משני צדי עמק הבחירות נערכו זה מול זה שני כוחות לא שקולים כדי להיאבק על השלטת תפישת עולמם. מן הצד האחד ניצב דוד ליצמן חמוש מגבעת שחורה גדולה ורחבת שוליים כשידיו לופתות ספר תורה. מולו ערוך לקרב גוליית נתניהו חמוש בביטחון מנצחים ובאמונתו שאין מי שיוכל לגבור עליו. אולם בניגוד למאבק ההיסטורי ההוא שהוכרע בסיבוב אחד, הפעם החליט השוכן במרומים שהקרב הזה לא תם, הוא רק מתחיל.
ואכן, בסיבוב הראשון גבר דוד הקטן, על ששת מנדטיו, על הענק נתניהו עם 30 מנדטיו. "לא ביקשנו להכריע את היריב ולהשפיל אותו" התוודו לוחמיו הנחושים של ליצמן לאחר הקרב. "כל מה שרצינו היה להחזיר את הגלגל לאחור, למחוק כליל את ההישגים של ה'גיבור'
יאיר לפיד ולתקן את כל העוולות שגרם לנו בכהונתו בממשלה הקודמת. והכל לטובת השכבות החלשות כולן. נלחמנו לא רק בעבור אנשי מחנה
יהדות התורה שלנו".
לאחר הניצחון הראשון נערך
עולם התורה לסיבוב הבא. הפעם המנצח בקרב יזכה גם בפרס החשוב מכולם - שבת קודש. ונראה שגם בקרב הזה צבאותיו של דוד ליצמן יהיו המנצחים. אחרי הכל לא רק ריבונו של עולם עומד לצדם אלא גם החוק ונוהגים שהשתרשו בישראל.
סוגיית שמירת השבת העסיקה את החברה הישראלית שנים רבות לפני קום המדינה. בתקופה זו התפתחו הסדרים ששימשו בסיס לעקרון הסטטוס קוו. במסגרת ההסדר הוסכם שהשבת תישמר בכל המוסדות הלאומיים, התחבורה הציבורית תושבת, ואף הותקנו תקנות שהבטיחו את הקפאת המסחר והמלאכה בשבת. כדי להעניק להסדרים מעמד חוקי נחקק בשנת 1951 "חוק שעות עבודה ומנוחה", האוסר על העסקת יהודים בשבת. וכדי שלא יהיה ספק נקבע שיום המנוחה החוקי במדינה היהודית יהיה השבת. בסוגיות פתיחת מקומות בילוי והפעלת תחבורה ציבורית נקטה המערכת הפוליטית במדיניות דמוקרטית ולא קבעה חקיקה ראשית לגבי מה יהיה עיסוקם של הבליינים בשבת קודש. בתחום התחבורה הציבורית התבססו ההסדרים על ההבנות הבלתי רשמיות שהיו קיימות ערב הקמת המדינה והתחבורה הציבורית אינה פועלת בשבת עד היום, פרט למקרים היסטוריים חריגים - כמו בחיפה ובאילת.
כל מי שלומד לעומק את נושא שמירת השבת על כל היבטיו - תחבורה, עבודה, פתיחת בתי עסק, מסחר, בידור ומה לא - יודע היטב כי המדובר בשדה מערכה רב עניין לציבור החרדי ששמירת השבת היא בעיניו ערך יסוד מקודש. ועל כן נראה כי לאחר הקמת הקואליציה החדשה והכניעה המוחלטת שנכנע גוליית נתניהו החפץ מאוד בשימור שלטונו, יתחיל עידן חדש של "מאבקי שבת". חילותיו של דוד ליצמן יטענו, ללא ספק, כי אינם רוצים לכפות שמירת שבת. כל מה שהם מבקשים, כך יסבירו לנו, הוא לאכוף את חוקי המדינה ולהקפיד על קלה כחמורה.
בשלב ראשון הם לא יבקשו לבטל את משחקי הכדורגל בשבת. הם גם לא יבקשו לנעול מאחורי סורג ובריח את מדינת תל אביב החילונית. הם יציגו את מאבקם ככוונה להחזיר את הגלגל לאחור, למצב שהיה קיים לפני כל ההפרות שהתרחשו במהלך השנים. הם לא יאיימו בפרישה מן הקואליציה למרות שהאיום המרומז בגלוי יהיה תלוי כחרב המתהפכת מעל קיומה של הממשלה. ואחרי שינצחו החרדים בסיבוב השני, הם יעברו לשלישי. ונושאי מאבק לא חסרים.
התוצאה הצפויה צריכה להיות ברורה לכל מי שעיניו בראשו: כל עוד הרכב הקואליציה יהיה כזה ששרידות הממשלה תהיה תלויה ב"יהדות התורה", יימשך בעוצמה גבוהה המאבק על השבת כבוד-העבר והמעמד המיוחד של "עולם התורה" ושל מי שמשרת אותה בכל מאודו - אם מטעמים של אמונה ואידיאולוגיה ואם מטעמי פרנסה.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
