המטייל הישראלי

ישראל היא לא יפן, אבל גם לא אזרבייג'ן. התרמילאי הישראלי הוא טייל טוב, איפשהו בין טכנולוגיה לסחי-יולוגיה. הוא חנוט במוצרי אלקטרוניקה מתקדמים אך דואג לארוז גם את השרוואל לתיקים. בעל אמונה, והרבה. אוהב לטוס לחו"ל ולהרגיש ישראל. בכל מקום בעולם מוצא דרך להתחבר לחום הישראלי הפטריוטי אותו הוא ינק משדי אמו.

אבל קודם כל, נעלה על המוקד כמה פרות קדושות; עבור חלק גדול מאיתנו לחמוד את התואר "ישראלי" אומר למשוט את ה"כשר" מתוך שלולית הבוץ ה"גויה" והמתועשת ולעשות אותו קרדום לחפור בו. הישראלי, מונולטריאיסט, בעל כבוד עצמי, חובב פיקנטי ושופע רגש, תמיד משוטט עם אידיאולוגיה מקופלת בתוך דגל כחול לבן. חלק גדול ממשקלו נשען על כבודו העצמי. מעמדו ודרגתו בהיררכיה החברתית חשובה לו מאוד, וכמו כל חייל זית טוב, הוא נושא את כבודו על כתפו. חלק מהצופן הגנטי הישראלי הוא החמולתיות, הצ'פחאיסטיות, אותה סחבקטיות איתה הוא נולד. הישראלי הטיפוסי יעדיף את לחיו הרטובה של בן דודו מאשר את כף ידה היבשה של אשתו. והאוכל? פאקינג בריליאנט. בין אם הוא נוגס ב"בוראק" במדינות הבלקניות או מעביר את לשונו על "בבה גנוש הודי" באיזו סמטה צרה בדלהי, הוא דואג לשלב את הסירים והמחבתות הכשרים למטבחים השונים ולתת תמיד את הטאצ' המקומי. עוד בילדותו למד שאין כמו האוכל המרוקאי היהודי הכשר. למה לטבול אצבעות כשרות במאכלים מזוהמים? אחרי הכול, לגוף היהודי יש פיגורה מושלמת.

זרם תחתי של זהות

ומה לגבי אלוהים? כמעט כמו כל הודי, גם הישראלי מאמין שהוא ניחן בסגולת התקשרות עם אלוהים. לאפם של ההדוקים יותר יש רגישות יתרה לנפיחות מיניות בחברה הישראלית. להודי ולישראלי יש הרבה מן המשותף. הודו היא מדינה שלווה, צמחונית, רזה וספיריטואליסטית. אפילו רזון ז׳ורנלי הניו אייג׳ שלה במערב מצמיח ניצני נאורות, אבל לא באמת. הודו רוחנית, אבל עד לצד המרוקאי שלה, אל תגעו להם בשיווה. לצד הנאורות המושחזת, הנאמנות הקאסטה-אית, המשפחתית, הדתית, החמה והדואגת, יש עצב חשוף שמתחמם מהר וחונק את הרגש. זו הסיבה שאלפי ישראלים פוקדים את הודו מדי שנה. זה לא רק הצ'אפטי שמושך אליו אלפי מטיילים ישראלים, זו הזהות המשותפת שיש בין שתי המדינות. מתחת לאדים שנרקמים מאנחות יש זרם תחתי של זהות.

אם המטייל הישראלי יאמץ לחיקו את הרעיון של קבלת תרבויות אחרות שאינן חלק מ"העם הנבחר," הוא יסיר את הגורם המחניק של החוויה הרוחנית. עין המצועפת בדעה "כשרה" היא עין רזה ועיוורת. לב מלא מסקנות הוא לב מת. אומנם עבור המטייל הישראלי החם, חברה שיש בה אווירה פורמלית היא חברה חשוכה קרה ומנוכרת, אבל יש גם ניצנים לבנים בשדה הקוצים. למרות שאידיאליסטיות, לרוב, היא בלתי ניתנת למיגור, ישנה מודעות הולכת וגוברת, חיה ובועטת. בין שיפולי הסמטאות הצרות והמרוטשות של ורנסי צומח אתוס רוחני ישן שמתגשם באינקרנציה עכשווית ומציג מוטציה רוחנית חובקת עולם שאוצרת בתוכה את חן היופי, הקבלה, האהבה והחמלה.

אז מה היה לנו פה? טייל טוב הוא טיפוס עם ראש פתוח, כזה שברוב המקרים, זונח פסימיות שמוטת כתפיים ובוחר באופטימיות מצמיחת כנפיים. אחד כזה שנוטש אלוהים אונטולוגי-שכלי, ורואה את העולם דרך משקפיו של אלוהים פרסונלי-רומנטי. מתי בפעם האחרונה לקחת את הרומנטיקה לסיבוב? טיול בעולם מצריך תגובות ספונטניות למצבים חדשים ולא תשובות מגירה. אי-אפשר להצמיח אהבה בתנאי מעבדה. להגיב למצבים באופן ספונטני זו דרך נהדרת לשרוף את נר החיים משני קצותיו.