לפני כמה שנים בדקו בארה"ב מיהם 40 המנהלים הטובים והמוצלחים ביותר. לאחר שנמצאו אותם מנהלים, ניסו להבין מה משותף ביניהם. הבדיקה העלתה, כי כולם נהגו לכתוב את משימותיהם לאותו היום על פתקים. הדבר השני והמעניין יותר שהתגלה הוא, שכולם הכירו בצורה מעמיקה את השומר ששמר בכניסה לחברה שאותה הם מנהלים.

הקשר בין שני הדברים נרמז בפרשתנו בפסוק הפותח: "והיה עקב תשמעון". רש"י מפרש: "אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון". לפי הגמרא (עבודה זרה ג', ע"א) מצוה קלה היא מצוה שאין בה חסרון כיס, כלומר: דברים שאינך מפסיד בגללם כסף. ומה פירוש "שאדם דש בעקביו"? התשובה היא "שאדם דורסן ברגליו, שאין חשובין בעיניו כלום" (רש"י).

למנהלים ישנה נטייה לראות דברים במאקרו ולרדת לפרטים רק כשמגיעים לתחום הפיננסי, המאזנים ודוחות הרווח וההפסד. גישה כזאת עלולה להביא את המנהל לתחושה, כי הוא שולט בעולם וכל מי שתחתיו שקוף לחלוטין. המזכירה או מנהל החשבונות הם פונקציות בדיוק כמו הרכב מהעבודה או המשרד.

מנהלים היודעים, כי כל אחד מאנשי הצוות שלהם הוא חלק מ"המשפחה" של החברה שלנו, ולכן הם מכבדים אותם ולא לוקחים אותם כמובנים מאליהם, יהיו לא רק אנשים טובים יותר, אלא גם החברה אותה הם מנהלים תהיה טובה ויעילה יותר. העובדים יזדהו עם מטרות החברה ויעשו הכל על-מנת שהיא תצליח.

זו הדרישה שבורא העולם גם שם בפנינו, בנוגע לדרך בה אנו בוחרים לחיות את חיינו. אפשר לחיות את הכל בצורה כללית, גלובאלית ומלמעלה - ואפשר לרדת לפרטים הקטנים ואל האנשים, גם אלה שלכאורה נראים זניחים ולא חשובים.

לפני כמה שנים אחד מחבריי התמנה למנהל קניון. מיד עם כניסתו לעבודה הוא ראיין את כל העובדים ובכלל זה את עובדי התחזוקה, הניקיון והשמירה. כשהוא ראיין את הצבע (האחראי לתיקוני הצבע) בקניון, הוא שאל אותו בסוף הפגישה האם יש לו משהו חשוב לומר לו. הצבע אמר לו שמעולם לא שאלו אותו שאלה שכזאת, ואם הוא כבר שואל - אז יש לו מה לומר. הוא אמר שישנם קירות רבים בקניון שהוא צובע ולדעתו ניתן לשים על ידם דוכני מכירה. בעקבות עצה זו נוספו עשרה דוכנים שהכניסו לקופת הקניון מעל מיליון שקל בשנה.

הנה לנו דוגמה מדוע לא כדאי לדוש בעקבנו את הפרטים הקטנים או את האנשים שנראים לכאורה קטנים ולפעמים הם הגדולים באמת.