שר המשפטים יכול להחזיר את השליטה לידי מי שנבחרו לכך – הדרג הפוליטי ובראשו הממשלה – ולהוציא אותה מידי הדרג הפקידותי, בראשותו של היועץ המשפטי, שנטל אותה לעצמו. בשביל זה צריך מחד-גיסא איש מקצוע, פוליטיקאי מנוסה, אדם נחוש שאינו נרתע ממאבקים, ומאידך-גיסא – כזה היודע גם לנהל מו"מ ולהגיע להסכמות. יש לי מועמד: גלעד ארדן.

ארדן בן ה-45 הוא האיש מספר שתיים בסיעת הליכוד בכנסת ה-20 ובוודאי מגיע לו תיק בכיר. ייתכן שהוא נושא את עיניו לתיק החוץ, אך יש לו הרבה יותר אפשרות לפעול ולשנות במשרד המשפטים. בינינו, ובלי שאביגדור ליברמן ישמע, שר החוץ ממלא בעיקר תפקיד טקסי, משום שאת המגעים החשובים באמת מנהל ראש הממשלה בעצמו. לעומת זאת, שר המשפטים נהנה מחופש פעולה נרחב ועומד בראש ועדת השרים לחקיקה, שהיא השנייה או השלישית בחשיבותה מבין ועדות השרים.

בהשכלתו ארדן הוא עורך דין (וגם בוגר ישיבת תיכונית), ויש לו תואר שני בהצטיינות במדע המדינה. ארדן כיהן בוועדה לבחירה שופטים כנציג הכנסת ה-17 ובממשלה היוצאת היה חבר בוועדת השרים לחקיקה, מה שכמובן מוסיף לכישוריו המשפטיים. הקריירה הפוליטית שלו נמשכת מאז היותו סטודנט, והוא ביצע מסלול מהיר ומרשים: יועץ לאריאל שרון, חבר בכנסת ה-16 וה-17 ושר בכמה משרדים, בהם ניגע מיד.

כחבר כנסת בלט ארדן ביוזמות החקיקה שלו ועשרות מהן הפכו לחוקים. למשל: השעיה אוטומטית של ח"כ שהורשע בעבירה שיש עימה קלון, חובה למחוק רישומים פליליים בתיקים שנסגרו בשל חוסר עניין לציבור או העדר ראיות, שלילה אוטומטית של רשיון כל נהג המעורב בתאונה קטלנית, מתן אפשרות למפקח על הבנקים להתערב בעמלות הבנקים והחובה למחזר 60% מאריזות מוצרים. מדובר במגוון של חוקים ענייניים ונחוצים, המלמדים הן על מחויבותו של ארדן לשלטון החוק ולמלחמה בשחיתות, והן על הגנת זכויותיהם של חפים מפשע וקורבנות עבירה.

מה שמכשיר במיוחד את ארדן להיות שר המשפטים דווקא כיום, הוא הישגיו כשר ובעיקר יכולתו לעמוד מול בעלי עניין רבי-עוצמה ולהשיג את יעדיו. בהיותו השר להגנת הסביבה התנגד ארדן להסכם התמלוגים בין משרד האוצר לבין קונצרן כימיקלים לישראל, ודרש שכל החברות המנצלות משאבי טבע ישלמו למדינה תמלוגים ראויים. הוא קידם את נושאי המיחזור, הפרדת הפסולת וחוק האריזות, התייצב נגד אילי נדל"ן שביקשו לבנות בחופי פלמחים, ניצנים, נחשונים ובצת, ובכלל – הוכיח פעלתנות רבה וחשובה במשרד שולי.

ההישג הגדול ביותר של ארדן נרשם בממשלה היוצאת, כאשר בתפקידו כשר התקשורת הצליח להוציא לפועל – לאחר עשרות שנים של דיונים ומאבקים – את הרפורמה ברשות השידור. ושימו לב: המהלך הזה נעשה בשקט כמעט מוחלט, תוך שארדן רותם מצד אחד את העובדים ומצד שני את משרד האוצר, ובכך מציל את השידור הציבורי. במקביל, פעל ארדן כדי למנוע מונופול של ערוץ 2 בשוק הטלוויזיה המסחרית אם ייסגר ערוץ 10. הוא גם קידם את התחרות בין הוט לבין yes, והכין את הרפורמה המחייבת את בזק והוט להשכיר את התשתיות שלהן לחברות הסלולר.

מה למדנו מכל זה? שלגלעד ארדן יש כישורים מקצועיים מתאימים להיות שר המשפטים, שהוא יודע לנהל משרדים ממשלתיים, שהוא מסוגל להוביל רפורמות חיוניות, שהוא מעדיף לעשות זאת בהסכמה אך אינו נרתע ממאבקים במקומות הנחוצים. במילים אחרות: מושלם למשימה של החזרת היועצים המשפטיים למקומם כיועצים, והחזרת הממשלה למקומה כמושלת.

דומני שלא צריך להסביר מדוע המשטרה זקוקה בדחיפות לטלטול עז, שינער מתוכה לא רק שוטרים עבריינים, אלא גם ובעיקר נורמות פסולות של שימוש בכוח, ניצול לרעה של כוח המשרה ושקרים. הכי טוב היה להביא מפכ"ל מחוץ למשטרה – מן הסתם מצה"ל – אך זה כנראה לא יקרה, בין היתר משום שהניצבים האחרים ימררו את חייו, ויקח לו זמן רב ללמוד את התפקיד, זמן שכנראה אינו בנמצא.

חלופה טובה היא מינוי של שר לביטחון הפנים שיבוא משורות צה"ל, במקום השר הכושל יצחק אהרונוביץ' שהיה בעבר סמפכ"ל המשטרה. יואב גלנט, האיש מספר שתיים ברשימת כולנו של משה כחלון, מתאים לכך.

גלנט שירת בצה"ל 30 שנה, ומגוון התפקידים שמילא מלמד שהוא מסוגל לפקד על כל ארגון: מפקד צוות בשייטת 13, מפקד ספינת טילים, מפקד פלגת לוחמים בשייטת, מפקד חטיבת מנשה, מפקד שייטת 13, מפקד אוגדת עזה, מפקד עוצבת השריון "עידן", ראש מטה במפקדת זרוע היבשה, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה אריאל שרון ואלוף פיקוד הדרום. המגוון הזה מצביע על יכולתו של גלנט להסתגל למשימות שונות בתכלית זו מזו, על מיומנות שרכש בזירה הפוליטית ועל נסיונו בראש ארגונים גדולים. אין פלא, שהוא היה מועמד להתמנות לרמטכ"ל.

מובן שאין להתעלם מפרשת הקרקעות, שמנעה את מינויו של גלנט לרמטכ"ל. גלנט לא הסביר עד היום את העבירות שביצע, ובהחלט יש בכך כדי להטיל צל על מינויו לראשות אחד משני המשרדים הממונים על אכיפת החוק. עם זאת, אם חוות דעת משפטית בלתי תלויה (דהיינו: לא של יהודה וינשטיין אלא מחוץ למערכת הממשלתית) תקבע שאין פגם במינוי, או שגלנט יוכל לקבלו אם יסיר את המחדל – זה פותר את הבעיה.

בנוסף לכך, וזה העיקר, האינטרס הציבורי מחייב שגלנט יעמוד כעת בראש המשרד לביטחון הפנים. מי שהיה מתאים לשמש כרמטכ"ל, יביא עימו את הכישורים והניסיון הנחוצים כדי לכפות על המשטרה ועל המפכ"ל הבא – יהיה מי שיהיה – את ביצוע השינויים החיוניים. כאיש מפלגתו של המיועד לתפקיד שר האוצר, אולי גם יצליח גלנט לגייס למשטרה את התקציבים הדרושים כדי להעלות את שכר השוטרים, וכך למשוך אליה אנשים ראויים יותר. המדינה חייבת שר שירים את המשטרה מן השפל המקצועי, המוסרי והציבורי בו היא נתונה, ויעשה זאת במהירות ובנחישות.