שר האוצר
משה כחלון כרה לעצמו בור שלעומתו הבור התקציבי אינו אלא שוחה קטנה. לכריית הבור אסף אליו השר את כל הכלים ההנדסיים, הכלכליים, החוקתיים, המנהליים, וציוות אותם ביחד כדי להעמיק את הבור שכרה.
השורה התחתונה של תוכניתו של שר האוצר היא הוזלת מחירי הדיור. מצב שבו מחיר דירה בתל אביב הוא 750 אלף דולר, ומחיר דירה בהיקף, נאמר בבאר-שבע,הוא חצי עד שליש מזה, נראה לקובעי המדיניות התקשורתית בלתי נסבל, או יותר נכון משמש כלי לניגוח ממשלת הליכוד. ממשלה, כמו ממשלה, במיוחד במדינה סוציאליסטית כמו ישראל, במיוחד בתווך התקשורתי הסוציאליסטי-קומוניסטי של ישראל, נדרשת לעשות משהו, בכלים המנהליים, כדי לשנות את המצב, דהיינו לפעול נגד כיוון השוק שהעלה את מחיר הדיור.
קודם כל, יש לבחון את הסיבות האמיתיות לעליית מחירי-הדיור.
- חוסר בקרקעות באזורי הביקוש. ומה עושה אותם לאיזורי ביקוש? יש בהם אמצעי פרנסה, פרטיים, אך במיוחד ציבוריים. זהו המצב מאז הכרזת המדינה בתל אביב, העיר שהפכה לכזו שיש לה מדינה.
- מרחק מריכוזים ערביים. ירושלים המערבית יקרה פי-שניים עד פי-עשרה מירושלים המזרחית. מחיר מגרש ברהט הוא אחד חלקי שלושים ממגרש בלהבים. היהודים אינם רוצים לגור עם הערבים, מסתבר. ככל שהישובים הערבים תופסים יותר ויותר קרקע, חוקית או לא (לרוב לא), קטן השטח שעליו מעוניינים היהודים לבנות ולהתגורר, והמחירים עולים.
- חסמים פוליטיים המוציאים את מרבית קרקעות הלאום מן המאגר של קרקע לבנייה. כך, גב ההר ששטחו גדול פי-עשרה מראשתניה (ראשון לציון עד נתניה), חסום פוליטית להתיישבות יהודית. חלקים גדולים מן הנגב תפוסים בידי הבדואים, מרבית הגליל תפוס בידי ערבים. מצב זה מחייב התדיינות משפטית ממושכת לכל יוזמה התיישבותית.
- תשתיות. שום בנייה ללא הכנת תשתיות של דרכים, מים, ביוב, תקשורת וחשמל לא תצלח. העדר תשתיות חוסם תהליך של בנייה הן למגורים והן לתעסוקה.
- העלייה המסחררת בילודה היהודית ב-20 השנה האחרונות.
- שפל עולמי ועמוק במחיר המימון של משכנתאות.
נתבונן עכשיו בעיקרי
תוכניתו של כחלון:
עידוד המרתן של דירות משרדים לדירות למגורים;
מסלול מקוצר לפיצול דירות להשכרה, תוך שמירה על מרחב מגורים ראוי;
קידום בנייה למגורים על קרקעות בייעוד ציבורי והרחבת הגדרת בני מקום בהקצאות רשות מקרקעי ישראל;
הרחבת תוכנית מחיר למשתכן (מכרזים למסירת קרקע למציע את המחיר הנמוך למשתכן);
העמקת ההנחות במסגרת המכרזים והרחבת הקריטריונים לרוכשי דירה ראשונה;
ריסון הביקוש להשקעה בדירות. הגדלת מס הרכישה למשקיעים לרמה של בין 8 ל-10 אחוזים. בכוונת שר האוצר ליזום צעדי מיסוי נוספים להרחבת היצע הדירות הזמינות;
צמצום ההגדרה של "דירות בהמתנה" ל-12 חודשים בלבד וזאת לעומת 24 חודשים היום;
קיצור תקופת הפטור ממס שבח עבור דירות בירושה;
קידום הליך מהיר להפקעת קרקע;
הקמת רשות שתרכז את הסמכות והאחריות בתחום ההתחדשות העירונית שמטרתה הסרת חסמים לפרויקטים של פינוי-בינוי;
הסרת חסמים לבנייה למגורים ביישובי המיעוטים,
יצירת תמהיל נכון בין שיווק לבנים ממשיכים לבין כלל האוכלוסייה ותמריצים נוספים ביישובי הפריפריה.
בסיכום, זוהי תוכנית שכולה כוונונים שונים ומשונים של מערכת המיסוי, בלי שום התייחסות לגורמים העיקריים למחסור בביקוש שפורטו לעיל. מדובר בתוכנית המתעלמת מכוחות השוק ומעלה את המיסוי על הדירות הקיימות כך שנוצר תמריץ לפנות לכלכלה השחורה לשם העלמת מס. זוהי תוכנית שנידונה מראש לכישלון, בדיוק כמו טיפול ביתר לחץ דם עם אנטיביוטיקה.
האם חפץ ראש הממשלה בכישלון של
מפלגת "כולנו"? ייתכן. האם חפץ בכישלון מפלגתו של שר האוצר הקודם
יאיר לפיד שגם היא קמה על-רקע מחאת הדיור? במבחן התוצאה - כן.
לכן הנה כמה הצעות שיכולות באמת להוריד את מחירי הדיור למגזר היהודי.
- הפצצה מסיבית של אזור המרכז על-ידי חיזבאללה. אין ספק שהמשקיעים הישראלים והזרים ידירו את כספם מתל אביב וגוש-דן, נוכח הרס משמעותי של המגדלים שבהם הושקע כסף רב, והמחיר למשתכן יצלול. כדי לעודד את ההפצצה הצפויה, אפשר למכור את מערכות ההגנה הרב-שכבתית לסעודיה ואירן - פתרון נוסף לבור התקציבי.
- מיסוי על ילודה. כל ילד נוסף יעלה את נקודות הזיכוי של המדינה מן האזרח, כך שמשפחה שיש בה 6 ילדים תשלם פי-שישה יותר מס ממשפחה עם ילד אחד. במקביל, הפסקת כל הקצבאות מכל הסוגים. כך יטופל גם הבור התקציבי, והדרישה לדירות גדולות יותר תיעצר.
- הכשרת כל תפיסות הקרקע של הערבים, ועידוד תפיסות נוספות. כך ישתכנעו יותר ויותר יהודים שאין כאן עתיד, ודירות רבות יתפנו.
- הטלת מס משכנתה שיעניש כל מי שידו משגת לקחת משכנתא.
- וזו ההצעה הטובה ביותר שכבר קיבלה את גיבויו של ראש הממשלה בהצהרות חוזרות ונשנות: הכרזה על הקמת מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון. המגזר היהודי של המדינה הפלשתינית יישאר במקומו, בכוח אהבת הארץ והשוויון בין העמים. סביר להניח שיהודים רבים יעדיפו לחיות במדינה הפלשתינית שוחרת השלום, ולחלופין - בלוס-אנג'לס, ולכן שוב מחירי הדיור ייטו כלפי מטה.
בהנחה שחמש ההצעות דלעיל אינן מקובלות על הציבור, ואפילו לא על ראש הממשלה, ייתכן שיש להתייחס לגורמים שפורטו לעיל ולתת מענה אמיתי לאלה מהם המצויים בתחום שליטתה.
אחת: הזזת מקורות-התעסוקה של ממשלת ישראל, או שיש לה בהם מניית זהב, מן המרכז אל ההיקף. עיר הבה"דים בנגב היא התחלה טובה, אבל מה על התעשיה האוירית, התעשיה הצבאית, המטכ"ל, השב"כ, המוסד, וכל נציגויות המשרדים והרשויות למיניהן? בכוח הממשלה ליצור איזורי ביקוש חדשים לחלוטין בכל קצות הארץ שבהם מחיר הקרקע נמוך עד אפסי.
שתיים: צמצום הריכוזים הערביים באמצעות אכיפה של כל צווי ההריסה התלויים ועומדים נגד הבנייה הבלתי חוקית, הריסת כל המבנים שנבנו על אדמה חקלאית, הריסת כל המבנים שאינם עומדים בתקן (פן יקרסו ברעידת אדמה ויגרמו לאובדן חיי-אדם), וחיוב הרשויות המקומיות הערביות בגבייה כמקובל, במתן שירותים כמקובל, ובגביית אמת של כל השירותים הנצרכים כגון מים וחשמל. אם אינם יכולים לשלם, יש להפעיל תוכנית פינוי-פיצוי.
שלוש: הסרת החסמים הפוליטיים המונעים בנייה על-פי צרכי המשק בגב ההר, בשטחי A כמובן, כי הרי לא נרצה לפגוע באבו-מאזן ירום הודו.
ארבע: הכנת התשתיות הדרושות לבנייה במקומות שאותם הגדירה המדינה אזורי עדיפות לאומית, דהיינו גב ההר, נגב וגליל. ואילו הפסקת הבנייה של תשתיות חדשות באזורים שאינם בעדיפות לאומית, כלומר גוש-דן, השפלה וחיפה.
חמש: לאחר ביצוע כל הצעדים האלה, לתת לשוק הדיור לפעול ללא התערבות. והיה אם יאמירו מחירי הדיור עוד ברמת אביב ושדרות רוטשילד - מה טוב. זה מה שידחק ביהודים לצאת מן הגטו שבנו לעצמם בגוש-דן.
מה הסיכוי שתוכנית זו תאומץ? אפס. וברור גם למה. כי היא מטפלת בגורמים האמיתיים, ונראה כי איש אינו מעוניין באמת לטפל בהם. נראה כי לכולם נוח יותר לצאת עם תוכניות לא-אמיתיות, לראות בכשלונן וללכת לעוד סיבוב בחירות.
