מרדף אחר טלפון סלולרי

מילה טובה על זוג שוטרים מתל אביב שנחלצו לעזרה

העולם התחתון תמיד היה מאורגן במקביל לעולם הממסדי העילי. הפעם כאשר השלטון הוא אסון מהלך בכשליו ובמחדליו ופוגע ביסודות המשטר הדמוקרטי, העולם התחתון לעומתו הוא מערכת משומנת פעילה ויעילה. ככה למשל ענף הטלפונים הסלולריים הגנובים, המכניס בין 200-150 מיליון שקל בשנה מיבול שנע בין 70-50 אלף טלפונים גנובים בשנה. בעולם התחתון זה נחשב להכנסה קלה יחסית, החל בגניבה וכלה בקולת העונש. כמו בתחומים אחרים גם בתחום זה זאת התמחות. וגם זה חשוב לדעת - בענף הגניבות ישנן התמחויות בתחומים השונים. פעם שאלתי את חתני קובי שמתגורר ביישוב קדימה בשרון וגנבו מביתו כל מה שהיה בעל ערך אבל במכונית בחוץ לא נגעו - מה הסיבה. הוא הסביר לי שזה שייך ליחידה אחרת.

כמו בסוגיות אחרות, גם זאת אינה חדשה, והמדיה עסקה לא רק בדיווחים אלא גם בכתבות תחקיר בנושא. במהלך הצילומים הכתבים השאירו טלפונים במקומות מסוימים אבל רק החובבים התגלו, והם לא גנבו אלא מצאו, בעוד המקצוענים לעתים רחוקות נתפסו, שכן זאת מיומנות מיוחדת במינה שכוללת שלבים שונים, כמו תצפיתנות, הטעיה ושליפת בזק, ואופס... האימא שהשאירה את הטלפון רק לרגע בעגלת התינוק והתכופפה להרים בקבוק שנפל - והטלפון נעלם. אלמלא מדובר היה בפשע, הרי היינו מתפעלים מן הפעלולים של הקוסמים הגנבים הללו.

משטרת ישראל שמודעת היטב למכת גניבות זאת מדי פעם עורכת מבצעים שכוללים כמובן שימוש באמצעים אלקטרוניים, וגם אלה בהם הצליחה להחזיר את הטלפונים היו רק חלק קטן מהיקף הגניבות. המשטרה טוענת ובמידה רבה של צדק כי העונשים שמערכת המשפט מטילה במקרים אלה הם קלים ולכן ההימור משתלם.

חסימה ואיתור

אחת הדרכים לבלום, לפחות חלקית את מכת גניבת טלפונים היא חסימת השימוש בהם, ובטלפונים החכמים ניתן לעשות כן. אבל התברר כי בשעה שהדבר מונע שימוש במאגר המידע הגדול שנמצא בכול טלפון סלולרי, עובדה ללא ספק בעלת חשיבות עצומה, הגנבים למדו לתפעל אותם מחדש. גם להם יש מומחים לדבר.

נשאר אפוא האיתור. וזה מה שקרה לחתני יורם כאשר בשבת אחד בשעת טיול הוא גילה שהטלפון שלו נעלם. בעזרת הטלפון של בתי נתי, רעייתו, הם הצליחו לאתר את המקום והחל מרדף במכונית אחר הטלפון אשר מי שהחזיק בו רכב ככול הנראה על אופניים. כל אימת שהגיעו למקום מסוים התברר כי המכשיר נמצא במקום אחר עד שהגיעו למבוי סתום. האיתורון הראה על איזו סמטה עלומה בדרום העיר ואליה לא הצליחו להגיע. למזלם הם נתקלו בזוג שוטרים, שוטרת ושוטר, שהיו בסביבה במשימה מסוימת ואלה הראו להם כי הסמטה ממש לידם, אך האיש עם הטלפון כבר לא היה שם. האזור ידוע בכול מיני דיירים, הומלסים, מכורים לסמים ועוד תופעות של החברת-בת זמננו בעיר תל אביב.

לאחר שזוג השוטרים התפנה מן המשימה שלשמה באו, הם הורו לבתי וחתני לעקוב אחריהם. זה הפך למבצע משולש, כאשר גם המשטרה עוקבת אחר תנועת נושא הטלפון. לבסוף השוטרים הצליחו להגיע אל האיש שאכן רכב על אופניים, לעצור אותו ולקחת את הטלפון. כשהוא הוחזר למשפחתי השוטרים שאלו אם הם מתכוונים להגיש תלונה. בתי וחתני ויתרו על זה. הנימוק המרכזי שלהם היה כי האיש אומנם לא סמל של יושרה, ולא היחידי בכך בקהילתנו, אבל הוא לא גנב אלא מצא ולא עשה מאמץ להחזיר. הנימוק המשני היה כי האיש נראה די מסכן ולא צריך להוסיף לצרותיו. אך השוטרים זכו להכרת תודה בעל-פה ובמכתב אל משטרת המחוז.

אני מביא את הסיפור כי המשטרה שלנו, בכלל, ובנסיבות המציאות שלנו בפרט, אינה זוכה לשבחים. במקום כמו לונדון זה התפקיד המרכזי של ה"בּוֹבּיס", משטרת לונדון, לסייע לזולת וזה מובן מאליו. אצלנו אין "בוביס" ולכן אם זוג שוטרים מסייעים לאזרח בעזרה - תבוא עליהם ברכה. מה גם שיש פוסט.