דגלים מרוטים
הרמתי גבה לנוכח התלהבות כמה מחבריי מהעובדה שהרבה דגלי לאום מונפים כעת בחוצות. כשלמדתי בארצות-הברית ובביקוריי שם הערכתי מאוד את ריבוי הדגלים - של ארצות-הברית ושל המדינות השונות - ברשות הרבים, כולל בכל כתת לימוד, וברשות הפרט. אלא שהאמריקנים מכבדים מאוד את הדגל האמריקני ואינם חושבים שהוא קישוט גרידא. יתרה מזאת - ביזוי הדגל הנו עבירה פלילית בארצות-הברית.
אצלנו באחרונה משמשים דגלים לכל מטרה. אך החמור מכל הוא דגלים מרוטים, המונפים בכניסות לבתים ובמקומות ציבוריים - למשל, במתחם מול תל יזרעאל. כמה עלובים נראים מי שהשאירו את הדגלים הקרועים מתנופפים בכיכר המרכזית של המתחם.
עידוד לכתיבה צבאית
פרס מולדובן לספרות צבאית ניתן על-ידי מרכז אריאל לתקשורת וביטחון באוניברסיטת אריאל כדי לעודד כתיבה חדשנית בענייני צבא וביטחון. הפרס ניתן לספרים בעברית בלבד, שתרמו לחשיבה הצבאית והביטחונית בישראל ויצאו לאור בשנתיים האחרונות. ועדת הפרס קוראת לסופרים שעסקו בכתיבה בענייני צבא וביטחון להגיש לה את ספריהם.
את הספרים (ארבעה עותקים מכל כותר) יש לשלוח, בצירוף מכתב הסבר קצר על הספר ועל מחברו, אל: ועדת פרס מולדובן לספרות צבאית (לידי ד"ר רון שלייפר), אוניברסיטת אריאל, קריית המדע, אריאל 40700 - עד 15 באוקטובר 2023. טקס חלוקת הפרסים ייערך במארס-אפריל 2024.
לפרטים נוספים ולהבהרות ניתן ליצור קשר עם נציגי הוועדה המארגנת: יהודה שלם (050-2845556) ואוולין שפיצר (9941567-054). דוא"ל:
moldovanaward@gmail.com.
אדרבה, לבקר, תמיד!
המגמה האחרונה המגנה את הביקורת על הרמטכ"ל, על אלופי צה"ל, על צה"ל, על שב"כ ועל מערכת הביטחון, מעוררת את דאגתי. מאז תש"ח, ואולי גם לפני כן, סוגדים אצלנו למצביאים ובמסגרת פולחן האישיות מסתירים את כישלונותיהם הלא מעטים ואת מחדליהם במסגרת דת הצבא והביטחון שהִכתה בארצנו. לשיא הגענו ב"תרבות האלבומים", שרווחה בין מלחמת ששת הימים לבין מלחמת יום הכיפורים, ותרמה רבות לכישלון הנורא באוקטובר 1973.
קצין, ולא משנה דרגתו וארגון צבאי-ביטחוני הנם חלק מהממשל, ולאזרחים בדמוקרטיה יש הזכות לדעת על מעשיהם (הנעשים בכספי האזרחים ועל חשבונם) ולבקרם. בכך אין שונה הרמטכ"ל מראש עירייה, או ממנהל מחלקת הביוב והשילוט במועצה מקומית נידחת. "אחיך האזרחים" - כתב בסוף המאה השמונה-עשרה תומאס ג'פרסון, מזכיר המדינה האמריקני, לאלברידג' ג'רי, נציג ארצות-הברית בצרפת - "חושבים, שיש להם הזכות לקבל מידע מלא... בזיעתם ישלמו על תלאות המלחמה, ודמם יזרום לכפר על תוצאותיה".
מלחמותינו הוכיחו לנו בעליל את הכלל, שגוף שאינו מבוקר, מסתאב. ואכן, מצבנו הביטחוני מלמד כי דרושה הרבה יותר (!) ביקורת על הצבא ועל מערכת הביטחון. כך, אסור בתכלית למנוע ביקורת על הצבא, על שב"כ, על "המוסד" ועל בכירים בהם. אדרבה, יש לעודדה – במסגרת השמירה על ביטחון המידע הצבאי ביטחוני. שילמנו כבר מחיר עתק על הסגידה לגנרלים ועל תרבות החיסיון, ואנחנו ממשיכים לשלם מחיר עקוב מדם על עיקשותנו לחטוא בהערצה לדת הצבא והביטחון ולסגוד לגנרלים שלנו על לא-עוול בכפם.
אינם לומדים לקח
הלל נחמיה אופן, לוחם ביחידת יהל"ם (יחידת הנדסה למשימות מיוחדות)
מת באימונים. הוא אינו החייל הראשון שנהרג כתוצאה מטיפשות מפקדיו בצבא ומרשלנותם. אני מניח, שכדרכו בקודש, ימצא צבאנו המופלא ש"ג ויאשימו ולא יירד לעומקה של הבעיה - מדוע בחום הגבוה ששרר בתחילת החודש, התעקשו מפקדי ההכשרה ביהל"ם לקיים אימונים מתישים, ולמה לא שעו לדיווחי חייליהם שהם סובלים מהתייבשות ומתסמינים אחרים שנובעים מהחום הגבוה. אופן גם אינו החייל היחידי בצה"ל שמת מהתייבשות או ממכת-חום. ידועה במיוחד תאונת ההתייבשות שבה מתו שני לוחמים בסיירת מטכ"ל; אך ידועות רבות כמותה - לפניה ואחריה. באותו אופן
נפגעו ממכת-חום שלושה חיילים, שהיו בגיבוש לסיירת צנחנים.
הם אינם החיילים היחידים, שנפגעו השנה מהתייבשות. בחודש מאי מתה מאיה אלוני, לוחמת מג"ב במהלך אימונים בבסיס האימונים של החיל. לא מפתיע שהתאונות קורות בקרב חיילים בעלי מוטיווציה גבוהה. הם אינם מוכנים לוותר - בעיקר לא בהכשרה או בגיבוש - ומפקדים לא ראויים דוחפים אותם אל הקצה, ולפעמים אף מעבר לו.
חוצפה
התנהגותו הבוטה של יבהן קורנייצ'וק, שגריר אוקראינה בישראל מעצבנת אותי, ולא רק אותי. איננו אשמים שבשחיתותם ו/או בטיפשותם כי רבה, רתמו מנהיגי אוקראינה את עצמם למרכבה האמריקנית, ומשמשים בשר תותחים במלחמה האמריקנית נגד רוסיה, שתתנהל עד האוקראיני האחרון. יתר על כן, חשבון הדמים בינינו, היהודים, לבין האוקראינים, ראוי שימנע כל אהדה יהודית לאוקראינים, כיוון שאיננו חייבים להם דבר. רק יוהרת ראשי הממשלה הקודמת וריצתם אחרי כותרות עירבו אותנו במלחמה שאין לנו שום עניין בה ומוטב שהיינו בה ניטרליים לחלוטין.
אבי מורי המנוח, שנולד בגבול אוקראינה פולין, נהג להגיד שהפולנים והאוקראינים מתחרים דורות על גבי דורות מי מהם שונא יותר יהודים ומי הרגם יותר; והתחרות פתוחה. לכן, איני מצליח להבין מדוע אין נוזפים בשגריר קורנייצ'וק, שמדי פעם מסלים את דרישותיו החצופות ממדינת ישראל, מטיף לנו מוסר,
ומאיים.
בעבור חופן אגורות
רצח שני הישראלים - אב ובנו - בכפר חוארה העלה שוב לסדר היום את ההתנהגות הבלתי אחראית של רבים, שנכנסים בניגוד להוראות לכפרים ערביים ביהודה ובשומרון כדי לחפש מציאות זולות. בחיפושם הנואל אחר שטיפת מכוניות זולה מצאו השניים את מותם. לפני כשנה נרצח רונן חנניה שהגיע לחנות בחברון. שלום סופר, בעל חנות מכולת בקדומים, נדקר בכפר פונדוק בעת שערך קניות. לפני כמה שבועות, נכנסו ישראלים לכפר דיר קדיס בשומרון לשטוף את רכבם ומחבל רדף אחריהם עם סכין. וזו רק רשימה חלקית של קורבנות הזלזול הישראלי. ברור לי, שהשניים אשמים במותם אך תרמה לכך אי-אטימת הכפר לכניסת יהודים. למרות תמיכת ארגונים שמאלניים בתושביו, חוארה הינו כפר מרצחים, שהוכיח כבר את היותו מקום מסוכן ביותר ליהודים.
נכזבה תוחלתם
למרות מאמץ אדיר של מחוללי הפוטש ברחבי העולם ובארץ להכפיש את שמה של מדינת ישראל ולפגוע בכלכלתה ובאינטרסים חיוניים שלה (ממש כמו אנשי BDS - "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" - ישעיהו מ"ט, פסוק י"ז), הותירה חברת הדירוג פיץ' את דירוג האשראי של ישראל בעינו, וקבעה, בין השאר, שרוב הירידה בהיי-טק בישראל נובעת ממצב התעשיה ורק חלקה כתוצאה מהמאבק לשנות את מערכת המשפט. בנוסף, נכזבה תוחלתם והמשק מראה סימנים של יציבות כלכלית למרות אי-השקט שהמתמרדים מחוללים. האינפלציה בירידה והגירעון השנתי מתכנס לרצועה, שתכנן האוצר.
זה, כמובן, מזכיר לי ציוץ אדיר, שפרסם ג'ימי המחליק בטוויטר (כיום - רשת X): "שעות בודדות מהפתיחה, וכבר הוצפה הרכבת הקלה מ
דמעות של שמאלנים".
