חטופים ללא גבולות

סוגיית החטופים היא סוגיה כואבת הקורעת את העם ומציבה בפניו דילמות ערכיות, מוסריות ופוליטיות. לדבר יש ביטוי כמעט יום יומי בקרב הציבור, בקרב מקבלי ההחלטות ובתקשורת על סוגיה השונים השכם והערב. הסוגיה כבר נטחנת עד דק, למעלה מחצי שנה. כל החלטה שלא תתקבל בסוגיה זו היא קשה מנשוא ולומר את האמת כותב שורות אלה לא היה רוצה להיות בין מקבלי ההחלטות בנדון.

ההיסטוריה הקצרה שלנו בעת החדשה מאז קום המדינה בהקשר להקמתו של הצבא מלמדת אותנו מספר דברים שלקח בצידם. צה"ל - צבא הגנה לישראל - הוקם כשבועיים לאחר קום המדינה בעיצומם של קרבות מלחמת העצמאות. הממשלה הזמנית בראשותו של דוד בן-גוריון חרף הקרבות הקשים שגבו קורבנות רבים לא ראתה בהקמתו של גוף צבאי מדינתי כגוף התקפי וליתן לו שם בהתאם, אלא כגוף הגנתי שבא לשמור על המדינה ואזרחיה מפני אויביה. משמע, צה"ל ישמש ככוח הגנה האמון על קיומה של המדינה. לא כוח התקפי ששם לו למטרה כיבוש שטחים וסיפוח.

הדברים עולים במנותק מקונטקסט פוליטי המתנהל במדינה מאז מלחמת ששת הימים ותוצאותיה הטריטוריאליות. צבא שנועד להגן. כשמו כן הוא. לא מן הנמנע לציין שהשר הממונה על הצבא עונה להגדרה "שר הביטחון" לא שר המלחמה ולא שר ההתקפה. קרי, מתן תוקף שהצבא הינו צבא הגנה והממונה עליו הוא חלק אינטגרלי ממנו כמגן.

כאשר צבא מוקם להגן על אזרחי המדינה בהגדרתו וזו מטרתו העיקרית, אינו יכול שהגנה זו תיסדק והאזרחים עליהם הוא מגן יחטפו. ההגנה היא באחריותו ושומה עליו כגוף מבצע למנוע חטיפת אזרחים.

חטיפה של אזרחים היא אנטי תיזה של צבא שנועד להגן עליהם והגדרתו כמגן. מאז קום המדינה התיישבות סמוך לגבול היה בה כדי לעמעם כל סממן מיליטריסטי אלא להצביע על התיישבות רגילה של אזרחים, כאשר לכל נהיר כי מדובר במעין כוח מגן כתחליף לצבא, כאשר מאחור בהינתן פקודה או אירוע ביטחוני, הצבא בא להחליף את האזרחים ככוח מגן. משנשללה ההגנה והאזרחים הופקרו, גם אם מדובר בהפקרה שלא מדעת, צבא ההגנה נכשל בתפקידו ונכשל בהגדרתו ככוח מגן. כאן אחריות המדינה שהצבא כפוף לו להשיבם. ולהשיבם בכל מחיר!