להלן מוצגת השוואה בין התוצאות שהוצגו על-ידי חמישה מכוני סקרים בסוף דצמבר, לתוצאות האחרונות שהוצגו על-ידי מכונים אלה. התוצאות מוצגות לגבי סכום המנדטים של מחנה הימין הכולל את הליכוד,
הבית היהודי, ו
ישראל ביתנו:
רפי סמית: ירידה של שני מנדטים, מ-45 ל-43.
פאנלס: ירידה של שלושה מנדטים, מ-44 ל-41.
קמיל פוקס: ירידה של שלושה מנדטים, מ-45 ל-42.
טלסקר: ירידה של ארבעה מנדטים, מ-49 ל-45.
גבע-צמח: ירידה של שישה(!) מנדטים, מ-48 ל-42.
בממוצע על פני חמשת הסקרים ירד מחנה הימין ב-3.6 מנדטים, מ-46.2 ל-42.6.
באותה תקופה כמעט לא חל שינוי בגודלו של מחנה השמאל, הכולל את העבודה, לפיד ומר"צ, וממוצע המנדטים שלו ירד מ-39.4 ל-39.
שינויים נוספים שנרשמו בממוצעי הסקרים הם: ישי עלה ב-3.6 מנדטים,
ש"ס עלתה ב-1.2 מנדטים, ובאותו שעור עלו גם הערבים, ואילו אגודת ישראל איבדה 0.4 מנדטים, וכחלון איבד 1.6 מנדטים.
כדי לנסות לנתח את כיווני המעבר בין המפלגות, יש לזכור שהעלייה המשמעותית ביותר, זו של ישי, לא נבעה ממעבר של מנדטים אליו אלא מהאיחוד שלו עם עוצמה לישראל, שגרם לכך שהוא עבר את אחוז החסימה. ובדומה לכך, גם העלייה של הערבים נבעה מהאיחוד שלהם, ולא כתוצאה ממצביעים שעברו אליהם ממפלגות יהודיות.
ולאחר בידוד השפעת עלייתם של ישי והערבים, מתקבלת תמונה פחות קיצונית ויותר פשוטה לפיה הימין ירד במנדט וחצי, השמאל עלה(!) במנדט וחצי, כחלון ירד במנדט, וש"ס עלתה במנדט וחצי (חצי מנדט הוקרב למען הפשטות).
יש אפוא לשער שמעבר המצביעים התבצע מהימין לש"ס (או אולי מהימין לישי, ומישי לש"ס), ומכחלון ללפיד (לפיד עלה, ואילו סכום המנדטים של העבודה ומרצ כמעט ולא השתנה).
השאלה המעניינת היא כמובן מה קורה לסיכויי המהפך. ולמרות שיש רגליים לסברה שהנשיא ריבלין אכן רמז, בשיחות שלא לפרסום, שהוא מתכוון להטיל את הרכבת הממשלה על ראש הסיעה הגדולה ביותר, קשה להאמין שהוא יסתכן בדרדור מעמדו לשפל, ויטיל את המשימה על הרצוג כאשר יהיה ברור שלהרצוג אין סיכוי.
והסיכוי היחידי של הרצוג הוא לגבש סביבו רוב של 61 חברי כנסת ממפלגות העבודה, מרצ, לפיד, כחלון וש"ס. ממוצע מספר המנדטים של מפלגות אלה בסקרים האחרונים הוא 54, והמקסימום שהן מקבלות, בסקר של גבע וצמח, הוא 55 מנדטים.
צריכים אפוא לעבור לפחות שישה מנדטים מהימין לשמאל כדי שלהרצוג יהיה סיכוי, ושישה מנדטים בדיוק עברו מימין לשמאל בין הסקרים שנערכו חודש לפני הבחירות הקודמות, לבין תוצאות הבחירות עצמן.
ולמרות שזה אפשרי, זה נראה מאוד בלתי סביר. המחאה החברתית היא שגרמה להעלאת הנושא הכלכלי/חברתי על סדר היום, ולכך שלפיד קיבל בסופו של דבר 19 מנדטים. אבל למפלגות כחלון ולפיד, שהן שתי מפלגות המרכז החברתיות, יש עתה ביחד 18 מנדטים, ויש בסיס להשערה שבכך מסתכם כוחו של מחנה המרכז החברתי.
בבחירות הקודמות, אחרי המעבר המפתיע מהימין ללפיד, קיבל הימין 43 מנדטים, וזה בערך ממוצע המנדטים שהוא מקבל עתה בסקרים. קשה מאוד להאמין שנחזה במעבר של שישה מנדטים נוספים מהימין למרכז, וקשה עוד הרבה יותר להאמין שמצביעי אגודת ישראל או ישי יעברו בהמוניהם להצביע לש"ס.
ולסיום, תחזית המתבססת גם, אך לא רק, על תקוה: כחלון עוד יצטער על שצרף את גלנט למפלגתו.
רק, לכאורה, לפי שעה
