עובדים, כאמור אינם מחבלים אבל הם גורמים בהווה וגרמו בעבר לנזקים חמורים למשק הלאומי, אם באופן ישיר ואם בעקיפין, וגם עובדה זו צריך לזכור ולציין. במוקדי מהשירותים הציבוריים הראשיים - הנמלים, חברת-החשמל, התחבורה הציבורית, שירותי המים, המורים, רשות המיסים, רשות שדות התעופה שירותים עירוניים ועוד, כל שביתה כללית ממושכת, שנתמכת כמעט באופן אוטומטי על-ידי ההסתדרות הכללית, הנזקים נמדדים במיליונים ולאורך זמן גם
במאות מיליונים ובמיליארדי שקלים1 - כסף פרטי ובעיקר כסף ציבורי טוב.
מבחינה זו, המאבקים הפרופסיונאליים כביכול של העובדים מול הנהלות המפעלים, הארגונים, החברות והתאגידים שבהם העובדים מועסקים, הופכים כמעט עם תחילתו של כל סכסוך עבודה למאבק נגד הציבור ולחבלה כלכלית משמעותית ולעיתים חמורה; כן,
העובדים עצמם מחבלים בכלכלה וגורמים נזק בסכומים אדירים.
שום "זעקות שבר" מלאכותיות אינן משנות את העובדות הכלכליות, שבסופו של דבר חוזרות והופכות לנטל על הציבור, בין אם בדרך של מיסוי ובין אם בדרך של ייקור מחירי מוצרים ושירותים. בתקופה האחרונה, לאחר חילופי הגברי בראשות ההסתדרות הכללית, גדלה שכיחות המקרים בהם יד קלה על הדק השביתות חוזרת ומחריפה את התופעה. אינני יודע אם אצל ניסנקורן, היו"ר החדש, זו השקפת עולם, או "צורך אירגוני" להוכיח אקטיביזם ויד חזקה. ייתכן שהוא חייב להוכיח מיליטנטיות, בכדי לזכות בהכרה, במעמד ובהשפעה - "אפקט המטאטא החדש", כפי שהוא מוכר במקומותינו. ויתכן שזו האג'נדה הארגונית שלו - ימים יגידו.
ברור גם שהתופעות של ימים אלה שייכות לערב בחירות, משום שסוד גלוי הוא שהסתדרות העובדים מאז נוסדה איננה "ימין פוליטי" אלא כלי ניגוח בידי השמאל נגד הימין. על-רקע המסע האישי נגד ראש הממשלה, מדוע לא לנצל גם את ההסתדרות לשם כך?! על מרחב התרומות השליליות של ההסתדרות למשק הלאומי שלנו נכתבו כבר תילי תילים של עבודות, מחקרים, סקרים ומה לא. "חוקי הכלים השלובים", קיבוע עובדים למקומותיהם ללא קשר לתפקודם וליכולותיהם, קידום ללא קשר לתפוקה ויחסי "שמור לי ואשמור לך", הם רק חלק מהמסורות ההסתדרותיות השליליות במשק הישראלי. לא הייתי רוצה לראות התחדשותן של תופעות אלה. העובדה שהתפוקה הממוצעת של העובדים בישראל נמוכה בכ-23% מהתפוקה הממוצעת במדינות ה-
OECD, ידועה אבל לרוב נסתרת בתקשורת כאשר היא עוסקת בבעיית פערי ההכנסות וכוח הקנייה, מול אותן מדינות. זה לא מקרה.
לדעתי, אחד הנושאים המרכזיים בהם צריכה לדון הממשלה הבאה הוא הסדרת יחסי-העבודה במשך באמצעות עידכון החקיקה הכוללת בנושא זה. נקודות מרכזיות שטעונות התייחסות במסגרת השינויים הדרושים הן:
- כללי שביתה והשבתה במונופולים ציבוריים
- כללי שביתה והשבתה בשירותים חיוניים
- שניה הדברים הנ"ל בימים כתקונם ובמצבי חרום
- מי נושא בנזקי שביתה כללית
- שביתה יש לקיים אך ורק מול הנהלת הגוף - מוסד, ארגון תאגיד וכו' - שבו מתנהל סיכסוך עבודה מוכרז, ואין להשתמש בציבור ובסבל הציבורי כאמצעי במאבק מקצועי.
- בוררות חובה בשירותים ציבוריים ובמונופולים ציבוריים - הגדרת כללי המשחק במלואם מחדש.
ברור לי שדברים אלה יכעיסו רבים, משום שהתרגלנו לנהל את עניינינו הפרטיים והסקטוריאליים על גב הציבור כולו, ואיש אינו רוצה לוותר על "הישגים" כביכול מן העבר, גם אם הם שגויים, חבלניים ולא צודקים. אולם, תפקיד המדינה הוא לדאוג לכלל הציבור ולא רק לבעלי כוח המיקוח וליושבים על "השיברים" ו"השלטרים". איכות חיים אינה מושגת רק בסיסמאות או בכך שמפריעים לתוכניות פיתוח לאומיות בשם "הירוקת הטבעית". היא מושגת בעיקר על-ידי כך שזכות הציבור נשמרת לא פחות מזכות היחיד ולהפך, ובזכות תיקון עוולות באשר הן.
הכל מספרים לנו כמה בזבוז יש במשק וכמה מקורות הכנסה, כגון "שוק שחור", נפח העלמות המס, שוק אפור בלתי ממוסה, פטורים לא מוצדקים ובזבוזים ישירים יש במשק. אלה ואחרים אינם מטופלים כראוי, אינם מגיעים לקופה הציבורית ואינם משרתים את הכל. טענות אלה נכונות ביסודן וערכן הכלכלי הישיר והעקיף עצום - עשרות מיליארדי שקלים בשנה. צאו וחישבו מה ערכם בעשור!! נקל לדמיין אילו תועלות ניתן היה להפיק מכספים אלה וכמה בעיות שמכבידות כיום על הציבור - יוקר, פערים כלכליים וחברתיים, נטל מיסים ישיר ועקיף ועוד - ניתן היה להעלים תוך שנים ספורות, אילו נוהל המשק אחרת. השינויים אינם קלים ואינם פשוטים אבל חיוניים.
לסכסוכי העבודה הגלובליים במשק אשר רוכבים על גב הציבור כולו, יש אותו אפקט - גם הם תורמים לשיעור הנזקים ולפגיעה החמורה באיכות החיים של כולם- פגיעה ישירה ופגיעה עקיפה מסוגים שונים. הגיע הזמן לתקן את המעוות מן היסוד גם כאן ויפה שעה אחת קודם.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
