נכבדי השופטים, העותרים, המשיבים. כולכם אהובים, כולכם יקרים, אך יש לי על כולכם ביקורת נוקבת. כולכם ביחד וכל אחד לחוד, לא מכוונים כלל למטרה, ולכן אין לכם סיכוי לפגוע. אנו נמצאים בלבו של עימות בין רשויות השלטון בישראל, אשר ברוב חוכמתנו ערבנו בו עימות תרבותי/דתי/חברתי/פוליטי.
לא אכנס להיבטים התרבותיים/חברתיים/דתיים/פוליטיים הם מלובים על-ידי בעלי אינטרסים מכל הכיוונים מהארץ ומחו"ל. בית המשפט לא קשור בהם, ולכן לבית המשפט אסור להתעסק אתם, ומשכך, גם הבעיה המשטרית היא קשה כל כך לפתרון. יחס אות לרעש בפרשה שלנו הוא מאוד בעייתי, הרעש כלומר כל הנושאים שאינם משטריים, הוא רב מאוד וייתכן שהוא מאפיל על האות, כלומר על הבעיה המשטרית בה עומד בית המשפט לדון, בתקווה שלא נזדקק לדיון הזה.
עשו לי טובה קראו את הדברים עד הסוף, אל תקפצו בתגובה לאמירות שמקוממות אתכם, כי המטרה שלי היא להביא את כולנו למסקנות נכונות אולי בדרך מוזרה וכואבת, דרך אשר לדעתי עשויה להביא אותנו ליעד.
חסר משיב מרכזי על ספסל המשיבים או לפחות משיב פורמלי הסכסוך בין הרשויות בישראל שם את הרשות המחוקקת והמבצעת בצד אחד של המשוואה, ואת הרשות השופטת בצדה השני, החלטה לכאן תקדם את האינטרסים של הרשות השופטת, החלטה לכאן תפגע באינטרסים של הרשות השופטת, ואם אין לאף אחד מהעותרים בקשה לסעדים נגד הרשות השופטת היה על כל אחד מהם לקבוע את הרשות השופטת כנפגעת אפשרית מההחלטות בעתירה, על-מנת לאפשר לרשות השופטת להביע עמדתה בנושא בפני בית המשפט.
וכאן שורש הקושי, שורש הקושי בעתירה הזו ואולי באחיותיה שיבואו בעקבותיה ושעל כולנו לקוות שלא נזדקק להן, שיושבים בדין 15 שופטים, אשר אמורים לקבל החלטות בתום לב בליבת הסמכויות שלהם, ולכן אסור להם כמובן להביע מראש את עמדתם בפני אותו בית משפט בו הם יושבים, אך הם חייבים להביע עמדתם, הרי הם וסמכויותיהם נמצאים בליבת הוויכוח.
כיצד הגענו למצב הזה? אסור היה לנו להגיע למצב הזה, אסור להגיע למצב בו בית המשפט יושב במקביל גם על דוכן השופטים וגם על ספסל המשיבים, ובמקביל היועצת המשפטית לממשלה מסנגרת על עמדת המשיבים מטעם בית המשפט ולא על עמדת הממשלה והכנסת אשר שאבו את רעיון החקיקה ממאמר של שופט עליון, ולכן אולי החקיקה היא שלילת, אך ודאי איננה פסולה על הסף בכל צורה ואופן, ועבודה משותפת מקדימה של היועצת המשפטית עם הכנסת והממשלה היו מאיינים את הפגמים (הקשים אף לדעתי) שבחקיקה הזו.
דעתי על הדרך לשם היא ברורה, אני רואה את מערכת המשפט כאחראית מרכזית לפיחות הזוחל במעמד הרשויות המחוקקת והמבצעת לאורך 40 שנה אך אין זה משנה כלל מי אחראי, מה שמשנה הוא שאנו על פרשת דרכים המחייבת פתרון שונה מאשר חקיקה/פסיקה למעט אם תהיה חקיקה מוסכמת.
השיח בבית הנשיא הסיט אותנו מהדרך כאשר 3 רשויות סטטוטוריות מובילות הפועלות באותו מישור מתנגשות, ועל-מנת ליישב את ההדורים, על הרשויות האלה לשבת יחדיו ולקבל החלטות, ואלה אינן ישויות זרות, אלה ישויות הנושאות באחריות כלפינו האזרחים, הן לא עובדות בשביל עצמן, הן כאמור עובדות בשבילנו, לכן כל מיני ניסיונות לתת למצב הזה פתרונות מאולצים/מכובסים/חסרי פשר ומהות נדונו לכישלון מראש.
הצעת השופט סולברג בנדון, העקשנות של מערכת המשפט וההיבריס של השלטון החל ממוצאי הבחירות השופט סולברג הציע לפני כ-4 שנים פתרון הדומה לפתרון שאומץ בחקיקה נשוא העתירה, לאחרונה הוא הבהיר שאת ההצעה הוא העלה לרשות השופטת ולא לרשות המחוקקת, אז האם הרשות השופטת עשתה משהו בכיוון לאורך 4 השנים? קדחת!, לא עשתה דבר וחצי דבר!, אז מה חושבת לה הרשות השופטת האם היא חושבת ששאר הרשויות תחכינה למשיח? לא, הן לא תחכינה למשיח, הן תחכינה לרוב פרלמנטרי ולהיבריס הנלווה אליו, אז הן תבואנה עם מכסחת דשא ותבערנה את המדינה, וזה בדיוק מה שקרה כאן.
האם זה תקין? לא!, ומי אחראי? האחראי הוא מי שהבלגן התחיל במשמרת שלו! ומי אשם? מי שאשם הוא מי שנטע את זרעי הרעל לאורך 40 שנה!
או-טו-טו יש לנו בית משפט שמרני בראיה היסטורית כמה שנים זה כלום מכלום, לאחר שנים רבות שבית המשפט העליון שכפל עצמו עם שופטים ליברליים (מה שתוקן במידת מה בימי שקד/נווה), נראה בעוד כמה שנים בית משפט שמרני בישראל, לשר לוין אין סבלנות, אך הוא כנראה ייכשל בניסיונותיו לקצר את הזמן הזה, לדעתי הוא גם לא יאריך אותו, בית משפט שמרני בוא יבוא.
ומה יקרה אם הליברלים ינסו לשנות את כללי המשחק כך שלא יהיה בית משפט שמרני?, או אז ברורה כבר התרגולת, צה"ל יתערב, לא בטוח שרק מילואים, אולי סדיר וקבע, ולא בטוח שטייסים ו-8200 אלא אולי גם שריון וחי"ר. לגיטימציה להתערבות הצבא כבר יש, רק חסר שמישהו ידליק את הגפרור, ועם הפירומנים של היום אין ספק שהגפרור הזה יוצת.
ראו כמה מהר פגע בית משפט שמרני בזמן (היסטורי) כה קצר בארה"ב, בהישגים ליבראליים של שנים: הוא פגע בהגנה על זכויות להט"ב מנימוקים מופרכים לטעמי של חופש הביטוי (זכות לשתוק), הוא פגע בהעדפה מתקנת מנימוקים מופרכים לדעתי של שוויון, הוא שלל את הזכות להפלות מכוח החוקה בהותירו את ההחלטה לרשויות של כל מדינה ומדינה, הוא פגע במדיניות של הפטר חובות של בוגרי אוניברסיטה חלשים כלכלית אשר כורעים תחת נטל החזרי מימון הלימודים שלהם בעבר, ועוד ידו של בית המשפט השמרני בארה"ב נטויה.
ארה"ב היא מדינה עם חוקה, אבל מה זו חוקה? חוקה ניתנת לפרשנויות, ממש כפי שעילת הסבירות ניתנת לפרשנויות, ממש כמו ש"יהודית דמוקרטית" ניתנת לפרשנויות, ובואו נזכור עוד דבר, סעיף 20 לחוק יסוד השפיטה קובע:
- הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.
- הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון.
ומאחר שמרבית זכויות היסוד שלנו, בניגוד לארה"ב, לא מעוגנות בחוקה/חקיקה, אלא בפסיקה, ומאחר שעל-פי חוק יסוד השפיטה ההלכות הן כחומר ביד היוצר לשופטים של בית המשפט העליון, מצבנו הרבה יותר מסוכן מאשר בארה"ב.
עשרות שנים של פרשנויות ליבראליות לאורחות החיים הרצויות בישראל, כפי שנקבע על-ידי בית המשפט לאורך השנים יירדו בוודאות קרובה לטמיון עם המינוי של בית משפט שמרני במדינה. בית משפט שמרני יהפוך יותר ויותר את אורחות החיים בישראל לשמרניות ל-50 שנה ואולי ליותר. בבית משפט אין קריאה ראשונה שניה ושלישית, אין דיון פומבי בוועדות, עתירה, כמה שעות דיון וקריעה שמרנית! עתירה כמה שעות דיון וקריעה שמרנית! לשם כולנו הולכים לא כן?
על הכנסת לבטל את החוק או לדחות את כניסתו לתוקף בהסכמה, כפוף לקביעת לו"ז לפשרה בין הרשויות על הרשות השופטת חלה החובה לקצץ בהדרגה בסמכויותיה, מצב הסמכויות של הרשות השופטת מהווה סכנה ממשית ליציבות המערכת השלטונית, החליפו בראשכם את בית המשפט הליברלי בבית משפט שמרני, ראו מה יוכל בית משפט שמרני לשנות ותבינו שעודף הסמכויות הזה הוא בלתי אפשרי לחלוטין.
עילת סבירות שאין כמותה בעולם, זכות עמידה שאין כמותה בעולם, חקיקה שיפוטית שאין כמותה בעולם, על כל אלה חייב בית המשפט לוותר בהדרגה, מיוזמתו, בתהליך ארוך שנים, תוך שמירה על איזונים מתאימים, תוך סיוע מקיף ביוזמות חקיקה על-ידי הממשלה וחקיקה על-ידי הכנסת, בהסכמה רחבה, אשר תוצאתם תהיה איזון הרבה יותר נכון בין הרשויות ואיון התלות המאד מובהקת בין בית הגידול של השופטים, האג'נדה האישית שלהם ובין החלטותיהם.
יש לנו חלון הזדמנויות צר למנוע מצב אנומלי שבו בית המשפט יושב גם על דוכן השופטים וגם על ספסל המשיבים, והיועצת המשפטית לממשלה מסנגרת עליו במקום על הממשלה, באמצעות ביטול עילת העתירות על-ידי הכנסת, במקביל לכניסה לתהליך עמוק של מו"מ בין הרשויות הניציות, קבלת אחריות על-ידי הרשות השופטת להובלת השינוי והתיקון, ובמקביל לעבודה מאוד יסודית של מערכת המשפט, על-פי תוכנית מוסכמת מראש, בהסכמה בין הרשויות, על צמצום הדרגתי בסמכויות הרשות השופטת שצמחו פרא לאורך 40 שנה.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
