רוב סיקרי דעת הקהל של הזמן האחרון העוסקים בשאלת מאזן הכוחות הפוליטי בין הקואליציה לאופוזיציה, בפופולריות של רה"מ נתניהו מול יריביו גנץ ולפיד ובמצב ודעת הקהל בשאלות אקטואליות, אינם אלא מחזות תעתועים חסרי תכלית. נראה שמטרתם העיקרית היא למשש את הדופק הציבורי לצורך עיצוב תגובות הסרק התקשורתיות שמפזרים "המנהיגים" לציבור במסגרת המאבק על התדמית. נתונים ופרסומים אלה הם רגעיים וחסרי תכלית. רוב הציבור "חונה" כיום תודעתית בעמדות היסוד שעיצב לעצמו לפני 4 - 5 חודשים בשאלת הרפורמה המשפטית, כשעמדות אלה נתונות לטרנספורמציה מתמדת בין תוספת תמיכה לתוספת סלידה בעיקר בהשפעת המצב הביטחוני בתוספת ביטחון הפנים. עוד מרכיב מהותי במדד "מצב הרוח" הוא הכלכלה - יוקר מחיה, ריבית, דיור ואנרגיה והתקדמות המהלכים המדיניים מול סעודיה. ביקורו האחרון של נתניהו בארה"ב תיקן את המאזן "הפופולריות הנזילה" תיקון קל והכל ממתינים בטעייה ותהייה לבג"ץ בשאלות הרפורמה המשפטית, לחמאס בשאלות ביטחון הפנים והגבולות, לבחירת מחליף לנגיד בנק ישראל בשאלות הכלכלה ותוצאות המו"מ מול סעודיה (שבו מחבלת ארה"ב בהתמדה מתוך ניסיון לגרור את ישראל לויתורים לרשות הפלשתינית).
מעצמה עולמית מתאפיינת ב-4 משתנים מרכזיים: השטח, מספר האוכלוסין, התל"ג השנתי והעוצמה הצבאית (למעצמה עולמית שליטה בנשק גרעיני ותרמו-גרעיני כחד ממאפייני העוצמה המובהקים - הרתעת היריבים).
1 מרכיבים נוספים הם ההומוגניות והלכידות החברתית, טיב המנהיגות, הלאומיות, רמת ההשכלה, ואפוי ואיכות הממשל הציבורי. בעולם זה ארה"ב היא עדיין המעצמה החזקה (צבאית) והעשירה ביותר, אבל חולשותיה הפוליטיות והחברתיות הפנימיות, מצבה הדמוגרפי הירוד והחוב הלאומי החיצוני העצום שלה (כ-1.5 מהתל"ג) - מדרדרים אותה בקצב גובר לעבר "ממוצע למעצמה עולמית",
2 כשכיום נצבת מאחוריה סין במרחק של פחות מעשור לשוויון כלכלי. כ"כ מקדימה סין בגודל השטח, במספר התושבים וביעילות הממשל, ומתחזקת בכוחה הצבאי וברמתה הטכנולוגית במהירות. הבאה בתור לפי שעה היא רוסיה (בזכות עוצמתה הגרעינית) ואחריה צועדת בקצב מואץ הודו (שלה יתרונות כבר עתה באוכלוסייה).
בפועל ישראל אינה משפיעה על התהליכים העולמיים או בניסיון לעצור מעצמות בדרכן לעבר יעדים מרכזיים שלהן. הדבר נכון גם לגבי מעצמות אזוריות דוגמת: מצרים, טורקיה, אירן או סעודיה. ישראל עצמה נמצאת בעמדה שהעוצמה הלאומית המשתקפת ממנה מוגברת ע"י כוחה הצבאי (לפחות עד למשבר הפנימי האחרון שהחל לכרסם ביכולתה זו) ויכולותיה הטכנולוגיות שמגבות עוצמה זו. השפעתה של ישראל דועכת גם בארה"ב מסיבות אמריקניות פנים-אמריקניות, בגלל האיום הסיני ולנוכח האצת התהליך של היווצרות עולם רב-קוטבי מתפתח. ומאתגר. הנחות שהיו חזקות יחסית עד לשנים האחרונות שלישראל "מנופי שכנוע" טובים בקונגרס האמריקני וגם בבית הלבן, נמצאים בדעיכה, במיוחד במשטר דמוקרטי. לקח זה נוגע גם ליכולת להסתמך על ארה"ב בהסכמים צבאיים, משום שדמוקרטיה האמריקנית הוכיחה מספר רב של פעמים ב-50 השנים האחרונות שמדיניותה ממוקדת באינטרסים אמריקניים ממשיים ומוחשיים, ולאחרונה (למשל במקרה אפגניסטן ואפילו במקרה אוקראינה) אף גבר עניין זה במאזן השיקולים שבין אינטרס מוחשי לבין אינטרס "מוסרי" אוניברסלי.
לכן, על ישראל לחזור "לממדיה האמיתיים"
3 ואלה תלויים בשלושה גורמים:
- עוצמה צבאית ונכונות להפעילה
- השפעה על הקונגרס האמריקני ורמת הסמך של הערכה זו
- השתלבות המערכת בינלאומית אזורית בעמדת השפעה, שתבוא לידי ביטוי מהותי בהתנהלות הברית כולה.
בניית העוצמה הצבאית תלויה בעיקר בישראל אך לפי שעה גם נשענת על ארה"ב כמקור חשוב ביותר לציוד צבאי מתקדם במיוחד מערכות נשק עיקריות דוגמת מטוסי-קרב ומסוקים.
4 היא תלויה בהכרה שעוצמה זו חיונית לשקט גיאופוליטי וליכולת לרסן אי-שקט כזה בצורה אפקטיבית, וכ"כ מחייבת הערכה מחדש של תורת הביטחון הלאומי של ישראל, שבה ינתן משקל ומרחב גדולים יותר ללוחמה הא-סימטרית שהופכת לסוג הלחימה העיקרי באזור זה.
ממדיה המוגבלים של ישראל הם נקודת תורפה אסטרטגית חמורה ביותר הן בלחימה קונבנציונאלית (מלחמת תנועה ואש) והן בלחימה מנגד (סוגים שונים של מלחמת התשה; מלחמה באש); או במילים אחרות לקונה קבועה בעוצמה הצבאית. על חולשה זו התגברה ישראל בעבר באמצעות מרכיבי עוצמה אחרים, שאותם הפעילה בצורה נכונה ובעיתוי נכון בכדי למזער חולשות ולמתן נזקים וקורבנות. מסיבות שונות היא איננה עושה זאת יותר ולכן אירגונים בחיזבאללה, חמאס הג'יהאד האיסלאמי, פתח ואירגוני מוסלמיים קיצוניים אחרים מרכיבים משינוי תפיסה ומגנה זה תמהיל חולשות אותו הם לומדים לנהל היטב לרעת ישראל. גם לאחר הסכם עם סעודיה ומדינות נוספות שינטרל או ימתן את האיום המדינתי על ישראל איום הטרור לא יקבל הסכמים אלה כמחייבים אותו, ויהיה עלינו לפתח "תו"ל" חדש למציאות החדשה.
בעולם המוסרי הפוסט מודרני, האישי והאוניברסלי, איבדה מדינת הלאום שלנו את היעד המרכזי לשמו הוקמה - הגנה פיסית על העם היהודי במדינה ריבונית משלו ובאופן הנחרץ והאפקטיבי ביותר האפשרי לה על-פי יכולותיה.
חרף האמור לעיל, תהפוכות שלטוניות ו/או שינויים במאזני הכוחות האזוריים, במיוחד כאשר אלה מונחים ומוכוונים ע"י מעצמה עולמית כאינטרס שלה, עשויים ליצור איום צבאי קונבנציונאלי משמעותי על ישראל, וממדיה המצומצמים יהיו לה תמיד לרועץ. על כן מומלץ שלתהליך העיצוב מחדש של המזרח התיכון אחרי ההסכם עם סעודיה, תוסיף המדינה מצידה דרישות למדינות השכנות הגובלות בה ליצירת מרחבי עומק אסטרטגי באמצעות אזורים מפורזים לאורך הגבולות המשותפים. מרחבים אלה ישארו בריבונות המדינות השכנות אבל ינוטרו ביעילות ע"י מערכות מודיעין קבועות ומוטסות למניעת הפתעות אסטרטגיות; הסדרים אלה יעוגנו בהסכמים בי-לטרליים. מומלץ מאוד לא להתלות הסדרים אלה בהסכמים עם מעצמה גדולה או אחרת, כאשר הסדרי ייצוב בינלאומיים כלליים יוגבלו להגנה של השותפה המעצמתית מפני יוזמות שליליות של מעצמה גדולה אחרת, ותרומתה של ישראל תוגבל לשימור מצבים אזוריים רצויים כחלקה בשימור האינטרסים המעצמתיים באזור.
ללא צבא חזק ומגוון שנועד לעמוד בפרץ מול איום ריאלי, לא תהיה לישראל תעשיה ביטחונית טובה ותחרותית. וללא פיתוחים צבאיים מתקדמים, תיפגע גם תעשיית ההי-טק ממחסור במקורות מימון לפרויקטים אקזוטיים - כך היה בעבר, כך הווה כיום וכך יהיה גם בעתיד, מפני שמאזן האינטרסים הבסיסי הוא תמיד אותו מאזן.
5 ההשפעה על הקונגרס האמריקני נמצאת כאמור בנסיגה וזהו תהליך ארוך-טווח המורכב מארבעה תהליכי-משנה עיקריים: א. הפיצול הפנימי בתוך ארה"ב, ב. המאבק האמריקני של שימור ההגמוניה העולמית בידיה, ג. ירידת כוחה של יהדות ארה"ב (התבוללות, התרחקות מישראל והתמזגות בפועל בצד אחד (דמוקרטי) של המפה הפוליטית בארה"ב. ד. שינויים דמוגרפיים המשפיעים על המאזן הבין-עדתי בארה"ב. ככל שמעמדה היחסי של ארה"ב כמעצמה עולמית ידעך יכולותיה להגן על האינטרסים שלה יפחתו, תגדל רגישותה לפוליטיקה העולמית ומאבקי הכוח בה ויגברו הזרמים שיחפשו את האשמים לשינוי זה במעמדה. האם יהיו אלה היהודים שיחשבו שום ל"צרעת" מקומית - קשה לדעת ולא אסתכן לומר אלא שהאנטישמיות לא רק שלא תעלם, אלא תגבר. כאשר תצטרך ארה"ב להיאבק בכוחות שקולים לה, יעברו האינטרסים שלה מבית למוקד תשומת הלב של האומה האמריקנית (ככל שתשכיל להימנע מהתפרקות מבית) על כל המשתמע מכך.
6 במצב זה יחסים אפקטיביים יהיו בעיקר פונקציה של תרומתם לאינטרסים הלאומיים של מעצמת-העל, ולשם כך חייבת ישראל להיות לנדבך חשוב בברית מזרח-תיכונית אזורית.
מנקודת ראות זו ההסכם עם סעודיה חשוב מאוד מבחינה אסטרטגית לטווח הארוך. הואיל וסעודיה אינה עומדת יותר על תביעותיה בסוגיה הפלשתינית, הרעיון של ויתורי-ריבונות בארץ ישראל המערבית הוא אווילי לגמרי ואילו הרעיון של פדרציה ירדנית-פלשתינית הופך לפתרון הממשי היחיד האפשרי. ישראל לא תהיה מעצמה אזורית אם לא תשלוט על שטחים אסטרטגיים, תקיים עוצמה צבאית מוכרת המבטיחה זאת ותמשיך לגדול מבחינה דמוגרפית, במקביל להתפתחותה הכלכלית והלאומית-חברתית.
בקונטקסט זה שאלת הגרעין הסעודי פחות חשובה אף כי ראוי לנסות ולעכב מגמות שליליות באמצעות הסכם מפוקח המעגן ככל האפשר את המצב הקיים. הוכח מספר רב של פעמים בעבר שלא ניתן לעצור מדינה גדולה או בינונית מהשגת נשק גרעיני אם החליטה לעשות זאת "בכל מחיר".
7 סעודיה היא מדינה שיכולתה לחתור לנשק גרעיני מוכחת וכוונתה מופנית לאירן בעיקר. לדידי הסדר אמריקני-סעודי-ישראלי שימנע מצד אירן המתגרענת מלחמה אזורית נגד סעודיה בניסיון למנוע בעדה מהשגת נשק גרעיני, הוא פחות מסוכן עבור ישראל בחשבון הכולל, אם אין בכוונתנו למנוע בכוח מרוץ חימוש גרעיני אזורי. הכשלון למנוע בעד אירן מלהיות למדינת סף גרעינית - כשלון אמריקני, אמריקני-מערבי, או אמריקני-מערבי-ישראלי - נראה כעובדה מוגמרת.
אפשר שצרוף מהלכים שיכלול שילוב של ברית אזורית בשיתוף עם ארה"ב המכוון להפלת המשטר באירן בתמיכת העם האירני, הוא איום אפקטיבי יותר מאיום גרעיני ערטילאי. זהו סוף משטר האייתולות. מהלך מקביל שיבלום את ההתפשטות האירנית הקונבנציונאלית באזור ע"י חיסול חיזבאללה בלבנון (ע"י ישראל בתמיכה וסיוע של הברית) ושיקום לבנון ע"י מדינות הברית, יהווה תפנית היסטורית בתהליכים האזוריים. אם תותנה העמדה מול ריאד בכך שתוכל להיכנס למרוץ העשרה עצמי רק אם אירן תשיג נשק גרעיני, עשוי צרוף זה להוות פתרון יעיל ואולי גם יחיד לאיום של מרוץ גרעיני אזורי כולל.
