"חרבות ברזל": כישלון צפוי מראש (1)

כמעט כמו ביום הכיפורים לפני כחמישים שנה, קרסו כל המערכות. אלא שאז היה לנו שפע של מידע, שהיה לרעת בעליו. אז נכבש רק יישוב אחד בגולן, רק אחרי שפונו תושביו. אז לא נכבש מחנה מפקדת אוגדה 36 בנפח שבגולן, למרות שהסורים כבר היו על גדרותיו, ושום בסיס, אלא רק המעוזים ומוצב החרמון.

הביזיון מעליב וחמור - בעיקר, לנוכח הרהב (כמו אז), הביטחון העצמי ושביעות הרצון העצמית. איך יכול להיות, שטנק נפל שלם בשבי המחבלים?

בראיון בערוץ הטלוויזיה TOV העזה המנחה לשאול אותי האם הייתה פה בגידה. כלומר, האם מישהו השתיק/שיתק בזדון את מערכות ההתרעה. לא עניתי על שאלתה, ועדיין אני מסרב לדון באפשרות נוראה זו - גם כי ספגתי הרבה עלבונות אישיים על שאני תומך עדיין בחובתנו לבדוק את ההשערה, שמלחמת יום הכיפורים יסודה בקשר (קונספירציה), שצירהּ המרכזי הוא ד"ר הנרי א׳ קיסינג׳ר.

לאסון שמחת תורה תשפ"ד קדמו מאות החלטות שגויות ברמת הביטחון הלאומי ומבנה צה"ל. אני תולה את האשמה ברוח שאופפת את מערכת הביטחון ואת צה"ל מאז מלחמת יום הכיפורים (ואולי עוד קודם לכן, במלחמת ההתשה), ובלִבָּהּ אי-רצון לנצח את האויב, אלא לכל היותר - להכילו. "אם תרצו - אין זו אגדה", קבע חוזה המדינה. אם אין רצון, גם אין יכולת. אם רוצים, ניתן לנצח את הטרור. מדינות רבות (בריטניה, ספרד, גרמניה, סרילנקה ואחרות) עשו זאת במאה העשרים בדרכים שונות, שחלקן אינן מתאימות לתקינות הפוליטית (PC), או שאינן מתאימות ל"שכונה" שלנו. הבעיה אינה "תנו לצה"ל לנצח", אלא שצמרות מערכת ביטחוננו - הצבא, השב"כ, המוסד והמשטרה - שמוחותיהן נסתמו בהשתלמויות בקרן וקסנר ובארגונים עוינים דומים, הפסיקו, לדעתי, להאמין בצדקת דרכנו ובזכותנו על ארץ-ישראל - כפי שחזה נתן אלתרמן בשירו הנורא, "... אז אמר השטן", כדלקמן:

"אז אמר השטן: הנצור הזה /

איך אוּכל לו. //
אִתו האומץ וכשרון המעשה /
וכלי מלחמה ותושייה עצה לו. //
ואמר: לא אטול את כוחו /
ולא רסן אשים ומתג /
ולא מורך אביא בתוכו /
ולא ידיו ארפה כמִקדם, /
רק זאת אעשה: אכהה מוחו /
ושכח שאִתו הצדק. //
כה דיבר השטן וכמו /
חוורו שמים מאימה /
בראותם את השטן בקומו /
לבצע המזימה". //

והדג, כידוע, מסריח מראשו.

מעילה באמון

מערכת הביטחון, צה"ל והמשטרה אמורים להגן על תושבי מדינת ישראל ועל מדינתם. זה תפקידם, וזו חובתם. אם שכחו זאת ליום אחד, או לרגע, ולא היו מוכנים - הם מעלו בתפקידם, וחובה להדיח על אתר, מיד, את כל האחראים לשכחה זו. רק כך יתחילו מערכת הביטחון, המשטרה וצבאנו להשתפר, ולמלא את ייעודם. אזרחי המדינה משלמים מחיר יקר ביותר - בוויתורים כואבים על חינוך, על בריאות, על רווחה, על תשתית לאומית - לטובת מערכת הביטחון, והנה התברר לנו באותות, במופתים ובתמרות עשן, שאין לנו ביטחון.

כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו מכירים את תולדות המדינה. מערכת הביטחון וצה"ל כשלו לא-אחת - ובעיקר, מסוף יוני 1967. לאחר כשישה עשורים שלא ניצחו, כנראה, הפנימו את אי-הניצחון לתרבותם הארגונית. אך, למיטב זיכרוני, מאז תחילת המאה העשרים לא היה כישלון כה נרחב, כה עמוק וכה חמור כאסון שמחת תורה תשפ"ד.

גילוי נאות - מתחילת שנות השבעים, עוד לפני מלחמת יום הכיפורים, אני סובל קשות מאי-אמון גד̤ל במנהיגותנו הצבאית; ולצערי, היא רק הוכיחה הלוך-וחזור, שאני צודק מאוד בעניין הזה. את דעתי פרסמתי הרבה מאז, ולצערי, אינה מקובלת, למרות שצבאנו נוטה להוכיח, מדי פעם, שצדקתי. אך בזויה חכמת המסכן, וכפי שכתב חיים נחמן ביאליק, משוררנו הלאומי, "זריתי לרוח אנחתי". הייתי קול קורא במדבר.

מכה אנושה

יכולת חמאס להונות אותנו מדהימה - בעיקר, לנוכח התהילה המופרזת, שרוחשים ליחידה 8200. לכאורה, תוכנן המבצע החמאסי כמה חודשים, ואני מניח, שהיו לו כמה וכמה שותפים. דרך אגב, ההנהגה המדינית כביכול של הארגון (עוד בלוף ענק, שמאכילים אותנו בו. לארגון טרור יש הנהגה, שחלקה עוסק במבצעים וחלקה במנהלה, בקשרי חוץ ובמדיניות) חגגה את שמחת תורה באיסטנבול. גם את זה, כנראה, לא קלטנו, או לא הבנו.

כישלון המודיעין היה די צפוי, למען האמת. כפי שאמר ח"כ יצחק רבין בוועדת הכנסת לחוץ ולביטחון, "... המודיעין הכשיל אותנו, כי זו דרכו".

בשמחת תורה התגשם החזון "פֶּה-לָהֶם, וְלֹא יְדַבֵּרוּ; עֵינַיִם לָהֶם, וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנַיִם לָהֶם, וְלֹא יִשְׁמָעוּ; אַף לָהֶם, וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם, וְלֹא יְמִישׁוּן--רַגְלֵיהֶם, וְלֹא יְהַלֵּכוּ; לֹא-יֶהְגּוּ, בִּגְרוֹנָם (תהלים קט"ו, פסוקים ה'-ז'). איפה היו התצפיות האנושיות והאלקטרוניות, שהיו אמורות לנטר את הגדר. איך לא ראו?! איך לא דיווחו על הגעת טרקטורים ודחפורים, שפגעו בגדר?!

שאלות נוספות מעלה המודיעין המדויק של חמאס לגבי מיקום חדרי מלחמה (חמ"לים) ומפקדות. משהו גדול מאוד כשל בביטחון מידע ובאבטחת המתקנים החיוניים הללו. איפה היו התצפיות על הגדר בעיניים בלתי-מזוינות וה"כוננות עם-שחר", שתרגלנו כחיילים, וביצענו אין-ספור פעמים?

אסון שמחת תורה - מאות הרוגים, פצועים ושבויים ביום מר ונמהר - גדול ממה שאִתרע גם בימים השחורים ביותר במלחמת יום הכיפורים ובכל מלחמות ישראל. זו מכה אנושה, שתשפיע שנים ארוכות על החברה הישראלית, כמו מלחמת יום הכיפורים, שהנה פוסט-טראומה מתמשכת.

האם כתוצאה מכך יתקנו צבאנו ומערכת הביטחון את דרכיהם ויתחילו לערוך תחקירי-אמת, ויפיקו לקחים? לעניות דעתי, צדק הנביא ירמיהו, שאמר, "הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו" (פרק י"ג, פסוק כ"ג).

שיתוק

מול היוזמה ההתקפית והתחבולנית של חמאס הגיב צה"ל בשיתוק מוחלט. שעות ארוכות לא הופעלו חי"ר, כוחות מיוחדים, ימ"ם, שריון, ארטילריה, מסוקים, מטוסים ללא-טייס, מטוסים ומחשמר הגבול. לכאורה, בניתוח דרכי הפעולה האפשריות (דפ"א) של חמאס היו צריכים להתמודד עם מתקפה כזו, שתכלול כיבוש יישובים. יכול להיות, שתוכננה תגובה, ובפועל, לא הוזרמו כוחות לשטח המותקף ארבע, חמש ואולי יותר שעות - איחור בלתי-סביר לחלוטין. האם הוא נבע מהבלתי-אפשרי - כיבוש מחנה מפקדת אוגדת עזה?

ברשימת הנופלים עד כה מופיעות שתי פלוגות מגדוד 13 "גדעון" ושתי פלוגות מגדוד 51 "הבוקעים הראשון" ב"גולני". זו מכה אנושה לחטיבה. אולי היא מסבירה את השיתוק.

כל הפרטים הללו אינם סבירים, ודורשים הסבר כן וממצה. הצבא יתקשה לעשות זאת, כיוון שיש לו מסורת ארוכה של דיווחי שקר - בעיקר, בשנים האחרונות, שבהן ריסק דובר צה"ל לחלוטין את אמינותו.