אם היו שמים עליו יד היום, על שמשון, עם יד על הלב – היה הפשלונר נאזק מיד ומושלך לבית סוהר עם פדופילים נורמטיביים ואנסים משוכללים בשל התעללות בבעלי חיים ופגיעה מורלית ומוסרית בזכויות נכסי צאן וברזל. לא חשוב כרגע שיש ביכולתו של שמשון לבתק בכל רגע את כל השרשראות בעולם ולהפיץ לכל הרוחות את כל ההשתלשלויות, הפרזולים, החירטוטים והקעקועים. שמשון, לידיעתכם, לא היה הודיני או מכשף תקשורתי ממולח כמו שההמונים, גם היום, נוטים לייחס לכל טייקון שאוחז בזרועותיו מוסדות ארץ ותזרים נהרות מזומנים. למרות מסע מואר בלפידים, התעללות מחושבת ושקולה בבע"ח, שהם יצורים, ממש כמו יזידים או ארמנים, בעלי זכויות מוכרות על-ידי מוסדות האו"ם - התנ"ך שלנו הפך אותו למנהיג העם היהודי, שופט מכובד שהציל את בני ישראל ואוי לאותה בושה. אוי, איזו דרך ארוכה ומייגעת הלכנו מאז - ולאן הגענו? היום כותבים סופרי ה'תנ"ך-ישראלי' שמצב בע"ח הוא מציאות של שואה. ממש במילה הזאת, האירופית, התיקנית, הממוסגרת, הגרמנית, הנאצית, יד אחת על הלב ויד בשם.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
