בריטניה מתמידה בנקיטת אמצעים להמשך ההגנה על המשטר הדמוקרטי. אחד הצעדים: מיסוד ההסדר מפני השתלטות גורמים לא-בריטיים על עיתונים בבעלות בריטית. הסדר זה נועד למנוע מקרן השקעות בה מעורבת איחוד האמירויות הערביות, מפני השתלטות על העיתון הבריטי החשוב "טלגרף" וגם על המגזין "ספקטייטור". אבל החשש מפני צעדים אלה, הבעלות החדשה שתיכפה על שני עיתונים אלה, גרם לאותה קרן השקעות לסגת מכוונתה להשתלט על הבעלות של שני כלי התקשורת שהם בעלי נטייה שמרנית מובהקת.
לא רק זאת, אלא אף זאת: בריטניה מבקשת גם למסד את שמותיהם של אירגונים קיצוניים, אחד מהם ארגון מוסלמי והאחר ארגון ימני-קיצוני, כאירגוני טרור. נוכח כוונה זו, ייתכן מאוד שצעדים אלה לא יתממשו בסופו של דבר כי עשויים להינקט צעדים משפטיים שימנעו את הכתרת אירגונים אלה כאירגוני טרור. הנה, כך פועלת מדינה המבקשת להישמר מפני פגיעתם האפשרית של גורמי הון זרים באופי סדרי השלטון בבריטניה.
ה"דיילי טלגראף" הוא בעיני אחד העיתונים המשובחים שאי פעם עיינתי בהם. כמותו גם המגזין "ספקטייטור". רק להתקנא בשפה הצחה (אנגלית, כמובן) בה נדפסים שני הפרסומים הנ'ל. אצלנו יש ומשולבים במאמרי דעה, גידופים, כלפי
בנימין נתניהו, בדרך כלל וזילזול כלפיו בסגנון נמוך מאד. אני מתקשה להבין מדוע בהארץ מכונה נתניהו "צ'מברליין" במאמריו של
נחמיה שטרסלר. מדוע לעוות את שמו של נתניהו, השם שניתן לו מיום הולדתו? הוא ראוי לביקורת? בוודאי, בוודאי ולמכביר. אך הוא לא בחר את שמותיו, הפרטי והמשפחתי.
לטעמי, לגלוג זה על נתניהו אינו מחמיר עוד יותר את דעתו השלילית של נחמיה שטרסלר על נתניהו. ייתכן אולי שהקורא אף ממעיט בחשיבות המאמרים החתומים על-ידי פרשן זה. קרנו של שטרסלר רק תעלה, לפחות בעיני, אם יעביר את רשימותיו דרך חרירי מסננת לפני שיועברו הרשימות להדפסה. ובכלל, מסתבר כי שפתנו מנוצלת ללא חסך כי לפעמים ביטויים נמוכים משולבים, כאמור, במאמרי דעה. הרי "צמברליין" (האישיות, לא מדיניותו) הגיע לידיעת הקוראים עוד לפני ששמו של מי שהיה ראש ממשלת בריטניה נקרא מעל דפי העיתון. כן, עיתונאים אינם מחנכים, אלא מדווחים וחושבים. ואלה משימות נעלות. אז למה להכתימן?
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
