אריק פרנקנטל הי"ד התגייס לצה"ל באפריל 1994 והיה חניך בקורס נהגי טנק בבסיס ההדרכה של חיל השריון. ביום 6.7.1994 יצא מיחידתו לצורך בדיקה רפואית ועצר טרמפ באזור צומת ראם. יושבי הרכב, שחבשו כיפות ודיברו עברית רהוטה, לא עוררו את חשדו ואריק עלה לרכב. זמן קצר לאחר שהחלו לנסוע התברר כי מדובר בחוליית מחבלים מארגון החמאס, שביקשו לחטוף חייל. תוך כדי מאבק פתחו המחבלים באש לעבר אריק והוא נהרג. למחרת, כ"ח בתמוז תשנ"ד נתגלתה גופתו של אריק במבנה נטוש בכפר עקב, באזור רמאללה. אריק הותיר אחריו הורים, שלושה אחים - חננאל, אופיר והדר, ואחות - איילת. בן תשע עשרה שנים היה בנופלו.
אבני דרך שסימנו והובילו אל מותו הם כדלקמן:
הסכם ראשון נחתם באוסלו (פרס - אבו מאזן) ב-20.8.93 כמעט שנה לפני מעשה רציחתו של אריק.
החיבוק הגורלי על המדשאה בבית הלבן התרחש ב-13.9.93 פחות משנה לפני רציחתו של אריק.
הסכם קהיר נחתם ב-4.5.94 כחודשיים לפני רציחתו של אריק.
נשאלת שאלה, מה גרם לרציחתו בשעה שהמו"מ עם הערבים נושא פרי? יודעי חן מציינים שלא אש"ף רצח את אריק אלא החמאס שהתנגד בחריפות לכל מו"מ עם היאהוד. זו תשובה נוסח המתחסד ש. פרס.
החמאס מתנגד לאש"ף ולכן רוצח יהודים? קלאסי, כמו בחקירת משטרה: הרוצח הטוב והרוצח המופ-רע. אנחנו החשוד הנחקר.
יצחק פרנקנטל האב הגיע בפמליית
יצחק רבין, ראש הממשלה, למדשאת אוסלו כדי ללחוץ שם את ידיו של ערפאת בעת הענקת פרס נובל לשלום לארכי-רוצח הפופולרי. מה ראית להתחבר אל טרוריסט רווי דמים, מר פרנקנטל? האיש ממשיך במלאכתו ללא הרף ואתה לוחץ את ידיו במעלה דרכו. היהודים משלמים בנדיבות את ליבם...
רשימה זו מתייחסת לנאום שנשא האב פרנקנטל מחוג ההורים השכולים הישראלי-פלשתיני, בהפגנה מול בית ראש הממשלה, 27 ביולי 2002. מאז הוא מתנוסס באינטרנט בכל פעם שמעלים את שם האב. דברי הנאום מופיעים פה בתוך סוגריים ומרכאות, ומחוץ להם - הערותיי.
השאלה הראשונה שאני שואל - אל מי הוא מדבר?
1. "ילדים ואזרחים פלשתינים חפים מפשע"
("אם כדי לפגוע ברוצחיו היו צריכים להרוג ילדים ואזרחים פלשתינים חפים מפשע, הייתי אומר לכוחות הביטחון, חכו להזדמנות אחרת ואל תפגעו בחפים מפשע").
מי הם אלה שאותם כביכול 'צריכים להרוג'? למה אתה צריך לתאר אותנו כבעלי צורך להרוג ילדים ואזרחים פלשתינים חפים, באמת? האם לא מדובר בהשתקתה של פצצה שממשיכה לתקתק גם בשעה שאתה נושא את דבריך?
מי הם אותם 'חפים מפשע'? הם ילדים ואזרחים המשמשים מגן חי מחושב, מתוכנן, מהונדס, מרושת, מתורגל ומאורגן לרוצחים. הרוצחים חיים בתוך קהילה שאינה מוקיעה אותם ואת מעשיהם אלא תומכת בם, מזינה, מעריצה, מגינה עליהם. הילדים משמשים להם מגן כשהם חוצים רחוב או נכנסים למכונית. האם הקהילה ואזרחיה המחפים חפים מפשע? האם חינוך למצוינות שאהידית המוענק לזאטוטים הוא תמים?
2. "כוחות הביטחון רוצחים גם אזרחים פלשתינים חפים מפשע"
("ואם היו כוחות הביטחון רוצחים גם אזרחים פלשתינים חפים מפשע, הייתי אומר לכוחות הביטחון שאין הבדל ביניהם לבין רוצחי בני אריק").
המחבר מציג לפני העולם את כוחות צה"ל - הפועלים מתוך הגנה עצמית, לפי העיקרון היהודי, "הבא להורגך השכם להורגו" – כשווים לחלוטין לרוצחי בנו אריק. משוואה נדירה ומופלאה של שוויון. הנרצחים הם גם הרוצחים משני הצדדים. משוואה מעגלית לתפארת מדינת ישראל.
3. "אל תחפשו נקמה"
("בני ואהובי, אריק, נרצח על-ידי פלשתיני. אם רוצח בני היה במקום שכוחות הביטחון קיבלו עליו מידע מודיעיני מוקדם, והתברר שבמקום זה ישנם ילדים ואזרחים פלשתינים חפים מפשע, והיה ידוע לכוחות הביטחון שהרוצח מתכנן פיגוע רצחני נוסף, העומד להתרחש תוך שעות, והברירה בידם, למנוע פיגוע של אזרחים ישראלים חפים מפשע, אך במחיר פגיעה באזרחים פלשתינים חפים מפשע, הייתי אומר לכוחות הביטחון, אל תחפשו נקמה, אלא נסו למנוע אובדן אזרחים חפים מפשע, ישראלים ופלשתינים כאחד. אני רוצה שהיד שתלחץ על הדק הרובה או מטול הפצצה תרעד לפני שיהרגו את רוצח בני, ובלבד שלא ייפגעו אזרחים חפים מפשע").
מי מחפש נקמה? מדוע אתה מסית אותנו ומדיח את האמת, משפיל אותה בציבור? מדובר בפצצה מתקתקת שחובה מוטלת על כל אחד מאתנו לנטרל אותה. שהיד תרעד, מדוע, כדי שנפספס את המטרה? האיש בו מדובר כבר אינו 'רוצח בנך' בלבד – הוא בדרכו לקטול רבים וטובים כבנך, כולם יהודים.
4. "המוסר הוא רק לבן"
("המוסר אינו שחור ולבן, המוסר הוא רק לבן. המוסר חייב להיות חף מכל נקמה ומכל שיקול דעת פזיז. המוסר חייב להישקל מול מאזניים מדויקים, כן או לא מוסרי. המוסר אינו נתון לשיקול דעת של קלי דעת וקלי הדק. המוסר שלנו תלוי על בלימה בידי כל חייל וחייל ובידי כל פוליטיקאי. אם המוסר שלי נתון בידי אחרים, אני צריך לבדוק אם אני מוכן להניח את כפות ידי המוסריות בידי האחרים").
מהו מוסר? בוויקיפידיה כתוב: "מוסר הוא הבחנה בין התנהגויות שנחשבות "טובות" לבין אלה שנחשבות "רעות". לפיכך, זהו סוג של חשיבה אנושית. כלומר, מוסר בפירוש אינו משהו מוחלט, כמו האמת. החשיבה האנושית של המשטר הקומוניסטי לא הייתה זהה לזו של המשטר הנאצי. פרופסור ליבוביץ' אדמו"רה של נאורות השמאל בארצנו, כתב: "מושג זה אינו מתייחס למעשים אלא לרציות ולכוונות. כל מעשה מצד עצמו הוא אינדיפרנטי מבחינה מוסרית. צא וראה: בשני מקרים אדם לוחץ על ההדק של רובה טעון ודרוך, כשאדם אחר על הכוונת, ובשני המקרים נהרג האדם השני – לכאורה אותו מעשה פעמים, ואעפ"כ במקרה האחד אנו אומרים 'רצח שפל', ובמקרה השני – 'מעשה גבורה של חייל המגן על המולדת'. משמע שלא המעשה אלא כוונתו ורצייתו של עושה המעשה היא הקובעת את השיפוט המוסרי. תורת המידות או המוסר אינה תורת ההתנהגות הנכונה אלא תורת הרצייה הנכונה... (רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ' – עמ' 30).
ממשיך פרופ' ליבוביץ', "מה זה 'טוב'? הוא מביא 3 דוגמאות:
א. בימי מלחמת העולם... אמרה אלינור רוזוולט שזוהי מלחמה למען 'הטוב האנושי העליון' – למען עולם שבו תובטח כוס חלב כל יום לכל ילד...
ב. באותה שעה אמר גם הגנרל טוג'ו (שליט יפן, בעל בריתו של היטלר) שזוהי מלחמה למען 'הטוב האנושי העליון' – המוות למען הקיסר ולמען הכבוד.
ג. המשורר האלוקי אסף (תהילים ע"ג) אומר, 'ואני – קרבת אלוקים לי טוב'.
האם ניתן, באופן אוביקטיבי, להכריע בין הטוב של גברת רוזוולט, של טוג'ו ושל אסף?
האם ייתכן שמוסר ערבי יהיה טיפה שונה ממוסר יהודי (למרות שמקורותיהם אנושיים)? האם ניתן להכפיף את הבעיה שעמה מנסה להתמודד האב השכול לאמת מידה אוניברסלית משותפת? אם המוסר הינו מוחלט, כולו לבן, כדברי האב – היכן היה שרוי לפני שבנו נרצח? כלומר, לפני שהטראומה הבעירה את מנועיו ומניעיו?
5. "זה לא מוסרי..."
("זה לא מוסרי להרוג אזרחים ישראלים או פלשתינים חפים מפשע, נשים וילדים. זה לא מוסרי לשלוט על עם אחר ולהביאו לידי אובדן צלם אנוש. זה לא מוסרי להטיל פצצה שתהרוג פלשתינים חפים מפשע. זה לא מוסרי לנקום ולפגוע בחפים מפשע").
בקטע הזה מחבר האב השכול בין פעולות 'לא מוסריות' כביכול ומטיל את האחריות להן בלעדית על ישראל. אבל זה שקר נואל. לא מוסרי להרוג אזרחים ישראלים = לא מוסרי להרוג פלשתינים. בתנאי ששני הצדדים חפים מפשע. כלומר מרומז, בעקיפין, שיש ישראלים שאינם חפים מפשע ואותם זה מוסרי להרוג. בהמשך נגלה שלדעתו – הישראלים אינם חפים מפשע. כי הם אינם מוסריים בעיניו - כי הם שולטים בעם אחר - כי הם הביאו את העם לידי אובדן צלם אנוש (ולכן אין פלשתיני אשם – הוא תמיד יהיה חף מפשע, גם רוצח הבן) - כי הם מטילים פצצות שהורגות פלשתינים חפים מפשע - כי זה לא מוסרי לנקום ולפגוע כפי שאנחנו עושים.
מתי החל אובדן צלם האנוש שלהם? כשהגיעו החלוצים הראשונים ב-1882? בעת טבח חברון בשנת 1929? אולי במאורעות תרפ"א (1921) ביפו? אולי בעת פלישת צבאות ערב בעקבות ההכרזה על הקמת מדינת ישראל? האם הכנותיהם הנלהבות למלחמת שמד ב-67 החלו לאחר שכבר אבד להם הצלם? ראו כיצד מסקנה אחת פשוטה, הגיונית והחלטית, של אב שקול מעוררת מיד צונאמי של שאלות טיפשיות.
6. "מוות מיותר"
("זה מאוד מוסרי למנוע מוות של בני אדם. אך אם מניעת מוות מבני אדם תגרום מוות מיותר לבני אדם, זה לא מוסרי. עם שאין לו קוים אדומים מוסריים, סופו שלא יהיו לו קוים אדומים מוסריים גם כלפי בני עמו. הנורא בעיני מכל, לא מה שקרה, אלא מה שיקרה, ולדאבוני, אין לי ספק שיקרה. והנורא יקרה, רק בגלל שהמוסר מעוות, ולא הייתה מינימום של יושרה מצד ההנהגה, המדינית והצבאית, לבוא ולומר סליחה").
בואו ננסה יחדיו לפענח את הכתוב. המשפט הראשון אומר מה שהאב השכול לא מצליח להעלות על בדלי שפתיו: זה בעצם מוסרי בהחלט להרוג בני אדם כדי למנוע מוות של בני אדם. אבל-אבל-אבל בתנאי שלא יגרם 'מוות מיותר' לבני אדם. הבנתם? מה זה מוות מיותר, יש דבר כזה ולכן נפלנו לתוך מילכוד 22. מילכוד 22 אומר שאתה יכול לעשות מה שאתה לא יכול לעשות. לא ברור מה זה - אבל ברור שזה משהו מפוקפק שדופק את ההיגיון בתחילת דרכו של המשפט ולכן עושה אותו לא-מוסרי או מיותר או שניהם כאחד.
7. "אובדן המוסר התחיל בשליטה על עם אחר"
("אובדן המוסר לא התחיל בפיגועי המתאבדים. אובדן המוסר התחיל בשליטה על עם אחר. אריק בני נרצח בידי מרצחים פלשתינים.
הרוצחים נולדו בדיוק כפי שבני נולד, לתוך עולם אנושי. אלא שאריק בני נולד לתוך מדינה דמוקרטית, עם סיכוי לחיים הגונים ומסודרים. רוצחו של אריק בני, נולד לתוך כיבוש מזעזע. לתוך כאוס מוסרי. לו אריק היה נולד במקום רוצחו, אולי היה רוצח את רוצחו. לו נולדתי אני לתוך הכאוס המדיני והמוסרי, כפלשתיני, הייתי הורג ופוגע בכובש. לו לא הייתי אני, פוגע בכובש, הייתי מועל באני שלי כאדם חופשי").
אובדן המוסר – מדובר בשלנו - התחיל בשליטה על עם אחר בעקבות מלחמת ששת הימים. לפני כן לא דווח על אובדן מוסר. הערבים תקפו אותנו ורצחו אותנו מאז 1882, אבל להם לא נגרם אובדן מוסרי. גם לנו לא, תודה. הרוצחים לא נולדו כמו שבנו אריק נולד – זו אמת. הם נולדו לתוך שנאה עזה כמוות למפעל הציוני אותו הם מנסים להכחיד עד היום. משום כך רצחו גם את אריק היהודי. רוצחיו של אריק 'נולדו לתוך כיבוש מזעזע, לתוך כאוס מוסרי' כי כבר מאה שנה ויותר הם נולדים לתוך זה. לא היו אז פלשתינים, כידוע. אלה נוצרו ב-1964 לפני הכיבוש, במטרה לשחרר את המולדת, כולל תל אביב, ולהשליך את כל היהודים לים. רוצחו של אריק, מתעקש האב השקול, נולד לתוך כיבוש מזעזע. של מי - שלנו, של
מלך ירדן? בטח לא של הטורקים או האנגלים.
לסיום הקטע – האב שמטיף מוסר מוחלט מוכן לפתע לשחרר קצת את הרסן, להרוג ולפגוע בכובש. בקלי-קלות האני שלו מתהפך כדי - לרצוח יהודים בשם המידתיות הצרופה.
("... יואילו נא הדוברים להסתכל לתוך המראה ולשאול עצמם כיצד היו הם מתנהגים לו הם היו תחת כיבוש? אני, כן, אני יצחק פרנקנטל, הייתי נהפך ללוחם חרות למען מדינתי. הייתי הורג את הכובש. כל הצביעות המנוולת הגורמת לפלשתינים להילחם בנו בלא רחם, כל המוסר הכפול המאפשר לבני עמנו להתהדר במוסריות ובטוהר הנשק, בעוד אותו כלי נשק מחסל אזרחים וילדים חפים מפשע, כל חוסר המוסר סופו שמביא לחוסר מוסריות").
אבל לפלשתינים אין ולא הייתה מעולם מדינה, הם לא היו עם תחת חוסיין ועבדאללה. היה זה רבין היהודי שהעניק להם הכרה שמעולם לא זכו לה לפני כן...
8. "בני אריק, נרצח לא בגלל היותו יהודי"
("בני אריק כחייל ישראלי נרצח על-ידי לוחמים פלשתינים שנלחמו כי האמינו במוסר לחימתם נגד הכובש. בני אריק, נרצח לא בגלל היותו יהודי, אלא בגלל היותנו כובשים על-ידי אנשים ששונאים את הכובש. אני יודע שאני אומר דברים שקשה לשומעם, אך אני זועק את הדברים מתוך לב שבור, לב של אבא שהביא בן לעולם, והבן לא זכה לחיות כי אנחנו מתנהגים כמסומאים, כמוכי עיוורון, כשיכורי כוח").
משום מה אריק היה חייל ולא על נהר הוולגה אלא בארץ ישראל. הוא נרצח משום שבעיני האב אנחנו הכובשים בארצנו. לא בגלל שהיה יהודי, חס וחלל. במאבק הזה על נדל"ן אין בכלל סממנים של אידיאולוגיה, או דת, חס וחלילה.
זה גם מה שאמרו דוברי הבית הלבן ומחלקת המדינה על הרצח במרכול הכשר בפריז. נרצחו שם בני-אדם לא בשל היותם יהודים אלא משום שנמצאו באותה עת ליד מקרר הגלידה הלא נכון. גם שם הרוצחים היו אנשים ששונאים כובש. מה לעשות גם פה אנחנו נמצאים במקום הלא נכון והוא יהפוך לנכון רק ברגע שנתפוגג או נתאדה. הערבים חכמים ומנוסים והם שונאים כל כובש. גם את חוסיין ועבדאללה. אבל כבר לפני מאה שנים ויותר ידעו שיבוא יום ואנחנו נהיה הכובש. לכן התאפקו והמתינו לנו בפינה, בסבלנות, עם אובדן הצלם שלהם.
9. "אנחנו הישראלים אשמים כי אנחנו הכובשים"
("לא, אני לא יכול לומר שהפלשתינים אשמים במותו של אריק בני. זה יהיה פשוט לומר הפלשתינים אשמים. אנחנו הישראלים אשמים כי אנחנו הכובשים. כל מי שלא רוצה לשמוע את האמת הנוראה הזו, סופו שיביא עלינו חורבן. לא, הפלשתינים לא יצליחו לזרוק אותנו מכאן, אך אגלה לכם סוד קטן, הפלשתינים מזמן יודעים שאנחנו עובדה קיימת. הפלשתינים כבר מזמן מוכנים לחיות אתנו בשלום, אנחנו אלה שלא מוכנים לחיות עימם בשלום").
קשה לך לומר, אתה לא יכול לומר, שהפלשתינים אשמים במותו של אריק בנך. אבל קל לך לומר שהישראלים אשמים במותו, כי אנחנו הכובשים. אתה לא, גם בצלם ושוברים שתיקה - לא. אתם מקפידים להכריז בחו"ל שאתם ישראלים סוג אחר.
אם הם מוכנים לחיות אתנו בשלום – מדוע הם רוצחים אותנו? אמרת, משום שאנו כובשים ו
מתנחלים. נכון, מאז ומתמיד היינו כאלה, זה לא חדש, זה כבר 100 שנה לפחות, מאז פתח תקוה, ראשון לציון ותל אביב. אז מדוע אתה טוען שהם מוכנים לחיות אתנו בשלום, ממתי? אתה לא מוכן לחיות אתנו בשלום - אתה מתעקש להסביר להם שיש להמשיך במאבק, להילחם ולהרוג את הישראלים כי הם הכובש ורק הם יהיו אשמים במותו של כל ישראלי שהערבים יירצחו. אדוני, תמיד נהיה פה כובש ומתנחל. אתה מציע שנארוז ונסתלק? אם כובשים אנו - מדוע ילדת את בנך דווקא פה, בארץ הכבושה והחמוצה הזאת?
10. "אנחנו אלה הרוצים להמשיך ולשלוט בהם"
("... אנחנו אלה שמדרדרים את האזור, הכובשים. אני לא רוצה לנקות את הפלשתינים מאחריותם, אני לא רוצה להצדיק בשום אופן פיגועים באזרחים ישראלים").
תחליט מה אתה רוצה. המסר של דבריך כפול ומכופל אולי בשל קרבתך למערת המכפלה. לנו אתה אומר, הפסיקו מיד לירות – זה לא מוסרי ולהם אתה אומר, המשיכו לירות – זה מוסרי, אל תפגעו באזרחים - רק בחיילים, שמקרה בלבד הם יהודים. אתה ממשיך לאותת לערבים בעקשנות בלתי נלאית: חכו, חכו, המתינו, עוד מעט אני וחברי בצלם ושוברים שתיקה נגיע לשלטון בעזרת
האיחוד האירופי ואובמה. אנחנו ישראלים, במקרה גם יהודים – אבל שונים לגמרי. כשנגיע - תקבלו הכל ללא צורך במאבק הירואי, ללא שפיכות דמים. ישתרר פה שלום של אמיצים. אתה הערבי – אמיץ, אנחנו – המיץ... נישט געפערלאך.
