א. דת האונס

אבו-באקר אלבגדדי, "החאליף", מנהיג דאעש, אנס בהתמדה את קיילה מילר, צעירה אמריקנית, שנחטפה בשנת 2013 על-ידי ארגונו בסוריה - עד מותה כביכול בהפצצה של מטוסי ירדן על העיר ראקה בסוריה.

מילר לא היחידה, שנאנסה על-ידי אנשי דאעש. אלפי נשים לא סוניות בשטחי הכיבוש של דאעש סובלות מאונס, מהשפלה, מהטרדות מיניות, ונמכרות כשפחות-מין. נראה, כי זה אחד ממגוון מעשי הטרור, שמשליט הארגון.

אונס ואלימות מינית היו מאז ומתמיד חלק מהמלחמה. כעת מנסים לשרש זאת, ולהופכם לפשע מלחמה. דאעש מצפצף על המאמצים הבינלאומיים הללו. הארגון הפך את האונס לשיטה ממוסדת עם הצדקות דתיות - כביכול בשם האיסלאם.

לפני כיבוש העיר סינג'אר, עיר מרכזית של המיעוט היאזידי בעירק, קרא 'דאביק', הבטאון האינטרנטי של דאעש לתלמידי שאריעה להחליט אילו תקנות של האיסלאם להחיל על היאזידים. המסקנה אז הייתה, שנשים יאזידיות יכולות להפוך לשפחות: חמישית מהן יועברו לרשות מנהיגי דאעש, והשאר יחולקו בין לוחמי הארגון, שישתתפו בקרב על סינג'אר.

בהסתמכו על פסיקה שנויה במחלוקת, הפך דאעש את האונס, את האלימות המינית ואת השעבוד לעבדות לשיטות נפוצות לתגמול לוחמיו. כ-3,500 נשים יאזידיות נפלו בידי דאעש. הן מוינו כמו בקר, והועברו למסחר בשטחים, שנפלו בידי הארגון. חלק משפחות המין נמסרו למפקדים וללוחמים בדאעש כפרסים על הצטיינותם.

כעת מנסים ארגונים בינלאומיים לתעד את הזוועה, כדי להעמיד לדין את האחראים לכשייתפסו. במקביל, מנסים לסעוד את הקורבנות, ולשקמן.

ב. רחמן על אכזרי

מועצת גדולי הבג"ץ ממשיכה במסורתה הוותיקה לירות לנו כדור ברגל. השופטים הנכבדים והמלומדים החליטו לשחרר זמנית את מוחמד עלאן, המחבל ששבת רעב.

בהחלטתם פתחו שער רחב לעוד מחבלים, שינקטו בצעד הזה. הם, בני משפחותיהם וסייעניהם יזילו דמעות תנין, ויבקשו רחמים על המנוולים, ויהיו מי שייפלו בפח.

"אמר רבי אלעזר, כל שנעשה רחמן על האכזרי, לסוף נעשה אכזר על הרחמנים" (מדרש תנחומא, מצורע, סימן א').

ג. צבא העם

צבאנו המוסרי ביותר בעולם החליט להעניש חיילים, שהתלוננו בפייסבוק, שהם רתחו מחום בבסיסם (נבי מוסא בבקעת הירדן), בעוד קציניהם מתרווחים בחדרים ממוזגים.

אכן, דגומה אישית למופת. יידע כל חייל כי יש דרג ויש... וכידוע, אסור להתלונן על סדרי בראשית.

ד. להד"ם

ובהקשר למה שכתבתי לעיל - השדר הוותיק והמעולה ד"ר יצחק נוי הביא בתוכניתו השבועית עובדה די-ידועה, שהתעלמו ממנה בארצנו שנים רבות: הספר אנשי פנפילוב, שהפך לקודש-הקודשים בפלמ"ח ובקרב פוליטרוקים בצבאנו, הנו בדיה, שכתב אלכסנדר בק עבור מנגנון התעמולה הבולשוויקי בברית-המועצות במלחמת העולם השנייה, וכלל אינו ספר של היסטוריה צבאית.

והיו בקרב גנרלינו מי שהתפארו, שזה הספר היחיד בענייני צבא שקראו מעולם.