בניגוד לרבים שקיצפם יצא על גרבוז בעיקבות נאומו בכיכר אותי האיש לא הצליח להכעיס. באופן מסוים הוא אף שימח אותי. הקשבתי לדבריו מתחילתם ועד סופם קשב רב ונרגעתי: אם זהו "איש הרוח" של השמאל וזוהי בשורתו אזי ניצחון הימין מובטח.
גרבוז האיש אינו באמת מעניין איש. יודע אני גם יודע כי קומץ קטן בלבד בקהל יפי הנפש בכיכר ידע מיהו בכלל. יכול אני להניח כי קומץ קטן יותר מאלו ששמעו על האיש זכו להתענג על יצירותיו הנשגבות של "איש הרוח" נושא הבשורה . מותר לי גם לשער כי קומץ אחר בקהל חשב כי הדובר הוא בכלל
עמוס עוז או דוד גרוסמן - "אנשי רוח" ששמם יצא למרחוק כמומחים לאירועים מסוג זה. מלא אני פליאה על מארגני ההפגנה כי דווקא בשעה גורלית זו של בחירות החליפו את קלף "איש הרוח" החזק והמסורתי שלהם, גרוסמן / עוז, בקלף דהוי של איזה גרבוז אחד שכולו בזבוז אחד גדול. תרועות ההמון בכיכר אל להן להטעות. הקולות שהושמעו בווליום מוגבר בהפגנה מוצהרת שכזו היו זוכים לתרועות ההמון גם אם היו של חתול מיילל ולא של גרבוז המתבכיין כי תוכנם היה צפוי, ידוע גם מוכר ובטרם נאמרו כלל.
מבין אני לליבו של גרבוז האיש וחש חמלה אמיתית כלפיו. הנה הוא זוכה לתהילה כשהוא מוצב כשווה ערך לעמוס עוז ודוד גרוסמן נביאי הזעם הכמעט רשמיים של השמאל. עליו להתאמץ ולהוכיח כי רוחניותו לא פוחתת משלהם ואין זה עניין פשוט כלל. משום כך לא מפתיע כי כמותם וכמצופה ממנו הוא שפך קיטונות של שינאה ותיעוב על כל מי שחושב אחרת ממנו. גרבוז שופע בוז לכל אלה שכידוע יש להם גם החוצפה להיות הרוב...
חייב אני להודות כי מצאתי מקוריות רבה, בה לא נתקלתי עד כה, בראייה חדשנית ומהפכנית של דמוקרטיה בה הרוב אינו קובע. אביר השוויון והאחווה גרבוז טבע מושג חדש בדמוקרטיה - "עריצות הרוב". אילו אני הייתי נדרש לתת שם לנאומו הייתי בוחר בשם "נאום עריצות הרוב" ולא בשם אחר שהרי כאן בדיוק קבור הכלב וכאן האיש המשעמם בעל הקול המונוטוני המרדים גרבוז הופך לתופעה מרתקת ומעוררת של "גרבוזיזם" המאפיינת את השמאל כולו.
לא מובן לי מדוע דווקא "מנשקי קברות צדיקים" זכו להבלטה בעוד סתם "לובשי חולצות צהובות" ונתעבים רבים אחרים נשכחו כליל.
כל גרבוזיסט יעיד על עצמו כמי שחרד לדמוקרטיה ונלחם על זכויות האדם כל עוד הרוב חושב כמוהו. כאשר הרוב חולק על השקפתו של הגרבוזיסט הוא אינו רוב אלא "רוב עריץ" שאינו אלא "קומץ" מתחזה שבעריצותו הרבה חופר את "המסוכנת שבמנהרות - מנהרת הבורות". ואין חכם מגרבוז לקבוע מהי חכמה ומהי בורות. במושג הדמוקרטיה הגרבוזית אין ואף אסור להסכים לשלטונו המסוכן של קומץ זה המתחזה לרב. בכישרון רב כפי שרק איש רוח נעלה יודע מונה גרבוז את מה שהוא קורא " פשעי הקומץ" . פשעים אלה הם במקרה מחשבות המנוגדות למחשבתו שלו והם רבים מספור. פשע אחד שלכד את תשומת ליבי ושלדעתי הוא זילות השואה באופן מחפיר הוא ניצול "אימת העבר" להצבעה על אסונות מתקרבים שמן הסתם ע"פ הגרבוזיזם הינם פרי דמיון חולני של קומץ הזוי ומשיחי ולא מציאות אמיתית ועגומה המקיפה אותנו מכל עבר.
לשיטת הגרבוזיזם הנאור של השמאל נתעורר ביום שלאחר הבחירות ונדע האם הרוב מעביר השלטון לשמאל ולפיכך הוא רב אמיתי או שמא מאפשר הוא שוב לקומץ של "עריצות הרוב" לשלוט ולכן אינו רב ואת החלטתו אסור לכבד.
והוא אשר אמרתי: אם זה " איש הרוח" של השמאל וזוהי בשורתו אזי ניצחון הימין מובטח.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
