שר האוצר מציע לקחת כספים מרשויות מקומיות בעלות הכנסות גבוהות מארנונה על עסקים ולפזר אותם בין כלל הרשויות המקומיות כאמצעי לעידוד בניה למגורים. מדובר בניסיון לפתור בעיה אמיתית וקשה: מבנה השלטון המקומי בישראל ותחומי אחריותו יוצרים מצב בו תושבים מייצרים לרשות המקומית עלות גבוהה בהרבה יחסית לעסקים, אך הארנונה על מגורים נמוכה בהרבה יחסית לארנונה על עסקים. מצב מעוות זה גורם לרשויות מקומיות להעדיף בניה לעסקים בשטחם על-פני בניה למגורים. זוהי אחת הסיבות (אך כמובן לא הסיבה היחידה) למחירי הדיור המטורפים בישראל. מכאן, אמור להיות מובן לכל בר-דעת שרצוי לטפל בבעיה בהקדם האפשרי.
אז מה בעצם הבעיה ברעיון של שר האוצר?
הבעיה הבסיסית היא עקרונית: כאשר השלטון המרכזי לוקח כספים מרשויות מקומיות ואז מחלק אותם לפי קריטריונים שקבע בין רשויות מקומיות אחרות או אף אותן רשויות עצמן, נפגעת באופן חמור עצמאות השלטון המקומי. אין כל ביטחון בכך שחלוקת הכספים לא תהפוך עם השנים לאמצעי לחץ על הרשויות המקומיות; השלטון המרכזי עלול בעתיד לדחוף רשויות מקומיות לנקוט במדיניות זו או אחרת בתחומן בנושאים שאינם קשורים בעידוד בניית דיור (בנושא השבת, לדוגמה), בניגוד להעדפת התושבים.
נוסף על כך, הסתמכות הולכת וגוברת של עיריות על מענקים מהשלטון המרכזי ולא על הצבעה ברגליים של תושבים ועסקים (מוכנותם לשלם ארנונה גבוהה יותר ולא לעזוב) תביא לעיוות בתמריצי הניהול ובטווח הארוך עלולה לגרום לירידה ברמתם של השירותים העירוניים. זה דומה במידה מסוימת לקיצבאות: אם אדם מקבל כסף מבלי לעבוד, הדבר מעודד אותו במידה מסוימת לא לעבוד.
מה החלופה?
לכאורה, אפשר פשוט להעלות את הארנונה למגורים ולהפחית את הארנונה לעסקים כך שישקפו את העלות האמיתית שלהם. זה יעלים את העיוות באופן מלא ומיידי. עם זאת, הבעיה היא שארנונה למגורים שתשקף את העלות האמיתית במצב הנוכחי תהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרית לתשלום עבור רבים. שינוי כזה הוא בלתי אפשרי פוליטית וגם לא באמת נכון מבחינה אזרחית. סביר להניח שהפחתת הארנונה על עסקים תביא בחלק מהמקרים לירידה בעלותם של מוצרים ושירותים מסוימים שאותם עסקים מספקים, אך זה לא יהיה מיידי ובטח לא באותו שיעור. לכן, לפני תחילת גבייתה של ארנונה בתעריף ריאלי, יש לשנות משמעותית את תחומי האחריות של השלטון המקומי ובכך להפחית את העלות שמייצר כל תושב. כאשר השלטון המקומי יפסיק להתעסק בחינוך ותרבות (בתרבות עדיף שלא תעסוק אף רמת שלטון, אך זהו דיון נפרד), פתאום יתברר שתוספת תושבים יכולה שלא להוות נטל.