כמה יזמים השקיעו הון, אכלו קש הרבה שנים ופתאום מצאו מטמון ענק מתחת לאדמה. האם המטמון הוא שלהם? האם הזיכיונות שניתנו להם על בסיס הערכה שיעלו חרס בחיפושיהם, מתים מיתת נשיקה אם וכאשר נמצא המטמון, וכל המטמון הזה יכול ל"הישדד" מהן על-ידי הציבור? של מי משאבי הטבע האם הם של אלה שהשקיעו הון על-מנת לגלותם, או של הציבור?
אלה שאלות כבדות משקל, אשר מדינות רבות מתחבטות בהם, ואף מדינת ישראל מתחבטת בהן לאחרונה (לשמחתנו יש על מה להתלבט). בעבר, בימי ממשלות שמאל, לא הייתה כל התחבטות משאבי הטבע הם של ברוני הכסף, נקודה. שימו לב מה עשו ברוני הכסף לים המלח, וכמה מתוך זה זרם לקופת המדינה.
ודווקא ממשלת ימין, ממשל נתיינהו שטייניץ, החליטה שמשאבי הטבע אינם של הזכיינים, בייחוד אם מה שמצאו חורג מכל ציפייה.
והפתרון הוא כמובן בפשרה אשר מי שהגה אותה היא ועדה הציבורית מקצועית, וכך הוקמה ועדת שישינסקי שבמסגרתה הוחלט על הטלת מס על עסקי הגז, לאחר מספר שנים שבמהלכן תחזרנה חברות הגז את השקעתן הראשונית.
וכעת דנים בהיבטים של הגבלים עסקיים, דואופול – שהוא בפועל מונופול דו ראשי, שתי חברות אשר שולטות במשאב כספי ענק, והאינטרס של המדינה הוא לפזר את הכוח הזה בקרב מספר חברות, להגברת התחרות.
בואו נעיין
במכתב ההתפטרות של הפרופסור גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, כלומר הממונה על התחרות במשק, בסמוך לאחר הקמת הממשלה, ושנודע שמשרדי הממשלה נסוגים ממתוה קודם בנושא הוא כותב שם "בחודש דצמבר, הגעתי למסקנה כי טיוטת הצו המוסכם שגובשה אז לא תביא לתחרות ולכן החלטתי שלא להגיש אותה לאישור בית הדין" הפרופסור גילה מדגיש ואומר אז שהוא חוזר בו מהסכמתו לתהליך שהוא היה שותף לו.
לדעתי מדובר
בצו מוסכם מחודש מרס 2014 ואז נכנסו לסיפור משרדי ממשלה נוספים, הפרופסור גילה עצמו כותב במכתב ההתפטרות "בנוסף לכך, מדובר בנושא שעלולות להיות לו השלכות מרחיקות לכת שאינן קשורות לתחרות, כגון יחסי חוץ וביטחון ועצמאות אנרגטית. אלה ההשלכות שבלב חששותיהם הכנים של משרדי הממשלה האחרים. על כן, אינני חושב שראוי ונכון שרגולטור שממונה על התחרות יבצע צעדים חד-צדדיים אל מול התנגדות גורפת של משרדי הממשלה האחרים, וללא כל גיבוי מצדם. "כלומר מתוך הבנה שיש מכלול גדול מאוד של שיקולים ולאו-דווקא שיקולי תחרות, הוא אינו מתכוון לפעול חד-צדדית, אך הוא מצפה לקבל גיבוי לגישה שלו הנובעת מנושא אחד הנמצא במהות תפקידו, והוא תחרות. הוא אינו רוצה להכריע אך רוצה שדעתו תכריע או לפחות תוביל.
בהמשך גובש נוסח מתווה עדכני בפברואר 2015, ובמאי 2015 משרדי הממשלה חזרו בהן ממנו, וגילה התפטר. מסתבר שגם בקרב צמרת יועציו של הפרופסור גילה, דעתו שנויה במחלוקת.
אני נותן ציון 100 לפרופסור גילה, על גישתו הנחרצת, על יושרו האינטלקטואלי, על כך שכאחד ממיליון פקידים במדינת ישראל, שם את הדרגות על השולחן כאשר הבין שדעתו לא מקובלת, ואין לה גם סיכוי סביר להתקבל.
בואו נראה אבל מה עומד מנגד מול עיניהם של אחרים המלבים את מהומת הגז. על-מנת לבחון לעומק את המלבים למיניהם ואת משמעות פעולתם אנו צריכים לשאול קודם כל:
- מה עושים המלבים והאם הם משחקים לידי ההון או שמשרתים את הציבור בישראל.
ובכן הנושא האחרון שעל פרק היה אישור הכנסת לממשלה לפעול על-פי סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים על-מנת לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים מטעמי חוץ וביטחון, על-מנת להגיש את המתווה לאישור הממשלה והכנסת ללא חתימתו של הממונה על ההגבלים העסקיים.
בשל העבודה שמשה כחלון הוא חבר נפש של אחד מברוני הגז, ובשל העובדה שלשני שרים שיש להם אינטרסים ישירים בגז (מניות) הממשלה לא הצליחה להעביר בכנסת את אותו סעיף 52 והמתווה נדחה בעוד זמן.
וכאן אנו מגיעים לשאלה השנייה, האם המלבים מסייעים לציבור או מזיקים לו, על השאלה הזו נענה נכונה רק אם נבין היטב את האינטרסים של בעלי ההון המעורבים.
- האם האינטרסים של בעלי ההון הם שהמתווה יאושר כעת או שאישורו יידחה על ציר הזמן?
- האם דחיית אישור המתווה תפתח את כל הנושא לויכוחים אין קץ, ותחזיר למרכז התמונה את הלובי המאד חזק שיש לבעלי ההון בכנסת ותחזיר למרכז התמונה כל מיני הצעות מגונות שלטענת שלי יחימוביץ' הוצעו לה, והיא לא הבינה משמעותן לכאורה.
- האם סוברים אותם בעלי הון שראוי לסגור את סעיפי המתווה כעת, עם מה שקיבלו משטייניץ או שהם סוברים שבוועדת הכלכלה של הכנסת הם יקבלו הרבה יותר?
- ובכלל כמה סבלנות יש למינהל להלחם על זכויות אמורפיות של ציבור, לעומת סבלנות אין קץ ומשאבי אין קץ שיכולים להשקיע בעלי ההון על-מנת לשפר עמדות?.
ואם אנו מסיקים, כפי שאני מסיק, שלבעלי ההון לא בוער כלום והם מעריכים שהזמן יפעל רק לטובתם, אז מה עושים חברי הכנסת הקולניים? מסייעים לבעלי ההון נגד אינטרס הציבור!!, ומה עושים אותם 3 חברי כנסת/שרים הנמנעים מהצבעה בכנסת, בעילת
ניגוד עניינים על-אף שהיועץ המשפטי לכנסת הודיע להם ולנו שאין כל מניעה שיצביעו, מסייעים לבעלי ההון תוך כדי הימצאותם במצב קיצוני של ניגוד עניינים.
ישרא-גז או ישרא-בלוף? האם המהומות האלה תועלנה לבעלי ההון או שהן תועלנה לציבור? האם בשם ניגוד בעניינים אסור לקדם את המתווה אך בשם אותו ניגוד מותר לעכב אותו? הכול שאלות שהתשובות להן טמונה באינטרס של היזמים, אם האינטרס של בעלי ההון הוא לעכב, אזי פעולותיהם של הצדיקים ויפי הנפש, לפחות לכאורה, משחקות באורח ברור ומובהק לידי בעלי ההון.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
