המקום שבו מבלים הסרטנים בחורף

לדעתי אחד הגורמים לשנאת זרים - אי-ידיעתת שפתו של האחר, שנשמעת לאוזננו מוזרה, גסה ולפעמים מפחידה. הכרה, גם אם שטחית, של שפת הזולת פותחת פתח להתעניינות, סקרנות, הידברות ומשם הדרך קצרה להבנה וקבלה. יש סבורים שהסכסוך בין רוסיה לאוקראינה, שכבר גבה מאות אלפי קורבנות, החל מכך שרוסיה סברה ששלטונות אוקראינה מקשים על דוברי הרוסית במדינה ולא מאפשרים להם להשתמש באופן חופשי בשפתם, סוגרים בתי ספר בשפה הרוסית ומסרבים להכיר ברוסית כשפה רשמית שנייה. יש בטענה משהו, והיא אינה משוללת כל יסוד. אולי זאת לא הסיבה המרכזית לפרוץ המלחמה האיומה ההיא אך יש לה חלק נכבד בהתדרדרות היחסים בין המדינות השכנות.

במגעיי עם ישראלים ותיקים רבים אני אישית כמעט ולא נתקל בעוינות או הסתייגות למרות שהמבטא שלי מיד מסגיר את זרותי. אך חברי ומכריי הרבים, עולי ברה"מ לשעבר, מתלוננים שישראלים ותיקים מפגינים כלפיהם תוקפנות לא מוצדקת; הם מספרים לי שבמקומות עבודתם בעלי החברה, המנהלים וסתם עובדים אחרים מתרגזים כש"הרוסים" מדברים ביניהם בשפת ארץ מוצאם. ברחוב, בחנות, בתורים לדואר או לכספומט אזרחנו הוותיקים מגיבים בצורה אגרסיבית יותר כאשר מולם - דובר שפה שונה משלהם. לזה הייתי עד בעצמי לא פעם.

ברור שהתופעה היא דו-כיוונית - באותה התנהגות אנחנו מבחינים גם מצד דוברי הרוסית כלפי דוברי העברית. כבר כמה עשורים אני פועל בקרב אוכלוסיית דוברי הרוסית במשימה לקדם את השפה העברית, מספר על נפלאותיה וקסמיה של שפת מדינתם החדשה. יש לי פינות קבועות בנושא השפה במספר עיתונים, באתרי המרשתת ובערוצי הרדיו; פרסמתי 7 ספרים בסדרת "עברית שפה מרתקת" שהפכו לרבי מכר ברחוב הרוסי ובימים אלה אני עומל על הספר השמיני בסדרה.

ועכשיו בא לי רעיון לעשות דבר הפוך: לספר דווקא לדוברי העברית על השפה הרוסית - על יופייה, קסמיה ומעלותיה.

רבים תוהים מדוע "הרוסים" בארץ, גם אלה שכבר מזמן רכשו את היכולת להתבטא באופן חופשי בעברית - כ"כ דבקים בשפה הרוסית ומתעקשים לדבר בה ביניהם. מדוע מדברים עם ילדיהם הצברים בבית ברוסית, רושמים אותם לגנים בשפה הרוסית, בוחרים בשבילם בתי ספר שבהם פעם בשבוע לומדים רוסית וספרות רוסית? למה הם כל-כך דבקים בשפת המדינה שעזבו אותה מרצונם, או שבפועל גורשו משם? ולמה אני, לעזאזל, ממשיך לכתוב גם ברוסית למרות שמזמן כותב בעברית?

התשובה הנכונה מבחינתי: הרוסית - היא שפה יפה, אחת השפות העשירות, הצבעוניות והגמישות בתבל. שפה כובשת לב, שפה מהנה בקריאה.

הרוסים הקדומים לא היו גזענים ולכן ללא התנשאות, סלידה או חששות אימצו לטובת שפתם רבבות מילים וביטויים מאומות שונות במערב ובמזרח; יש בשפה הרוסית נציגים נפלאים של השפה המתוקה הפרסית, השפות הנמרצות הטורקיות, לרוסית חדרו מונחים רבים של גרמנית מאופקת, צרפתית קלילה, אנגלית חודרנית... יש רובד עצום של מילים וביטויים שנשארו ברוסית המודרנית מהרוסית העתיקה - דוגמת עברית מקראית בעברית בת ימנו.

הדבר בין השאר גרם לעושר בצלילי המילים וליצירת מגוון גדול של מילים נרדפות עם ניואנסים דקים במיוחד, תרם ליצירת ביטויים מקבילים שמאפשרים לכתוב טקסטים מרתקים במשלבים שונים. כל האימוצים האלה נותנים לשפה מרחב עצום של תמרון, משחק, נגינה מהנה. כשאמן השפה כותב ברוסית תוך שימוש מקצועי בכול הכלים הלשוניים - הקורא נהנה מה"צימס" הזה ומחזיר אהדה - למחבר, לספר, לשפה. (אני מעיד כאן על הקוראים הרוסים אותם הכרתי לפני עשורים; על רוסיה ואוכלוסייתה של היום אני פחות יודע, מתרחשים שם בימים אלו דברים לא נעימים במיוחד כאלו שמשפיעים גם על השפה).

ללא ספק ספריי על העברית זוכים באהדה בקרב הרוסים קודם כל בגלל הנושא - השפה העברית. יש ברוסית פתגם: "לחם נושא את עצמו", דהיינו - יש דברים שמקדמים את עצמם לבד, בלי מאמץ מצידך. אך יש סיבה נוספת מדוע אוהבים לקרוא את ספרי ומאמריי על העברית: הם נכתבו בשפה הרוסית היפה (הנה, החמאתי לעצמי - מקווה שלא איבדתי חלק מכם אחרי ההשווצה הזאת). אני רק מצטער שטרם רכשתי יכולת התבטאות כזו בעברית.

איך להדגים לכם את יופייה של שפה שאתם לא מכירים? משימה בלתי אפשרית לכאורה. יש סיכוי גבוה יותר להצליח להסביר לעיוור צבעים מה זה צבע אדום. אך בכל זאת אנסה. דוברי העברית הולכים לאטליז לקנות בשר למנגלים ביום העצמאות, ובדרך פוגשים קרוב משפחה שהוא בשר מבשרם; בשני המקרים אני השתמשתי במילה "בשר". אצל הרוסים זה לא היה קורה - הם לא מערבבים בין קודש לחול: יש להם מילה נפרדת להשתמש בקצביה: мя́со ( m’áso - בשר) ומילה מיוחדת בשביל הביטוי הספרותי "בשר מבשרו" - плоть (plot’ - בשר). "בשר מבשרי" ברוסית - Plot’ ot plót’i moéy - Плоть от пло́ти мое́й.

בעברית במילה "עיניים" משתמשת גם בחורה שאוהבת "לעשות עיניים", גם היחידה בצה"ל שמשמשת "העיניים של המדינה", וגם בקהלת אנחנו מתפלאים מ"טוב מראה עיניים". ברוסית אצל הרופא מדברים על יובש ב-глаза́ ( - glazáעיניים), ומשוררים רבים מעדיפים את המילה о́чи ( óchi - עיניים) כשפונים לבחורה האהובה. זה כמו שבעברית יש "יד" ויש "זרוע" - מילים נרדפות במשלבים שונים של השפה. ברוסית קיימות מילים תאומות כאלה בשפע.

המשוררים הישראלים מודאגים מהעובדה שבעברית המון מילים נוצרו בתבניות דומות. סיפור ידוע על התנגדותו של חיים ביאליק למילה החדשה בזמנו "עגבנייה" - כי כבר היו בלקסיקון העברי הרבה מילים חדשות עם סיומת - יה. ביאליק חשש שהשפה הופכת לחד-גונית, מונוטונית, והדבר לא בריא לשירה. המשורר הלאומי הציע חידוש משלו לפרי הפופולרי הזה: "עגבנית" - אך זה לא נקלט. עוד דוגמה: המון מילים בעברית הן עם סיומת - ות: חברות, נשיאות, דוברות, בורות וכדומה. רוסית מבחינה זאת מגוּונת בהרבה. עושר צלילתי במילים, כנראה, אחת הסיבות שהמשוררים הרוסים - להבדיל למשוררים בעולם המערבי - ממשיכים לכתוב בעיקר שירים בחרוזים.

הדקדוק של השפה הרוסית מאפשר ליצור מילים בניואנסים דקים ביותר והכותב דומה לצייר המצייר את התמונה במברשת מדויקת ונוחה ביותר. לדוגמה: Stat’ja oplachena - Статья оплачена, דהיינו - על הכתבה שולם שכר טירחה. אמירה ניטרלית לחלוטין.

אבל אמרת - Stat’ja proplachena - Статья проплачена וכבר אמרת שהכותב בעבור בצע כסף חיבר כתבה מלאה בשקרים כדי להכפיש מישהו, לטרפד משהו טוב או לקדם משהו רע.

והביטויים! השפה הרוסית משגעת את המתורגמנים עם הביטויים, הניבים, אמרות הכנף, ומטבעות הלשון שלה. קראתי פעם תרגום של סיפור מרוסית לשפה זרה. איש קובל שבמשרד כלשהו מסרבים לענות לבקשתו ואין לו כבר כוח להיאבק: "יושבים שם אנשים חסרי לב", הוא הלין. חברתו עונה (אם להאמין למתורגמן): "אל תדבר על זה, זה מסוכן, יכולים לעצור אותך". שעה שבמקור האישה אמרה רק שתי מילים: "אל תדבר!" (не говори! Ne govori!) - שבקונטקסט כזה בשביל כל קורא רוסי הפירוש הוא: "מסכימה איתך לגמרי".

שמתי לב שמספר גדול של ביטויים עבריים הוא מהמקרא, מכתבי חז"ל, ממגילות ותלמוד. אצל הרוסים זה שונה. אצלם (יש לומר - אצלנו כי הרוסית זאת שפת מולדתי) עיקר מקור הביטויים - חיי היום-יום, העבודה בשדות, הצייד ביערות והיחסים במשפחה.

את הביטויים אני מחלק לשני סוגים. בסוג הראשון - ביטויים שאפשר להבין איך הם נולדו. והכוונה היא מה הרקע שלהם. בצד ביטויים בינלאומיים המוכרים לעמים רבים כגון "חתול בשק", "דמעות תנין" וכדומה, יש לרוסים אימרות מיוחדות משלהם. "את זאב מאכילים רגליו". כך אומרים לבן אדם שמתלונן על קשיי החיים ולא מחפש פתרונות. שקוף איך הביטוי נולד.

"מי שפוחד מהזאבים שלא ילך ליער" - דברי עידוד נפוצים, זה כמו לומר בעברית: על תירא ישראל.

"חפש רוח בשדות" (במובן: האיש נעלם, לא תמצא אותו).

Ищи ветра в поле - Ishi vetra v pole

"לדבר איתו זה כמו להשליך גרגרי חומוס לקיר" (האיש אטוּם למילים שלך).

"כשלג על הראש" (במובן: כרעם ביום בהיר, בהפתעה מוחלטת).

"להניח שיניים על המדף" (להתחיל לחיות בדוחק, בעוני - במיוחד אחרי חיי שפע ועושר).

"אחרי שתרנגול מטוגן ניקר" (על מישהו שמתחיל לפעול באיחור רב, אחרי שהתרחש הרע מכול, אחרי שקיבל מכה רצינית כואבת). יהודים רבים עזבו את רוסיה רק אחרי שתרנגול מטוגן ניקר בראשם.

מי ש"זורק אבנים לחצרו של פלוני" מרמז על אשמתו של מישהו בלי לומר בפה מלא.

"נכתב בקלשונות על פני המים" - לזה אין שום סימוכין, אין ערבות שהמובטח יתקיים.

אמרו לנו: "אוזני חמור מת אתה תקבל" - אפשר לנחש שלא נקבל כלום.

אם הרוסים "שוטפים את עצמותיו" של פלוני - אז הם "מלכלכים" עליו.

"נולד בכותונת" - על האיש שבנס ניצל מסכנת מוות.

"שתהיה הדרך כמפת שולחן" - דרך צלחה. בעבר האימרה הייתה ברכה טובה לדרך, בזמנינו נשמע יותר כ"ברוך שפתרנו". לך, לך, איש לא יבכה, לאיש פה לא תהיה חסר.

"לספור עוֹרבוֹת" - לפספס הכול, לא לפעול לטובתך.

"עַקעָק (ציפור עוֹרֵב הַנְחָלִים) הביא על זנבו" - על הידיעה, שמועה שלא מוכנים להסגיר את מקורה. עם זאת בדרך כלל זאת ידיעה נאמנה.

מי ש"הולך שמאלה" הוא בוגד באישתו; לא מזמן התבקשתי למצוא ביטוי עברי ציורי דומה - טרם מצאתי. כל העזרה מצדם של הישראלים יתקבל בברכה.

"בכמות של דמעות חתול" - בכמות מזערי ביותר; למשל, משכורת של מתורגמן ספרים; מכאן אני מסיק שהחתולים לא אלופים בלהזיל דמעה.

"להצחיק תרנגולות" - גם על משהו בכמות קטנה עד דמעות.

Ку́рам на́ смех - kúram ná smekh

אם בבית אישה היא זאת שלובשת מכנסיים, אז דוברי העברית אומרים שהבעל - תחת הסינר של אישתו; הגבר הרוסי במצב גרוע יותר: בסיטואציה כזאת הוא חי "תחת עקבהּ של אשתו". הרבה פחות נעים.

"יש לו שבעה ימי שישי בשבוע" - האיש כל פעם משנה את דעתו.

רבבות ביטוים שאתה מוצא בהם הגיון אך במקביל יש המון - באמת המון - ביטויים שאתה לא מסוגל להבין מה ההיגיון, מה המקור, למה דווקא זה. תתכוננו להלם:

"סוס עדיין לא שכב"; אין בן אדם בתבל שיכול להתקרב למשמעות הביטוי - אם הוא לא דובר רוסית מלידה. בפועל הנאמר הוא: "העבודה עדיין לא התחילה, אין שום התקדמות, למרות שחייבים להיות בעיצומה של העבודה כבר מזמן".

"סוס עדיין לא שכב" - конь не валя́лся - kon’ ne val’als’a

"שמו היה מִיטְ'קַה" (מִיטְ'קַה - כינוי חיבה לשם "דמיטרי") - פירוש הביטוי: האיש עליו מדברים, ברח, הסתלק - כדי לא לעשות מה שהיה עליו לעשות, כדי לא לקבל אחריות על מעשיו. מי זה המיט'קה הזה, איך ומתי נוצר הביטוי - לא יודעים. הבלשנים הרוסים מנסים להתחקות אחרי הביטוי, מעלים השערות - אבל לא משכנעים.

לישראלים יש כבוד מסוים לדברים סגולים - הרוסים לא נשארים מאחור, גם להם יש תפקיד מיוחד למילה "סגול":

Mne éto fiolétovo - Мне э́то фиоле́тово

"לי זה בצבע סגול" - לא אכפת לי מזה, ושוב: מה קשור סגול, למה לא אדום או צהוב - לך תדע. הרוסים סיכמו ביניהם - וכל העם מבין את האימרה החד-משמעית: "לי זה בצבע סגול" - לא אכפת לי מזה.

שפה בכלל - כל שפה - היא ההסכם הבלתי כתוב שלצלילים האלה יש משמעות מסוימת ושום אקדמיה בעולם לא מסוגלת לשנות את הסעיפים של ההסכם (שמשתנים כל הזמן כי שפה היא אורגניזם חיי ובועט). כל מה שנשאר לאקדמיה לעשות - לסדר טבלאות, למצוא כללים וחוקים במטרה לשמור פחות או יותר על יציבותה של השפה לאורך זמן ככל שאפשר - אחרת כל דור חדש לא יבין את כתבי הדור הקודם. על כל שאר המקרים שלא תואמים את הכללים, הבלשנים מכריזים כחריגים - למרות שהחריגים בלא מעט מהמקרים עולים במספרם על אלה שבצייתנות מתיישבים במסגרות המוכשרות על-ידי האקדמיות.

אבל נמשיך בדוגמאות המפתיעות:

"אכל כלב" = נהיה מומחה בתחום כלשהו, בנושא מסוים. בארץ העולים מרוסיה ממשיכים להשתמש בביטוי גם אם עברו לאכול כשר.

ישראלים רבים לא יודעים מ"איפה משתין הדג", אז אלה שיודעים היטב מוכנים להראות לחוצפנים מאיפה הוא עושה זאת; הרוסים מאיימים על היריב במשפט כמעט דומה: "אני אראה לך איפה מבלים בחורף הסרטנים". אל תשאלו אותי מה-מו-מי. לאיש אין מושג איפה הסרטנים מבלים בחורף. הבטיחו לי לא פעם להראות - אך לא עמדו בהבטחתם.

אגב האיומים, הנה סיפור היסטורי משעשע שבזמנו כמעט והביא למלחמה גרעינית בין המעצמות (השפה, אוי השפה!) לפני 62 שנה בעיצומו של המשבר הגדול בין בריה"מ לארה"ב סביב הרקטות הסובייטיות באי קוּבה מנהיג ברה"מ ניקיטַה חְרוּשְיוֹב איים על האמריקנים: "אנחנו נראה לכם את אמו של קוּזְ'קַה!" (קוּזְ'קַה - שם חיבה לשם רשמי קוּזְ'מַה). הפרשנים הבינלאומיים הניחו ש"אמו של קוּזְ'קַה" הינו הכינוי הסודי של פצצת המימן החדשה של רוסיה והעולם קפא בחרדה - עד שמישהו הסביר לנשיא ארה"ב ג'ון קנדי שמדובר באיום נפוץ כללי ולאו-דווקא במלחמה גרעינית.

יש סבורים שהחבר חְרוּשְיוֹב נאם את נאום הקוּזְ'קַה שלו בהיותו "תחת זבוב", כלומר - שיכור קלות. אולי שתה בקבוק וודקה אחד לכול היותר. אם אומרים על בן אדם שהוא "על הגבות" - אז הוא כבר הספיק לרוקן עוד כמה בקבוקים ועכשיו "שיכור כלוט" התנכ"י. (כרגע בדקתי במילון הרוסי הגדול: יש כ-300 הגדרות של שלבי השכרות בשפה הרוסית).

עוד באותו הנושא. "נַחַש ירוק" - מילה מכובסת לשתייה מרה, ערק, וודקה. האנושות מימי הקדם מאשימה בחטאיה את היצורים הזוחלים האלה.

"אפילו לא בעיין אחת" - פירושו: לא שתה משקה חריף, לא כוס אחת, לא לגם אפילו - איזו באסה!

"האיגרת של פילְ'קַה" (פילְ'קַה - שם חיבה רוסי לשם פיליפּ הבינלאומי) - מסמך שאין לו שום ערך, הכתוב בו לא שווה את הנייר. מקור הביטוי הזה ידוע - אבל רק לבלשנים ופרופסורים להיסטוריה. במאה ה-16 הארכיהגמון הרוסי בשם פיליפּ שלח איגרות רבות לצאר הרוסי דאז איבַן האיום בהן ביקש ממנו לרחם על עמו ולהפסיק להוציא להורג על ימין ושמאל; הצאר כינה אותן "איגרות פילְ'קַה" וזרקן לפח בלי לקרוא.

על הדבר שלא יקרה לעולם, הרוסים אומרים שזה יבוא "אחרי הגשם ביום חמישי". למה דווקא ביום חמישי ולמה הגשם שיורד ברוסיה כל שני וחמישי גם באמצע קיץ מייצג דבר שלא יתרחש? לא יודעים. הישראלים במקרים אלה הגיוניים בהרבה: הם יודעים שהדבר הבלתי אפשרי יתרחש מיד אחרי בואו של אליהו הנביא. הזדיינו בסבלנות.

"ישן ללא רגליים אחוריות" - אתם חלילה עלולים לחשוב שלרוסים יש גם רגליים קדמיות - אז אין; משמעות הביטוי: ישן שינה עמוקה, תותחים לא מסוגלים להעיר אותו.

"אפילו קיפוד מבין" - דבר שמובן לכולם. למה קיפוד? האמנם הוא היצור הטיפש בתבל? ככה.

"אל תגלגל עלי חבית" פירושו - אל תרד עלי, אל תאשים אותי בדברים שלא עשיתי.

בשביל כל דובר רוסית למשפט "המקומות לא רחוקים במיוחד" יש משמעות אחת ויחידה: כלא, בית סוהר. למה, מדוע, איזה הגיון? במיוחד בהתחשב בעובדה שברוסיה הענקית גולאג המפורסם דווקא היה ממוקם רחוק ממרכז המדינה - בסיביר הרחוקה מאוד. כאן אני נזכר בביטוי העברי "בלשון סגי נהור".

כן, מקום מרוחק. דוברי העברית משתמשים במילים הרוסיות "פיזדלך" ו-"קיבינימט" להגדרת מקום נידך, רחוק ולא נעים במיוחד. הרוסים עצמם משתמשים במילים האלה במובנים המקוריים שלהם שלא קשורים לגאוגרפיה אלא לביולוגיה, ולמקומות המרוחקים יש להם ביטוי ציורי נפרד: מקום בו "מַקַר (שם של גבר) לא רעה (מלשון לרעות) עגלים".

עוד דוגמה שיש בה זיקה לעברית. "לי זה עד ללַמְפַה" - במשפט זה אפילו כללי הדקדוק מופרים - אבל כל אחד מבין: "לא אכפת לי מזה". אני חושב שהביטוי הישראלי "דַבּר ללַמְפַה" עם משמעות זהה - הוא הלחם של שני ביטויים: הרוסי "לי זה עד ללַמְפַה" והעברי: "דבר אל העצים והאבנים".

"להניח חזיר" - לעשות משהו גרוע לפלוני; היה בו היגיון לו היה מדובר בעם שאכילת החזיר הוא חטא לפי אמונתו; בשביל הרוסים בשר חזיר הוא מעדן - אז למה ביטוי כזה? שים לפתחו של השכן חזיר - היא יעשה ממנו נקניק עסיסי.

לאמירה הישראלית "חברים יש רק באגד" יש מקבילה הרוסית "זאב מ-טַמְבּוֹב (שם העיר בסִיבִּיר) - הוא החבר שלך".

"למשוך את החתול בזנבו" - לגרור רגליים. מה קשה למשוך את החתול בזנבו? (לא שאני ממליץ או בעצמי ניסיתי זאת אי-פעם - אני מחבב את החתולים) - אבל מה הקושי, למה זה סימן לגרירת רגליים?

אחת התשובות הנפוצות ביותר אצל הרוסים לכל מיני שאלות, שדורשות תשובה "כן" או "לא" היא: "כן לא כנראה".

Da net, navérnoe - Да нет, наве́рное

"תלך לסרט?" - "כן לא, כנראה".

אל תשאלו אותי מה זה אומר - אבל הרוסים מרבים להשתמש בתשובה המוזרה הזאת ואחרים מבינים מה האיש אמר.

נרד לרגע לסלנג - גם במישור זה הרוסית מסוגלת להכניס להלם. למשל הביטוי התמים ביותר לכאורה "זרק מקל" (ки́нул па́лку Kínul pálky -) פירושו בסלנג - שגל, שכב עם...

"נתן אלון" (הכוונה היא לעץ אלון) = נפטר, מת - על האיש שמזלזלים בחשיבותו ולא מצטערים עם לכתו.

Kondráshka khvatíl - Кондра́шка хвати́л

"תפס אותו קוֹנְדְרַשְקַה" (קוֹנְדְרַשְקַה - שם חיבה לקוֹנְדְרַטִי) - מת בפתאומיות - גם על האיש שלא מצערים על מותו.

"לא מזרקה" - לא אי-אי-אי, לא מפיל מהכיסא, חבל לך על הזמן.

אמרת על הבחורה שהיא "דם וחלב" - ציינת שהיא בריאה ויפה.

Kishká tonká - Кишка́ тонка́

"המְעִי אצלו דק" - על איש פחדן שלא מעז לעשות דברים גדולים.

קצרה היריעה מלהכיל מאית מהביטויים כאלה. הדוגמאות שהבאתי על קצה המזלג לא נלקחו מעמקי המילונים והלקסיקונים - הן בשימוש יום-יומי, בכול שכבות העם - פרופסורים, מדענים, רופאים, פקידים, ספורטאים, פועלי בניין, נהגי מוניות, עבריינים.

שלא תהיה אי-הבנה - אין לי צל של ביקורת על התופעות הללו בשפות השונות. כל חוסר הגיון בשפה, כל אי-סדירות בשפה, כל סטייה מכללי הדקדוק היבשים משמשים קרקע פורייה ליצירה ספרותית מרתקת בידי אמן העט, מקשטים את הטקסט שלו, הופכים ליצירת מופת.

ולסיום, זמן קצר אחרי עלייתי ארצה, לפני 30 שנה, שמעתי את ראש הממשלה דאז יצחק רבין עונה בחיוך המבויש שלו להצעה לשיר ביחד עם הזמרת את "שיר השלום": "אני זייפן", ומיד חשבתי: לו רבין היה מדבר ברוסית היה אומר במעמד זה: "דוב דרך על אוזניי"; פירוש הביטוי - אני חסר שמיעה מוזיקלית.

כתבתי את מאמרי במטרה להעביר מסר: הכרה של שפת השכן מקלה עלינו לקבל את הזולת - ולשיר ביחד שירים על השלום בלי להתבייש מהמבטא או חוסר השמיעה המוזיקלית - כפי שעשה אז רבין.