הסיסמה כאילו שר האוצר
משה כחלון מתכנן לפתור את משבר הדיור היא סיסמה ריקה וחלולה, ממש כמו סיסמה דומה של שר האוצר הקודם. שר אוצר איננו ממונה על הדיור ולכן אין לו כל יכולת לפתור משברים בדיור.
ומדוע לפיד לקח את תיק האוצר? אולי בגלל שזה התיק הבכיר ביותר שהוצע לו. וכחלון? את זה צריך לשאול את כחלון, הוא ודאי יודע מדוע התעקש על האוצר.
ממשלה ומשרדים הם מערכת הירארכית של סמכויות ואחריויות, כל שר עם הנושאים עליהם מופקד, כל שר עם התיק שהוא אוחז, יש חפיפות ונגיעות בין המשרדים לבין עצמם, והמשרדים בעלי השפעה רוחבית הבולטת ביותר הם משרד האוצר ומשרד המשפטים. אלה שני משרדים "תורתיים", תורת המשפט ותורת התקציב אשר כל משרדי הממשלה כפופים להם, לשני המשרדים האלה יש "סוכנים" העובדים בתוך המשרדים השונים והעוסקים בייעוץ משפטי או בניהול כספי/תקציבי, אך בעוד משרד המשפטים נשען על אדן החקיקה ופסקי הדין, משרד האוצר נשען על כרעיים של תרנגולת בדמות חוק ההסדרים, שהוא הביטוי האלגנטי לשוק בו נזרקים מיליונים לכל עבר, בחשכת ליל ועם עיניים חצי עצומות.
משרד האוצר ושר האוצר הם שליטים במערכת כיאוטית, נתונה ללחצים, המפשרת באורח מאוד אופורטיניסטי בין תיאוריות כלכליות, לבין צרכי הרגע. משרד האוצר הוא שליטה של שמיכה קצרה אשר מרוב שמושכים אותה לכל הכיוונים היא כבר קרועה לגמרי ואף את מה שיכלה לכסות, איננה מכסה.
אתגר של כובש
משרד האוצר הוא גם עמדת כוח, רגולציה, בנקים, בורסה, ביטוח - כלומר מן ההיבט הזה, האוצר הוא פסגת האוורסט.
ומי שבאמת רוצה לנצח במשחק, לא מטפס על האוורסט, הוא לובש את חולצת הקפטיין, מתאמן רבות עם הקבוצה ואז סוחף אותה לניצחון על המגרש ולא בחלומות.
כיבוש האוורסט הוא אתגר של הכובש, הוא אינו מביא תועלת לאיש אלא לכובש עצמו, ועומת זאת ההובלה, הניצחון, הפתרון של בעיית הדיור או של כל בעיה אחרת, לא יבוא מהתואר, לא יבוא מתפקיד שעיקר ההצלחה בו הוא הפשרה והאופורטוניזם, אלא יבוא מעבודה קשה, ומהובלה, ובמקרה של הדיור, הובלה של משרד השיכון ושר השיכון.
והסכנה הגדולה היא ששר האוצר, ממרום תסכולו על חוסר יכולתו להניע את הדברים בשל האינטרסים הרבים והנוגדים עליהם ממונה ואשר לא מאפשרים לו להתמקד בנושא ספציפי, תוך העדפתו על אחרים, עוד יתקע מקלות בגלגלי פתרון בעיית הדיור, ויש טוענים שהוא כבר החל בכך לאחרונה.
