הרהורים בשולי החדשות

שני הרהורים בשולי החדשות:

נעמי שמר. לחן "ירושלים של זהב" בנוי על מנגינה בסקית, כך נעמי שמר ז"ל במכתב שכתבה בערוב ימיה. הואיל ואצלנו הכל פוליטי - מבקריה, שבלאו הכי לא אהבו את השיר שהיה למעין המנון לאומי, שמחו לאידה, ובקרב אוהביה ומעריציה נשתררה מבוכה - מטעמים הפוכים.

אני נזכרתי בסיפור שקראתי בימי נעורי. מיליונרית אלגנטית לבשה שמלה מפוארת וכובע תואם, יפהפה, לקראת הנשף. והנה, אבוי, הכובע הושחת, ונותרו רק שעתיים. מיהרה לחנות הכי יוקרתית, אל הרב-אמן הכי מפורסם בתחום והתחננה לייצר לה תחליף הולם, ומייד. נטל המומחה סרט מגולגל שהיה מונח על השולחן, פתח, קיפל, סובב, עיצב, נעץ כמה סיכות - ולעיניה המשתאות של הגברת נגלתה יצירת-מופת. הגיעה שעת התשלום, ורב-האמן נקב במחיר נכבד. מה, שאלה האשה, סכום כזה עבור סרט וסיכות? במקום מענה שלף האיש את הסיכות, חזר וגלגל את הסרט ומסרו לאשה: "הסרט, גברתי, חינם!"

מתנחלים רוסים

בדרכו למוסקבה לחגיגות ה-60 לנצחון על גרמניה, סר הנשיא בוש לבירת לטביה, ריגה. לצד דברים בגנות הכיבוש הסובייטי של המדינות הבלטיות, הוא נידב גם הערה-נזיפה בהלכות דמוקרטיה לנשיאת לטביה. הדמוקרטיה, אמר, נבחנת דווקא בכיבוד זכויות המיעוט. הוא התכוון, כמובן, למיעוט הרוסי בלטביה. (861,000 מתוך 2,306,000 - שליש!), שהלטבים לוחצים אותו בגלל משקעי שינאה שנותרו לאחר 45 שנות כיבוש, וגם מפני שהם בעצמם לחוצים מן "הבעייה הדמוגרפית" המוכרת. כי בלטביה - הלטבים מהווים רק כ-55% מן האוכלסיה. היתר הם רוסים, בלרוסים, אוקראינים, פולנים.

משום כך, מוענקת אזרחות לטבית רק לדוברי שפת המדינה, וכתוצאה מכך מחצית מן הרוסים אינם אזרחים, כ'א "תושבי קבע" בלבד. וכעת כופים גם על בתי ספר רוסים ללמד לפחות 60% מהחומר בשפה הלטבית.

לישראלים, הגורסים מתוך בורות או זדון שדמוקרטיה היא דיקטטורה של הרוב, וכל כולה בחירת דיקטטור אחת ל-4 שנים, מומלץ ללמוד שכשרוב רומס זכויות-יסוד של מיעוט, המסגרת חדלה מאליה להיות דמוקרטית. כי בדמוקרטיה זכויות האדם והאזרח משוריינות - אפילו נגד החלטה פה אחד. השאלה, למה בוש-שרון אינם מיישמים עקרון זה גם לגבי "המיעוט" היהודי ביש"ע, תלוייה כענן שחור מעל לראשינו, ועדיין לא נמצא לה מענה.

אך הסיפור הבלטי טומן בחובו עוד תמיהה גדולה:

הלא הרוסים, הבלורוסים והאוקראינים הם "מתנחלים", שמרביתם התיישבו בלטביה בשנות הכיבוש הסובייטי. מדוע, כאשר ברית המועצות "התנתקה" והצבא נסוג (1994) - לא עקרו וגרשו את "המתנחלים" כדי "ליישבם מחדש" במדינות-האם החדשות - רוסיה, בלרוס ואוקראינה? ובאסטוניה, מדוע לא עקרו כ-400,000 מתנחלים רוסים (28%)?

האמנם רוסיה, בלרוס ואוקראינה - אך זה עתה מדינות טוטליטריות - היו כבר בתחילת שנות ה-90 יותר מתקדמות, אנושיות ודמוקרטיות מן 'הדמוקרטיה היחידה במזה"ת', כפי שאנחנו אוהבים לקרוא לעצמנו?

ועוד: רוסיה דואגת לזכויות האדם של בני עמה בארצות הבלטיות. לעומתה, מדוע נוהגת ישראל באזרחיה כבאויב מובס במלחמה? ואל תשאלו, מדוע בוש לא העיר לשרון כפי שהעיר לנשיאת לטביה. יש הבדל קטן: בלטבייה הרוב הלטבי לוחץ על מיעוט זר, בישראל - היהודים פוגעים בעצמם!

מפת הדרכים היא תכתיב אמריקני המאיים על ריבונותנו, אבל גם בה אין זכר לחורבן התנחלויות והגליית תושביהן, אלא הקפאת בנייה ופירוק מאחזים שהוקמו אחרי מרס 2001, ודברים אלה חמורים ומדאיגים דיים. עינינו הרואות שגם "הרביעיה", ובתוכה "ידידים" כמו האיחוד האירופי והאו"ם, לא העלתה על דעתה טיהור-אתני-עצמי, יהודים בידי יהודים.

פוטין היה כאן, ואנחנו החמצנו הזדמנות לשאול אותו על ההבדל בין מתנחלים רוסים למתנחלים יהודים - ולא בארץ זרה, כ'א בלב מולדתם ההסטורית. גם השאלה הזו תלוייה מעל לראשנו, והתשובות עליה מרות כלענה.