הפנמה לכל עניין מהותי מטבעה דורשת זמן. מאז תבוסת מה שקרוי אצלנו "שמאל", בבחירות האחרונות, לא עבר עדיין הזמן הדרוש להפנמת משמעותה של אותה "הפתעה". הוסף לכך כי מדובר באנשים הרואים בעצמם נזם הבריאה ובשונים מהם סתם עדר בהמות מטומטם - ללמדך כי נחוץ פרק זמן נוסף להפנמה. בסופו של דבר יפנימו גאוני הדור כי עם ישראל אינו טיפש והם אינם כאלה חכמים.
אותות הלחץ והמצוקה של בני תרבות אלה ניכרים היטב בהתנהגותם. המחשבה כי הרוב מסרב "להבין" את מה שעבורם הוא ברור ומובן מאליו, מרופפת את עצביהם המתורבתים. שפתם התרבותית מתחספסת לקללות נאצה של עדר בהמות אמיתי: "כסיל", "פשיסט", "אדיוט", "ימני הזוי", "אכול שנאה", "אויב השלום", ולעוד כמה דובדבנים שכאלה זכיתי בעצמי לטעום מהם ללא כל נימוק או הסבר נלווים. וכי למה שיסבירו לבהמה עדרית את שממילא לא תצליח להבין?
שליטה כמעט מוחלטת לאורך שנים על אמצעי התקשורת של מיעוט תלוש מהמציאות המזרח תיכונית גרמה לו להאמין שדברי הגותם נקלטו, הובנו ואומצו ע"י הרב. מה רבה אם כך הייתה הפתעתם לגלות כי הרוב אינו שותף לדרכם ואינו מאמץ אל חיקו את השקפותיהם הנעלות.
דניס מק-סמית בביוגרפיה שכתב על הפשיסט מוסוליני נותן הסבר להפתעה זו של השמאל:
"מוסוליני האמין כי בעיינו בעיתונים יום יום יוכל להחזיק את דופק דעת הקהל. אלא שהייתה זו מנה מסוכנת של הונאה עצמית. הוא שכח שהחדשות ופרשנותן היו במידה הולכת ורבה התוצר של משרד העיתונות שלו".
ובדיוק כמו מוסוליני אחרי שהשתלטו על החדשות ועל פרשנותן היו בטוחים שאלה משקפים את "דעת הקהל". ביום הבוחר נחשפה הונאתם העצמית ומשום כך גם כולם "הופתעו". נאומי ההלל שהכינו טרם הפתעתם לשבח ולהלל את "הרוב הדמוקרטי" על בחירתו הנבונה הפכו לנאומי שטנה, לעג והתנשאות (חסרת כל כיסוי אמיתי) על "עריצות הרוב". הרוב הטיפש שבחר שוב במלחמה ולא בשלום. הרוב המפגר ששוב נתן את קולו למי שמתעלל בו ("תסמונת האישה המוכה" זרק אחד מהם בחשיבתו המעמיקה). הרב העדרי ההולך כעיוור אחר מי שיוליכו לשחיטה. סיסמתם משכבר הימים המשבחת את הרוב ("הרב החליט שלום") נשתכחה מהם כליל ואותו רוב הפך באחת למושא שנאתם ותיעובם העזים.
משנתן הרוב את קולו לתפיסת העולם ההפוכה משלהם התפנה מיעוט זה להסביר לרוב מהי "דמוקרטיה". לפתע צצו פילוסופים בגרוש שהסבירו להמון כי הדמוקרטיה אינה שלטון הרב אלא אם כן היא שומרת על ערכים נעלים של "חרות האדם" "
כבוד האדם" ושאר ערכים נעלים שעל "הדמוקרטיה האמיתית" לגונן עליהם. ומי יחליט כיצד להגן על ערכים אלה ? בודאי שלא הרוב העריץ אלא המיעוט הגאון... פתאום החרדה מ"עריצות הרוב" מדירה שינה מעיניהם ואלו, כשהם חסרי שינה, כל שהם יודעים זה לקלל ובעיקר לנבוח.
הצילו את הדמוקרטיה מעריצות הרוב. הב הב!
הצילו את עם ישראל מסכנות המלחמה. הב הב!
הצילו את ילדכם משלטון שנבחר ע"י עדר בהמות . הב הב!
אוכל להמשיך בקריאות הב הב שכאלה ולמלא עמודים שלימים שהרי יום יום שומע אני נביחה נוספת של השמאל היוצא מכליו.
ואני מייעץ לעם ישראל לא להתרגש מנביחות אלה. הדמוקרטיה הישראלית בין שאר מעלותיה שומרת על זכותו של המיעוט לנבוח. גאה אני על נביחות אלה המוכיחות את איתנותה של הדמוקרטיה הישראלית. עם זאת אין לשכוח את העיקר: השמאלנים נובחים אך השיירה עוברת.
