אסור היה לקטוף את שני בני נהלל היקרים, כי אמתחתם עוד שפעה נכסי רוח רבים, והיה להם עוד הרבה מה להעניק לאוצרות הרוח של החברה העברית בסִפְרות ובשירה.
אני רוצה לומר ליונתן גפן, שהוא היה אמן נדיר של המילה המולחנת. הוא היה המשורר והסופר, ששילב בעבודתו קטבים - בעת ובעונה אחת עשה רוקנרול סוער, שמח וגועש העולה על גדותיו וגם כתב באותו זמן על השכול הדומע והמתייסר, כשמילותיו חנוקות מכאב. כתיבתו של יהונתן גפן חיבקה קטבים של שנינות, אירוניה ואכזריות.
אני רוצה לומר תודה ליונתן גפן שהוא גייס את שירתו להתנגדות נמרצת לכל גילוי של מיליטריזים בחברה הישראלית. אני רוצה להביע תודה למי שנטל את ההומור ויצק אותו כמשאב חשוב בהתנסחותו השירית, אך כואב לי שההומור היה גם אמצעי, שלדעתי, פגע בנכסי צאן ברזל של נדבכי הקיומיות שלנו כעם.
אני מעריך משורר, שחפץ להשריש בתודעתם של קוראיו גישות ליברליות וחילונית. ואני כאדם ליברלי וחילוני מצער אותי, שמה שעשה יהונתן גפן נעשה מתוך חוסר כבוד וגילויים של לעג שנון כלפי אלו הסבורים שעולם הדתי הוא נכס צאן ברזל. אני האתיאיסט אינני יכול להתכחש לעובדה, שהעולם הדתי לאורך ההיסטריה היהודית היה נדבך משמעותי בשמירת המבנה של ההוויה היהודית, שלובשת היום לבוש לאומי ומדיני מרשים.
אני סבור, שיש לכונן חברה ליבראלית חילונית במדינת ישראל, אך חובה למצוא שפה משותפת עם חלקים משמעותיים בחברה הישראלית, שעדויים אך ורק בעדיים שראשיתם נעוצים בספר בראשית פרק א' פסוק א' - "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלוֹהִים..."
שלמה ארצי ויתר על הפרס ולא היה חלק מהטקס 
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
