עת רצון, מי לגמרא ומי למאג

זמן רב טרם טבח שבת שמחת תורה סברתי כי כל מי שתורתו אינה אומנותו חייב להצטרף לשורות המשמר הלאומי או המשמר האזרחי, חייב להיות חלק מהמעשה היהודי הישראלי באופן של גיוס לשירות צבאי או שירות לאומי אזרחי. שבעים ושש שנים דנים בסוגיה זו, שבעים ושש שנים דוחים ושוב דוחים את ההחלטה, את ההכרעה, בכל פעם מסיבות שונות ובעיקר משונות, הפוליטיקה והעסקנות, לשון המאזנים והכוח הפוליטי היו למשקולות ואבן ריחיים על היכולת להכריע סוגיה חשובה זו.

אבהיר, כל יהודי הממית עצמו באוהלה של תורה, המבקש ללמוד באופן רציני, שיטתי מעמיק ועקבי את תורת ישראל יבורך, אם, מהיכרות אישית גם כתלמיד ישיבת הסדר בעבר, גם כאב לחניך במכינה קדם צבאית וגם כאב לבן הלומד בישיבה גבוהה, יודע גם יודע עד כמה מסירות נפש צריך כדי להיות המתמיד, השקדן, הלמדן, החי את התורה והיא ציר חייו.

שירתי במסגרת ישיבת ההסדר, בני בוגר המכינה הקדם צבאית בעלי התגייס לשירות מלא לאחר שנה במכינה ובן זקוניי הלומד בישיבה הגבוהה בהר המור הוא המודל בעיני לממית עצמו באוהלה של תורה. שקדן בלתי נלאה, הרואה עצמו כמי שנמצא כחבריו הלוחמים והאוהבים בקו הראשון, בחזית, התורה היא חייו, היא מהותו, היא מרכז עולמו, התורה היא הוא.

בן זקוניי יתגייס בבוא העת לצבא, ימלא חובתו האזרחית, ברם, בעת הזאת תרומתו לא תסולא בפז למען עם ישראל, לימוד התורה שלו בעת הזאת ובעוצמות אלה חיוניות לעם כאוויר לנשימה.

כמו בני בטוח אני שיש רבים באלפי הישיבות הקדושות בחברה החרדית והדתית לאומית. אלו חומת המגן היהודית וראוי לכבדם ולהעריכם עד בלי די, ברם, כל מי שאינו ממית עצמו באוהלה של תורה יתכבד ויתגייס לשירות צבאי או לאומי-אזרחי. זוהי האחריות של הוריו, של מוריו, מחנכיו, רבניו, ראשי הישיבות, זו חובה מוסרית שאין לבטלה.

בעולם מתוקן היו גדולי הדור, שרי התורה והיראה עומדים בפתח הישיבה ומברכים את כל מי שאינו יכול ללמוד בעוצמות הנדרשות, להתגייס לצבא בברכת הרבנים, להתגייס לשירות לאומי-אזרחי. זו אינה אוטופיה, זו אינה גזרת גורל, זו שותפות גורל וצדק בין אחים. שבעים ושש שנות מדינה ועדיין סוגיה זו עומדת כצלם בהיכל האחריות והערבות היהודית המפוארת.

עולם התורה, מקום של כבוד לו לרבניו ולתלמידיו. עולם התורה במדינת ישראל פורח כמו שלא פרח מעולם. בכל ימי הולדת העם היהודי, התאב לדבר ה', ללמוד יבורך. כל השאר מוזמנים להתחיל בשרשרת החיול והגיוס, בגדודים נפרדים ובמלוא התנאים המחמירים והמקפידים של ההלכה היהודית תוך הקפדה על מצווה קלה כבחמורה.

בחוזה החדש בין החברה החרדית לצבא ההגנה לישראל, חייבת להיות הדדיות, גיוס בתנאים ההולמים את ההלכה, בניית מערכי גיוס מותאמים לאוכלוסייה, וחלילה לא הרהור קל שבקלים על ניסיון של חינוך מחדש. בחוזה החדש יישמר הצביון היהודי של החייל בן החברה החרדית וההלכה תישמר בקפדנות. זהו תהליך ארוך ומייגע, תהליך של היערכות לקליטת אלפי צעירים חרדים חדורי אמונה, שליחות ורוח קרב למען מדינת ישראל.

בל נספר לעצמנו סיפורים, כמעט כל החיילים "החרדים" המשרתים היום בצה"ל, כמעט כל הקבוצות המשרתות היום בצה"ל תחת הכותרת של גיוס חרדים, אינן אלא מאחזי עיניים. אין המדובר בקבוצת החרדים העצומה אשר אינה משרתת בצבא.

אחרי טבח שבת שמחת תורה, ולא רק בגלל שחסרו השורות לדאבון הלב, בגלל שאלפי חיילים נפצעו בקרבות העזים, בגלל שמאות גיבורים נפלו חללים בשדות המערכה, אלא בגלל הציווי המוסרי, "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?"

גדולי הדור האמיתיים, אלה שאינם מתייראים, אלה שאינם עסקנים במסווה, גדולי הדור בעלי הכתפיים הרחבות, עמודי המוסר והיראה, עמודי החכמה והתבונה, זו היא עת רצון עצומה עבורכם, עבור צאן מרעיתכם, עבור החברה הישראלית, עבור העם היהודי. עמדו בשער, שאו את נס הערבות היהודית וקראו בקול גדול וברור: מי לה' אליי, מי לבית המדרש ומי ללשכת הגיוס, מי ללימוד התורה המגנא ומצלא ומי לשליחות האומה בהגנה על המולדת. זוהי עת רצון, בל נחמיץ אותה.