על-מנת להבין מול מה אנו עומדים בישראל כיום יש ליצור הבנה תאורטית המעוגנת במעשה ובראליה (פרקסיס).
יש לצאת מכמה הנחות יסוד:
האדם כיצור בן מינו הינו יצרני ושואף לבנות ולארגן דברים בצורה אפקטיבית. האדם הוא homo faber (האדם היוצר והבונה) והאדם המארגן - כפי שעולה ממחקרי אודות האונה הפרונטלית - המבנה המוחי המתקדם והמאוחר ביותר באבולוצייה.
הסיטואצייה החברתית-הגמונית עשוייה להשביק את רוחו של האדם, ולהשליט את הגורמים חסרי היכולת היוצרת, אלה שבוגדים במהותם האנושית. זהו השמאניזם האטאוויסטי (שמאניזם: שררתו העריצה של הקוסם השיבטי-אלילי. אטאוויזם: דפוס קדמוני, עריץ וחשוך), דפוס שהיה קיים בעידן הטרום ציוויליזצייה. תצורתו היא ההתגודדות בחבורות בוזזים למטרת דיכוי בעלי היכולת ושדידת תוצריהם או רתימתם לעבדות כזאת או אחרת. בין היתר באמצעי מגייה שחורה, סוגסטייה והונאה.
לכן אני אומר: בראשית היה החוק.
כך, בריאת העולם על-פי התנ"ך מתחילה במעשה יצירה קוסמי על-ידי האלוהות. אלא שהאדם, היוצר אף הוא, שכן הוא בצלם האלוהות, יצירתו מתחילה רק עם מחיצת גורמי העריצות והשבקת הרוח היוצרת.
לכן, הציוויליזצייה מתחילה עם כינון וישום החוק הפלילי - חוקי חמורבי, חוקי משה, חוקי פריקלס. אלה מאפשרים לגורמים היצרניים, המארגנים, היעילים, ולמעשה החזקים במין האנושי להשתחרר מדיכוי הגורמים הטפיליים-משעבדים בה, הנוטים להשליט טרור ורתימה לעבדות (במידה זו או אחרת) עקב התאגדות לחבורות ביזה ושליטה.
מאז, מתפתחת התרבות. ונמצאת בקו מזגזג אך המוכוון למעלה. זוהי הסימפונייה הכבירה של ההתפתחות האנושית ופריסתה בהיסטוריה.
התפתחות כזאת למשל, היתה גילוי והעצמת היכולת לחשיבה סימולטנית (כמה כיוונים בו זמנית) המתחילה במערב עם המצאת המוסיקה הפוליפונית (רב קולית) באנגליה, צרפת וגרמנייה במאה ה-13. קו התפתחות נוסף היה בתקופת הברוק ועידן המהפכה המדעית (המאה ה-17), בהם חלה קפיצת מדרגה בשחרור רוח האדם ונוצרו תצורות חברתיות מבוזרות יותר מבחינת תפעול הכוח ההגמוני.
חלקים נרחבים יותר באוכלוסיה יכלו מאז ואילך לבטא וליישם בבנייה את יכולתם הקישבית הרב-מוקדית והסימולטנית (ראה/י ספרי "חלוקת קשב").
התפתחות התרבות עם זאת אינה מובנת מאליה, ותצורות השמאניזם האטאויסטיות עשויות להתגבר במישור הבין-מדיני והתוך מדיני. כך קורה למשל בישראל כיום. גורמים ואינדיווידואלים יצרניים מדוכאים בדרגות שונות ברוב הנישות החברתיות והכלכליות, ושוררות בכל מקום ואתר (החל מנותני שרותים, המשך בטכנאים וכלה בתעשייה הגדולה) תצורות דיכוי והתאגדות קרטליסטיות שאין לברוח מהם, המשביקות את הרוח ומדכאות את האדם. זאת תוך רטוריקה ומצג דרוויניסטיים לכאורה, אך המהופכים לרוח הדרוויניזם המקורי.
זהו למעשה עיקרון מהופך לטבע של שרידותם של הבלתי כשרים - שכן מושלטים למעשה ברוב מרחבי העשייה עלוקות-אנוש עריצות ומדכאות, חסרות יכולת יצרנות ואירגון, חסרות חום אנושי, נדיבות וחסד, וחסרות הבנה לאיכות (כשרוח איכות, לב חם ונבון, חסד ונדיבות הינם אקלים טיבעי לרוח היוצרת והמארגנת). זאת תוך הפצת אקלים חברתי-ערכי של שרירות וגחמה, אטימות נוראה וציניות גורפת, הווייה עריצה ועוקרת נטיעות, נוכלית, משביקת רוח וממיתה כל חיים יוצרים ובעלי תנופה בונה אמיתית.
כך, הבעייה של הפריעה במגמות האירגון והיצרנות האנושית מתחילה כאשר גורמי בזיזה שוב משתלטים על הסצינה החברתית-כלכלית, ומשליטים תצורות ביזה, דיכוי וניצול-יתר של הגורמים היצרניים והמארגנים, באמצעות פסאדה (איצטלה) של החוק. אלא שזהו חוק כאוטי ושרירותי המנוגד לתחושת הצדק הטיבעי שבנו. לכן גורמי הביזה שואפים לשתק את תחושות הצדק הטיבעי הספונטני באמצעות תצורות שטיפות מוח, תעמולה, וסוגסטייה (השאה) ברוח השמאניזם האטאויסטי. שיבה-לאחור כזאת לאטאויזם רוחני משתק אנו רואים כיום בתועמלנות הפגנית-קמאית המטיפה בין היתר לשימוש כבד בסמים, או לרשע בנוסח כת השטן, של חלקים מטרנד ה-new age למשל.
לשם לוחמה במגמות רגרסיביות (משיבות אחור), בין אם במישור הבין לאומי ובין אם במישור הפנימי, אין מנוס אלא לאחוז לעיתים בחרב - על דרך ההשאלה או באופן ממשי. דהיינו לאכוף את החוק באופן ממוקד ונירחב יותר (נוסח ראש העיר ג'וליאני בניו-יורק סיטי) או לבנות כוח צבאי למטרות לחימה בעריצות המשביקה את האוטונומיה היוצרת האנושית.
פגיעה ביצרנות ובקניין רוחני
כך, מכיוון שהיצרנות הכרוכה בסדר גבוה של רמת אירגון היא התכונה האנושית המובהקת ביותר, הרי שהפגיעה בזכויות קניין רוחני מאפיינת יותר מכל מדינה בה דומיננטיות גישות בוזזות. אכן, גניבת קניין רוחני הפכה למכת מדינה בישראל. ארה"ב שוב דירגה את ישראל באפריל השנה כניצבת באחד המקומות הגבוהים בעולם בגניבת ושוד קניין אינטלקטואלי.
[קישור] לאחרונה נחשפה העובדה כי שיר שהפך כמעט המנון לאומי, "ירושלים של זהב" היה פלגיאט של שיר עם בסקי בביצוע הזמר הספרדי הגדול פאקו איבנז שבהופעתו הבלתי נישכחת בחמאם ביפו נכחה נעמי שמר (ולא איזה שיר נישכח ששרה פעם נחמה הנדל באוזני נעמי שמר, כפי ש"ניזכרה" שמר בווידוייה המפתיע, לאחר הכחשות רבות). ספרו האחרון של סמי מיכאל הוא פלגיאט על ספר משנות ה-70 של סופר פלשתיני.
בימים האחרונים נחשפה פרשה בה אנשי עסקים בישראל גונבים זה מזה כמוכי עווית מערכי מידע שיוצרו בעמל רב. להזכירכם, משטרת ישראל פתחה בחקירה לאחר שהסופר אמנון ז'וקונט גילה לפני מספר חדשים שקטעים נירחבים מספר שהיה שרוי בכתיבתו, וכן חלקים מעבודת הדוקטורט אותה כתב, ניגנבו להם באופן עלום ומופצים להם באינטרנט. זוהי למעשה גרסה מודרנית של מלחמת הכל בכל בעידן של טרום התרבות.
קישורים נוספים אודות פלגיאריזם ושחיתות: - מאמרו של אלי אשד: אנציקלופדיה תרמיקה - שעתוק פוסט מודרניסטי או פלגיאט טרמינאלי?
מופיע גם דיון חשוב ומענין בשולי המאמר.
[קישור] - שחיתות והסחת דעת
[קישור] יש להבין שבישראל כיום מבוצעים פשעים קשים על-ידי חוגים הגמוניים פרוטו-פאשיסטים. מדובר בפשעים כלפי אוכלוסיות שונות, כולל יהודים. הפריעה אינה נעצרת בערבים (כפי שגורסים אנשי "שמאל"), ומכה כמוכת עיוועים פנימה, כאשר הפשע, הנוכלות, השחיתות הנוראה, תרבות השקר במצח נחושה, הפשיעה הכלכלית, האכזריות, הציניות, האטימות ביחסים בין אדם למשנהו מגיעים למימדי היצף.
[קישור]
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
