פרשה אפלה
אני מניח, שארכיון צה"ל, או ארכיון השב"כ, לא יחשפו לעולם את מלוא המסמכים מ"משפט" מאיר טוביאנסקי, שהוצא להורג ליד בית נטוש בכפר בית ג׳יז (כיום - קיבוץ הראל) בדרך לירושלים. לרשויות המדינה יש הרבה עניינים להסתיר בפרשה האפלה עד היום, למרות שסרן מאיר טוביאנסקי - איש חברת החשמל הירושלמית ומפקד שדות התעופה של חיל-האוויר בירושלים - נרצח לפני 75 שנה, בשלושים ביוני 1948.
מאחורי הרצח יש אינטרסים רבים - כולל שמועה, שהסתובבה אז בירושלים, שטוביאנסקי חוסל כיוון שידע כבכיר בחברת החשמל, מי משועי ירושלים חמס לו בית בשכונת טלביה העשירה, שתושביה הערביים ברחו והותירו את בתיהם המפוארים עמוסים בכל טוב.
אחראים לרצח שלושה, שהתחזו לחוקרי מאיר טוביאנסקי ולשופטיו: איסר בארי, ראש שירות הידיעות (ש"י); אברהם קדרון, ראש ש"י בחיפה, ובנימין גיבלי, ראש ש"י בירושלים.
בצבא המוסרי ביותר בעולם אף אחד מהשלושה לא שילם מחיר על רצח טוביאנסקי, גם לאחר שטוביאנסקי טוהר מאשמה. בארי הודח מתפקידו מאוחר יותר כיוון שהתגלו פרטים על התנהגותו החריגה בכמה עניינים (שחלקם קשור לניסיונו לתפור תיק לאבא חושי, מזכיר מועצת פועלי חיפה, כנקמה אישית). בארי לא הורד בדרגה עקב הגילויים המצטברים. אברהם קדרון התקדם בחיים, היה בכיר במודיעין הצבאי ולימים היה דיפלומט בכיר ומנכ"ל משרד החוץ.
גם בנימין גיבלי (זה שמו ולא - ג'יבלי) התקדם בחיים, והפך לראש אגף המודיעין במטכ"ל. הוא הודח מתפקידו בעקבות "עסק הביש" במצרים (הפעלה חובבנית של חוליית ריגול, שכללה צעירים יהודיים מצרים) באמצע שנות החמישים, לפני מלחמת סיני. לאחר הדחתו כיהן גיבלי בתפקידים שונים בצבא, כולל מח"ט גולני, ראש-מטה פיקוד הצפון, ראש מטה פיקוד המרכז וממלא-מקום אלוף פיקוד המרכז.
נורה אדומה גדולה
שלושת החיילים, שנהרגו בתקרית בגבול מצרים, הנם סיבה טובה לתחקיר עמוק, יסודי ומהיר. למרות מסורתו לא לתחקר אלא למרוח, חייב הצבא לדעת מה אִתרע כדי לתקן את ליקויו; ועליו לדווח להורים השכולים ולציבור על תוצאות בדיקתו.
בעוד הצבא מפרסם מה שנחזה כתחקיר יסודי, שהתבסס גם על בדיקה מקבילה בצבא המצרי, מתלוננים חיילים, חבריהם לנשק של הנופלים שטרם טרחו לפנות אליהם; וזה מדליק אצלי נורה אדומה גדולה.
התחקיר הושלם תוך עשרה ימים, וזו נקודה חיובית. הרמטכ"ל הרצי הלוי הגדירו כ"נוקב ומעמיק", אך מינה אלוף להמשך בדיקת הסוגיה של הגנת הגבולות. בנוסף, נשאלת השאלה מדוע המסקנות האישיות התרכזו במפקד אוגדה 80 (שננזף), במח"ט פארן (שהודח) ובמג"ד ברדלס (שקידומו הושעה לחמש שנים), ולא החלו במפקד פיקוד הדרום.
התקלות ידועות והאסון היה צפוי מראש - מספרים חיילים, חיילות, קצינות וקצינים, ששירתו בגזרה. כמו-כן, לא נחקר תפקודו של הגדוד המעורב ברדלס. כלומר, סוגיית כשירותו המבצעית לא עלתה לדיון.
התקרית מצביעה שוב על התפקוד הירוד של זרוע היבשה בצה"ל, שנובע מהזנחה רבת-שנים ומליקויי חשיבה בצבא. האם ישתנה דבר בעקבות המחיר היקר, ששילמנו בהר חריף?
הפיכה
לא הופתעתי מדברי אלדד יניב, כי בכירים במשטרה תדרכו עיתונאים וראשי מחאת השמאל אודות הממצאים בחקירות ענייניו של בנימין נתניהו, ראש הממשלה במטרה להפילו משלטונו. למרות זאת, אני מסכים עם עו"ד גיא בוסי שקבע "אם הדברים נכונים ... אמות הספים צריכות לרעוד ....
הייתה כאן הפיכה, קבוצה קטנה שהחליטה להפיל כאן ראש ממשלה מכהן".
האם זו רוח רעה, שהכניס רוני אלשיך למטה הארצי של המשטרה, או שמקור הרע עוד לפני מינויו הכושל למפכ"ל בפרקליט המדינה וביועץ המשפטי לממשלה? הדברים עלו במלוא כיעורם לפני הגשת כתבי האישום נגד ראש הממשלה, ואמרה עליהם פרופ' רות גביזון עליה השלום, שנועדו ליצור אווירה ציבורית שבה זיכוי נתניהו יהיה בלתי-אפשרי.
מי ישמור על השומרים? (Quis custodiet ipsos custodes?) שאלו הרומאים. כשהגורמים האמונים על שמירת החוק ועל טוהר המידות נהנים אצלנו מפטור גורף בכל הנוגע להתנהלות אישית בעייתית - יש לנו בעיה חמורה, מה עוד שהתקשורת, כביכול כלב השמירה על הדמוקרטיה, חברה לשומרים הלא-אמינים.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
