ארמניה הצטרפה רשמית לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג

שלשום הצטרפה ארמניה רשמית לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC), מהלך מתריס במודע ובמכוון נגד מוסקבה, ותוצאה ישירה של האכזבה והזעם בירוואן כלפי רוסיה. נזכיר שביה"ד הפלילי הבינלאומי בהאג הוציא במארס שעבר צו מעצר נגד הנשיא פוטין על-רקע המלחמה באוקראינה וחטיפת ילדים אוקראינים לרוסיה באופן לא חוקי. המשמעות המעשית של ההצטרפות הארמנית לביה"ד הפלילי הבינלאומי היא שאם הנשיא פוטין ינחת בשטחה לביקור, כפי שקרה לא פעם בעבר, הרשויות הארמניות אמורות לעצור אותו ולהסגיר אותו להאג. הסיכויים שזה יקרה קטנים כמובן, ובכל זאת - יש פה מסר ארמני ברור לכיוונה של רוסיה.

המהלך הארמני הוא צעד דרמטי במסגרת החישוב מחדש של מדיניות ירוואן כלפי רוסיה, והעובדה שאינה רואה יותר במוסקבה בעלת ברית, ומנסה כעת לבדל עצמה מרוסיה, להתרחק ממנה, ולהתקרב למערב. המהלך הזה הוא פועל יוצא של התבוסה הארמנית מול אזרבייג׳אן - בתוך קצת יותר משלוש שנים השלימה באקו את שחרור חבל "נגורנו קרבאך" משליטה ארמנית ופירקה למעשה את רפובליקת "ארצאך". זה החל במלחמת נגורנו קרבאך השנייה בספטמבר-נובמבר 2020, והושלם למעשה באופן סופי במלחמת הבזק נגורנו קרבאך השלישית בספטמבר 2023, שארכה עשרה ימים בלבד והכניעה סופית את רפובליקת ארצאך הפרו ארמנית.

הזעם הארמני על רוסיה נבע בין השאר מהאדישות הרוסית לעוצמה האזרית שהופעלה כלפי ארמניה בזמן שתי המלחמות האחרונות, עוצמה צבאית שכללה גם תקיפות בשטחה הריבוני של ארמניה עצמה (בניגוד לנגורנו קרבאך שגם רוסיה עצמה, כמו הקהילה הבינלאומית, רואה בו שטח בריבונות אזרית). ר"מ ארמניה פשיניאן פנה ב-2020 לרוסים ודרש את התערבותם נגד האזרים, במסגרת חברותה של ארמניה ב"ארגון האמנה לביטחון משותף" (CSTO) - ברית פוליטית צבאית של חלק ממדינות ברה"מ לשעבר בהובלת והנהגת רוסיה, סטייל נאט"ו, שמבטיח לכל חברה שמותקפת צבאית את הגנת הברית. ארמניה פנתה אז לרוסיה כמנהיגת הברית בדרישה להפעיל את סעיף ההתערבות בשל המתקפות האזריות אך נדחתה. קצפה של ארמניה גבר עוד יותר כשבינואר 2022, זמן קצר לפני הפלישה לאוקראינה, דווקא נענתה מוסקבה לבקשת קזחסטן להפעיל את סעיף ההתערבות בעקבות מחאה פנימית והפגנות ענק בקזחסטן. רוסיה שלחה אז אלפי צנחנים רוסים לרחובות ערי קזחסטן וסייעה למשטרו של הנשיא טוקאייב למחוץ את המחאה ולייצב את שלטונו.

הארמנים זעמו על הצביעות הרוסית, ועל האופן שבו ארמניה ננטשה. התבוסה המלאה בנגורנו קרבאך בחודשים האחרונים אומנם קירבה כנראה הסכם שלום עם אזרייבג׳אן, אבל גם לימדה את רה"מ פשיניאן שיעור חשוב עד כמה אפשר בכלל לסמוך על רוסיה. חשוב להבין שגם יחסיו שלו עם מוסקבה ופוטין מורכבים - הרוסים מעולם לא אהבו את פשיניאן או תמכו בו, משום שהוא עלה לשלטון במסגרת מחאה עממית שהרוסים התנגדו לה.

עד היום הייתה תלותה של ארמניה ברוסיה מוחלטת - מוצבים שם חיילים רוסים, וכלכלתה של ארמניה, מדינה שאין לה מוצא לים, תלויה מאוד בשכנותיה וברוסיה באופן מרכזי. לכן הניסיון להתנתק מרוסיה ומהשפעה רוסית יהיה מאוד מאתגר וקשה לארמנים, וסיכויי הצלחתו לא ברורים עדיין. מה שברור הוא שיכולת ההשפעה הרוסית ברחבי הקווקז קטנה מאוד בשלוש השנים האחרונות, וביתר שאת מאז הפלישה לאוקראינה. זה לא אומר כמובן שארמניה מצטרפת מחר או אפילו בעשור הקרוב לנאט"ו, כנראה שלא, אבל זה כן אומר שלמשחק נכנסים יותר כוחות נוספים, בהם המערב וכמובן סין, שהשפעתה במרכז אסיה ובקווקז הולכת וגדלה בשנים האחרונות.