הורסים או לא הורסים את יישובי ההינתקות

שנה חלפה מאז אישרה הממשלה לראשונה את תוכנית ההינתקות (18 באפריל 2004) בגרסתה הראשונה. בין שאר סעיפיה היא כללה החלטה לגבי פירוק תשתיות והריסתן: מתקני הצבא ותשתיות צבאיות יפורקו ויפונו, "למעט כאלה שמדינת ישראל תחליט להעביר לגורם שייקבע". לעומת זאת, "ישראל תשאף להשאיר על כנם את נכסי הדלא-ניידי של היישובים הישראליים, בכפוף להימצאות גוף בינלאומי שיקבל חזקה כאמור להלן". כמו כן נקבע, כי תשתיות המים, החשמל, הביוב והתקשורת יישארו, ותמורת השימוש בהם יחוייבו הפלשתינים בתשלום.

אך ביוני 2004, בעקבות משאל חברי הליכוד, אישרה הממשלה תוכנית הינתקות מתוקנת, בה נקבעה עמדה הפוכה לחלוטין: "ככלל, לא יושארו בתי המגורים של המתיישבים ומבנים רגישים, לרבות בתי-כנסת. מדינת ישראל תשאף להעביר מתקנים אחרים, לרבות תעשייתיים, מסחריים וחקלאיים לגורם שלישי בינלאומי, שיעשה בהם שימוש לטובת האוכלוסייה הפלשתינית, שאינה מעורבת בטרור". השווי הכלכלי של המתקנים האלה כבר אינו מוזכר בהחלטה.
בצה"ל כבר לקחו ברצינות את ההחלטה.

כך, למשל, התבטא קצין הנדסה ראשי של פיקוד דרום, אל"מ איתן יצחק, שאמר במפגש עם מפקדי יחידות ציוד מכאני הנדסי כבד, שדחפורי צה"ל יהרסו את כל המבנים בשטחים המפונים, בדיוק כמו בימית. בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת הבהיר גם ראש המועצה לביטחון לאומי, גיורא איילנד, שכל המבנים ייהרסו. זה היה בסוף 2004.

אחרי הזיג הזה, בא הזג הבא. לפני כחודשיים פרץ גל חדש של הצהרות, הפוכות להחלטת הממשלה מיוני 2004. זה התחיל בעבודת מטה רחבה שהוכנה על-ידי המועצה לביטחון לאומי והגופים האחרים שהיא מרכזת: משרד החוץ, משרד הביטחון, משרד המשפטים, המשרד לאיכות הסביבה, צה"ל, המשטרה ועוד. לפי ההמלצות, האינטרס של ישראל מחייב להשאיר את המבנים על כנם: החוק הבינלאומי מחייב את ישראל לפנות את כל ההריסות. עבודה שנעשתה במשרד הביטחון מעלה, שעלות ההריסה והפינוי עשויה להגיע לכ-149 מיליון שקל.

חוץ מזה, העבודות יחייבו שהייה נוספת של צה"ל בשטחים המפונים, אולי אף תחת אש. ההשפעה על דעת הקהל של מראות הדחפורים של צה"ל הורסים את ההתנחלויות היא שיקול רב חשיבות לא פחות, וגם לא ברור מה יזעזע יותר: הריסה של הבתים, או העברתם לידי הפלשתינים שעלולים להפוך את העניין לאקט שיבזה את ישראל.

השר שמעון פרס הזדרז להרים את הכפפה הפוליטית. הוא הודיע כי למרות החלטת הממשלה הוא מתנגד להריסת הבתים, וכי הוא מתכוון לעשות כל שניתן כדי למנוע את הדבר. גם שר הביטחון שאול מופז הצטרף למגמה, אם כי בזהירות רבה יותר. הוא אמר כי יש לבחון מחדש את כל השיקולים הכרוכים בהריסת המבנים, תוך שהוא רומז שההחלטה תיפול בהקשר לנכונות המדינות התורמות לממן חלק מעלות המבנים, ולנכונות הפלשתינים להסכים על המהלך.

דובר משרד הביטחון מסר, שאם יהיה גורם שירצה לקנות - מופז יתמוך במכירה. ואילו השר לאיכות הסביבה, שלום שמחון, הודיע על התנגדות חד-משמעית להריסת הבתים. הוא טען שמדובר בנזק סביבתי כבד, מיליון וחצי מטרים מעוקבים של פסולת, שישראל תתקשה לטפל בהם.

בדיון רב משתתפים בלשכתו על ההיערכות התקציבית לקראת ההינתקות, אמר ראש הממשלה, אריאל שרון, "יש הרבה משמעויות להרס הבתים, בין אם יבוצע ובין אם לאו". בדיון, בו השתתפו שר האוצר בנימין נתניהו, שר הביטחון מופז, השר לביטחון פנים גדעון עזרא, ראש המועצה לביטחון לאומי גיורא איילנד, הממונה על התקציבים באוצר קובי הבר, ואחרים, ביקש ראש הממשלה מכל המעורבים לשקול את האפשרויות ולהציג לו עמדה מגובשת. דובר משרד ראש הממשלה אומר לנו: "הנושא יידון בשבועות הקרובים, ואז תקבל הממשלה החלטה בנושא".

הצוותים המקצועיים הישראלים הפליאו לתכנן עבור הפלשתינים כיצד יפריחו את השממה שהם מקבלים מישראל. למשל, שאחת ההתנחלויות הקטנות תהפוך לבית-חולים; שהתנחלות אחרת, הסמוכה לחוף הים, תהפוך לכפר נופש, מעין קלאב מד פלשתיני על רקע מחנות הפליטים. ישראל ידעה לספר, שכל שאר ההתנחלויות ייהרסו ובמקומן ייבנו שכונות מגורים עם בתים רבי-קומות. ישראל אפילו תכננה מסילת רכבת שתוביל סחורה מאיזור התעשיה בארז - שיעבור לידיים פלשתיניות - לנמל אשדוד. כל שנדרש מהפלשתינים היא המילה "כן". רק שהם אומרים לא. והפקידים הישראלים מגרדים את פדחתם ולא ממש מבינים למה שוב הפלשתינים לא משחקים את התפקיד שאנחנו מייעדים להם.

העברת הנכסים הכלכליים לידי הפלשתיניים נראית כמעט מובנת מאליה. לכולם ברור שהפלשתינים יהיו זקוקים לכל מקום עבודה אפשרי, ולמקורות לייצור הכנסות.

החממות ברצועה מספקות את האפשרות הזו, וכמותן גם חלק מהמפעלים באיזור התעשייה ארז, שעדיין פעילים. הבעיה היחידה היא, האם ניתן יהיה להעבירם לפלשתינים כעסקים "חיים" - פועלים, מייצרים ומשווקים לחו"ל באמצעות חברת אגרקסקו הישראלית. אחד החששות הוא, שיהיו מי שיחבלו בחממות כדי למנוע מהפלשתינים ליהנות מהם. ראש מינהלת ההינתקות, יונתן בשיא, אמר בפגישה עם חקלאים כי אחת התוכניות היא להעביר את החממות לבנק העולמי, לקבל את תמורתן הכספית, וכך להגדיל את סכום הפיצוי למתנחלים.

אך הפלשתינים הבינו שרכישת נכסים מהישראלים, פירושה תגמול למתנחלים - הדבר האחרון שהם רוצים לעשות, או להיות שותפים לו. בראיון ל-Forbes אומר מוחמד דחלאן, השר לעניינים אזרחיים ברשות הפלשתינית: "אנחנו קודם כל רוצים לקחת מהצד הישראלי את כל מה שיש. לא מעניין אותנו אם ישראל תהרוס או תשאיר את הבתים, העיקר שייצאו".

דחלאן הוא השר האחראי לתוכנית ההינתקות מהצד הפלשתיני. המינהלת שהוקמה ברשות הפלשתינית פועלת תחת אחריותו, והוא מרכז את עבודת המטה בתחומים הכלכליים וגם הבטחוניים. אך אפשר להבין מדחלאן, שהפרוייקטים החקלאיים בהחלט מעניינים אותו: "אנחנו מעריכים שהחממות יתנו לנו 7,000 מקומות עבודה, ואנחנו כבר מכינים את האנשים שיטפלו בעניינים האלה. אנחנו נפעיל את החממות יותר טוב מישראל", הוא אומר. הבתים של המתנחלים מעניינים אותו הרבה פחות: "האנשים שלנו לא יכולים להשתמש בבתים כאלה. האדמה לא מספיקה ל-1.3 מיליון בני אדם שחיים בעזה. אבל אין לנו עמדה בנושא הזה, לא בעד להרוס ולא בעד להשאיר. אם ישראל מחליטה להשאיר - שתשאיר. אנחנו הקמנו ועדה של מומחים, כולל מומחים בינלאומיים, שימליצו מה לעשות עם זה. אם ישראל מחליטה להרוס, אז רק שייקחו את כל מה שהרסו, לישראל".

האם הפלשתינים ישלמו על הרכוש שיקבלו? דחלאן נשמע כועס: "אנחנו צריכים לשלם? הישראלים צריכים לשלם על 50 שנות כיבוש. אנחנו לא נסכים לשלם, ולא נסכים ששום גורם אחר ישלם. אם רוצים לתת לנו כסף, זה בסדר. אבל שנכניס את הבנק העולמי כדי שיעביר כסף למתנחלים? לא נסכים בשום פנים. בכל מקרה, כל מה שייעשה הוא באחריות הרשות הפלשתינית, ולא נסכים לתת לאף אחד לטפל בזה".

זו בדיוק הנקודה בה מתחילים הנסיונות הישראליים להיראות קצת פאתטיים. מתברר שעל רקע העמדה הפלשתינית, קשה לישראל למצוא שיתוף פעולה לכל התוכניות היפות שמתגבשות אצלנו. בחודשים האחרונים דנו בכירים בישראל עם ראשי הבנק העולמי (כולל שרון בביקורו האחרון בארה"ב שמיהר לפגוש את פול וולפוביץ' נשיא הבנק החדש) אלא שבעוד שהייתה הסכמה שיש לעשות כל מאמץ לשקם את הכלכלה הפלשתינית, כאן נגמרו ההסכמות. מה פתאום לשלם לישראל על השקעות שעשתה בניגוד לחוק הבינלאומי?

הרעיונות הנרקמים להעברת תשתית הייצור החקלאית לפלשתינים עלולים להתבדות אם יחליטו המתנחלים להשמיד את החממות ערב יציאתם. צה"ל יתקשה מאוד למנוע מחקלאים לפגוע בנכסים של עצמם. אחד הצעדים המתוכננים למנוע זאת הוא מה שמגדירים במשרד המשנה לראש הממשלה - "לתת תמריץ שלא לפגוע בחממות". התמריץ, איך לא, הוא כספי: חוק פינוי-פיצוי מקנה למתנחלים 60% משווי הרכוש שהם מפנים. ההצעה היא להגדיל את הפיצוי ל-100%, בתנאי שהמערכת מועברת לפלשתינים כעסק חי ופעיל, שניתן להשתמש בו מיידית. את התקציב הנדרש מעריכים בישראל בכ-15 מיליון דולר.
גורם במועצה לביטחון לאומי מעריך, כי בסופו של דבר תשאיר ישראל את רוב המבנים הקיימים בשטחים המפונים, להוציא מה שהוגדר מבנים רגישים - בתי-כנסת ובתי-קברות.

עם זאת הוא מתריע, שהתועלת האמיתית הולכת ופוחתת ככל שיש פחות אפשרות להעביר "עסקים חיים" לפלשתינים: "הבעיה שהזמן הולך ואוזל. באיזור ארז סוגרים עסקים והחובות תופחים, כך שהסיכוי להעביר אותם כעסקים חיים הולך ויורד. אנחנו עושים הרבה מאמצים, אבל גם הפלשתינים צריכים לעשות זאת".

ההינתקות וכל הכרוך בה עומדים לעלות הרבה כסף. איש אינו יודע להגיד כמה בדיוק, אבל המספרים מתעופפים. ראש אגף התקציבים באוצר, קובי הבר, אמר לפני כמה חודשים כי עלות ההינתקות תהיה חמישה מיליארד שקלים, מזה כמחצית תשולם ב-2005. עלות הפיצויים לפי הערכה זו מגיעה לכשלושה מיליארד שקלים, ועלויות מערכת הביטחון - לכשני מיליארד שקלים.

אך הכנסת הגדילה את הפיצויים למתנחלים. ראש הממשלה הורה על קיצור משך ההינתקות מ-12 שבועות לארבעה, דבר שיצריך גיוס כוחות מילואים. התוצאה מכל אלה היא, שתקציב ההתנתקות צמח ל-6.4 מיליארד שקל, ממנו 4.3 מיליארד מיועדים לפיצויים וכ-2.1 מיליארד שקל למערכת הביטחון. אולם בכך לא נפסקה תפיחת תקציב ההינתקות. על-פי התבטאות מהשבועות האחרונים של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אילן כהן, תקציב ההתנתקות מוערך כבר בשבעה מיליארד שקל. ואם מישהו מעריך שגם בזה לא תסתיים ההינתקות, הוא כנראה לא טועה. בטח ובטח כשלוקחים בחשבון גם את הכשרת אזור החולות בניצנים לקליטת תושבי גוש קטיף.