"זכור כיום"

גיא הוכמן, קומיקאי, סטנדאפיסט ואושיית-רשת, קרא ליהודים שטרם שמרו שבת אֵי פעם לשמור שבת "זכור" זו. הוא אמר: "לשבָּת אחת, מחשיכים את המסכים. לא ניתן לאף אחד לפלֵג בינינו שוב. בשבָּת רצחו אותנו כי אנחנו יהודים, בשבָּת נקום ונגיד: 'אנחנו גאים להיות יהודים!" זִרמו איתי, בואו נביא מאה אלף יהודים לשמור שבָּת פעם ראשונה, כמוני. נראה לאויבים שלנו איזה עם אנחנו - "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק".

מלחמת עמלק

השבת נקרא בתורה על מלחמת עמלק שהייתה אירוע הלחימה הראשון בו השתתפו בני ישראל, זמן קצר אחרי יציאת מצרים (שמות י"ז, ח'-ט"ו). משה שלח את יהושע לאסוף אנשים להילחם בעמלק, ובעצמו עלה לראש גבעה סמוכה. בכל פעם שהרים משה את ידיו ישראל גברו על עמלק, וכאשר הוריד את ידיו - עמלק גברו. כאשר כבדו ידיו של משה הוא התיישב על אבן, ואהרן וחור תמכו בידיו, כדי שיחזיק אותן כלפי מעלה.

שאלה למחשבה: מדוע משה הרים את ידיו במשך כל זמן המלחמה? במשנה מוסבר שהרמת הידיים של משה היוותה סימן לבני ישראל שעליהם להתפלל לאלוקים: "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתגברים, ואם לאו - היו נופלין" (מסכת ראש השנה, פרק ג', משנה ח').

עמלק כַּיוֹם

כיום אנו רואים בעינינו את עמלק שקם עלינו לכלותנו. עלינו לזכור "אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה... עֲמָלֵק" לנו, אך ורק בגלל שאנו יהודים. עַם ישראל צֻוָּה לזכור את מעשה עמלק: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים" ואנו זוכרים גם את שעשה עמלק לעמנו לאורך ההיסטוריה. עלינו למחות אותו "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (דברים כ"ה, י"ז- י"ט) ולהתפלל לאלוקים אשר לו "מִלְחָמָה... בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות י"ז, ט"ז).

רבים מתפללים, אומרים מזמורי תהילים בכל שעות היממה ומבקשים הצלחת עם ישראל וחזרתם של החיילים לשלום. החיילים עצמם מבקשים ציצית ותפילין ומבקשים שאנו נתפלל ונתחזק בקיום מצוות, כי הם חשים שֶׁאֵלוּ הדברים שנחוצים ועוזרים להם במלחמה.

מלחמת דוד בעמלק

דוד המלך, שֶׁאַף הוא נלחם בעמלק (וגם בעמים נוספים), אמר: "אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" (שמואל ב' כ"ב, ל"ח) ובדומה לכך: "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" (תהלים י"ח, ל"ח). הוא רדף אחרי העמלקים לאחר שהם שרפו את העיר צקלג, בה שהה בבורחו מפני שאול המלך. בזמן שדוד ואנשיו לא היו בה, העמלקים שרפו את העיר, לקחו רכוש, חטפו ולקחו לשבי "מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל" (שמואל א', ל', ב'). כשדוד ואנשיו באו לצקלג ראו את האסון: "וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּוּ" (שמואל א', ל', ג'). דוד והעם בכו מאוד. העם רצה לסקול את דוד על שעזב את העיר צקלג בלי אנשי חייל להגן עליה ואירע מחדל נורא.

מה עשה דוד?

א. "וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּ-ה' אֱלֹקָיו" (שמואל א', ל', ו') - אמר דברי אמונה וחיזוק לעצמו כדי לאזור כוחות לפעול כראוי.

ב. אמר לאביתר הכהן "הַגִּישָׁה נָּא לִי הָאֵפֹד" (שמואל א', ל', ז') ושאל: האם לרדוף אחרי הגדוד של העמלקים? האם יצליח להשיגו? התשובה שקיבל הייתה: "הַשֵּׂג תַּשִּׂיג (את הגדוד העמלקי) וְהַצֵּל תַּצִּיל (את האנשים)" (שמואל א', ל', ח').

ג. דוד יצא לתפוס את העמלקים עם 600 אנשים. 200 מהם התעכבו בהליכתם, ודוד השאירם לשמור על הכלים והמשיך עם 400 מאנשיו.

אכזריות העמלקים

אנשי דוד מצאו בשדה איש מצרי שהיה תשוש ומיובש. הם נתנו לו לחם ומים ועוד מאכלים. דוד תחקר אותו "לְמִי אַתָּה (שייך) וְאֵי מִזֶּה אָתָּה (מהיכן אתה)?" (שמואל א', ל', י"ג) האיש השיב שהוא נער מצרי, עבד של העמלקים והם השאירו אותו כי היה חולה. לנו ברור ש"לא משאירים פצועים (או חולים) בשטח", אך באכזריותם של העמלקים הם השאירוהו לבד בשדה חולה בלי אוכל ומים.

דוד שאל את הנער המצרי אם ייקח אותו אל הגדוד. הנער לקח את דוד ואנשיו והם ראו את העמלקים חוגגים "בְּכֹל הַשָּׁלָל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לָקְחוּ..." (שמואל א', ל', ט"ז) ואוכלים ושותים. דוד ואנשיו לחמו והרגו את העמלקים (הצליחו להינצל רק 400 עמלקים שברחו). הצילו את כל האנשים שנלקחו בשבי ואת כל השלל שנבזז.

לימוד לימֵינוּ

הסיפור על מלחמת דוד בעמלק לא נכתב רק כסיפור היסטורי. ה"הרגשה בפרשה" שלי היא שעלינו ללמוד מסיפור זה כיצד עלינו להילחם נגד אויבינו שהם בבחינת עמלק ולשחרר את החטופים. אנו עַם שאינו שָֹש לקרב, אך אנו נתונים עתה ב"מלחמת אין-ברירה" עִם עמלק ששונא אותנו. כמו בזמן דוד החמאס שרף, חטף אנשים ומחזיקָם בשבי, לקח רכוש מבתי האנשים אותם התקיף, ומאיים על חיינו ועל קיומנו בארצנו.

נילָחֵם באופן פיסי עִם חיילים ונשק, ועם זאת נתאחד, נתאמץ להיות טובים זה לזה ולהרבות את זכויותינו. נתחזק באמונה ובביטחון באל ובכוחות שנתן לנו, נתפלל ונייחל לשובם של כל החטופים, לשלומם של החיילים ולהצלחת עם ישראל בעזרת ה', וכמו בימי דוד הַשֵּׂג נשִּׂיג וְהַצֵּל נצִּיל את החטופים ונמחה את עמלק.