למען הגילוי הנאות, אני לא עוסק בפוליטיקה ולא כותב עליה, אבל היהירות השמאלנית מחייבת אותי לשרבט כמה מילים.
אז כמה מילים לסיכום הבחירות: ראשית, חשוב להבין כי פוליטיקה היא כוחניות, עצם התחום כשלעצמו הופך את העוסק בו לשר מלחמה, כך שהשמאל, כמו הימין, הוא מחנה אלים מאוד. אין אצילות בפוליטיקה. פוליטיקה פועלת על-פי חוק הג׳ונגל, רק החזק צודק.
שנית, כתוצאה ממיקומה הגאוגרפי של מדינת ישראל נכפה עליה להיות ספרטנית. ישראל הפכה למדינה של לוחמים. אנשים עם אובר אינטוזיאזם שיש להם מדינה ויש להם צבא - הספרטה של המזרח התיכון. ישראל משחיזה חרבות, מעניקה חינוך ספרטני לחייליה ודוגלת בעליונות מיליטנטית מזוקקת על-מנת לשמר את כוח ההרתעה שלה במזרח התיכון, ובצדק.
דמוניזציה לימין
בשנים האחרונות השמאל הרדיקלי התברג יותר ויותר בחברה הישראלית והכה שורשים, הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהדי.אן.איי הישראלי. אנשיו לוקים בסינדרום המשיחיות ומתעטפים בסלוגן הנאורות. הם חומדים את התואר "שוחרי שלום" אך מפעם לפעם ריח רע נודף מהלשון המכובסת. אמירות כמו "ניאנדרטלים מזויינים" נפלטות גם מהמוחות ה"נאורים" ביותר.
השמאל עושה דמוניזציה לימין באופן שיטתי, שרי מלחמה. כרומוזום השנאה וההלקאה העצמית פורץ בכל פעם שידיהם "הנקיות"״ בוחשות בבוץ הפוליטי. אלימות פנימית היא חלק בלתי נפרד מהמטען הגנטי השמאלני, היא חייבת להיות. שוחרי שלום אמיתיים אינם עוסקים בפוליטיקה; כשאימא תרזה נשאלה "למה את לא מצטרפת אלינו להפגנה נגד המלחמה?| היא ענתה "אינני מעוניינת בכוחניות, כשתעשו תהלוכה של שלום תקראו לי." אתם מבינים ידידיי השמאלנים, התנגדות היא אלימות.
השמאל מקשט עצמו בסופרים, משוררים ואנשי טלוויזיה וטוען להלך רוח יצירתי ואינטליגנטי. אין שום קשר בין אינטליגנציה ליצירתיות משום שאדם יצירתי אינו מפעיל את האינטליגנציה אלא את קו הדימיון. גם הפרופסורים שנמצאים בארסנל שלהם אינם נוגעים באינטליגנציה, באינטלקט לכל היותר. אינטליגנציה ואינטלקט הם שני קטבים מנוגדים; אינטלקט הוא צבירת ידע מת, מלאכותי, בעוד שאינטליגנציה היא התנסות אישית הנשענת על אדני החשיבה המזרחית (הטהורה) שאינה מוכתמת בפוליטיקה.
זהות פרטיקולרית
מה שהשמאל כשל להבין הוא שעם ישראל מחפש זהות פרטיקולרית ולא זהות אוניברסלית שפונה למגוון רחב של אנשים כמו שהשמאל מציג.
נתניהו זיהה בשמאל את עקב אכילס והכה בו בעוצמה. הוא הבין שהדבק שמחבר את העם הוא הקאסטאיסטיות, החמולתיות, האחדות, השבטיות, האתניות, ואליהם בדיוק הוא פנה.
הדיאגנוזה של לאון פסטינגר עבור האדם השמאלני תהיה דיסוננס קוגניטיבי חמור. יש פער עצום בין החשיבה השמאלנית הפסיבית לבין מה שקורה במציאות. גם פרויד, יונג, רייך, אדלר, סגיולי, ואפילו ינוב היו מסכימים.
השמאל, האריסטוטלי, המדעי, החושב, המתמטי, הלוגי, יוצר את האפקט ההפוך ממה שהיה רוצה וגורם לדעיכת המחשבה הרציונלית וזלזול בערכי הנאורות. הם מנסים לשייך עצמם לאנשי המאה ה-18 בעידן הנאורות שנשענו על מוסר, אסתטיקה, ידע, רציונליות והנחת יסוד לוגוצנטרית - בדיוק אותם חמשת המרכיבים, שאידיאלית אמורים להיות עמודי התווך של השמאל, שחסרים לגוש השמאלני הישראלי.
חשיבה שלא מתאימה למזה"ת
לאנשי השמאל "המוארים" יש זיקה ו/או זיקפה לחשיבה אירופאית שחוקה שפונה לאחוזי הייאוש של אירופה המערבית ואינה מתאימה עצמה לאקלים המזרח תיכוני. אומנם יש לא מעט מסעדות ובתי קפה משובחים שמתברגים על שד' רוטשילד, מסעדות טעימות למעשה, אבל הרבה בינה אין שם.
בעולם אידיאלי דיאלוג היה עובד, אך במזרח תיכון שנשלט בידי מיליציות ברבריות וחשוכות, הוא נחשב כחולשה. ממשלה פסיבית שמאלנית היא ממשלה גוססת בעיניהם של טורפי נבלות רבים. במזרח התיכון אפשר לעשות ׳הודנה׳, במקרה הטוב, רק מתוך עמדה של כוח. דיאלוג חייב להיות נוכח גם הוא, כל עוד גם האקדח מונח על השולחן.
פרויד אמר "בורות היא המצב הטבעי של האדם, כל מה שמעבר זה קוסמטיקה." אתם מבינים יקיריי השמאלנים, גם אתם ניאנדרטלים מזויינים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
