שר החינוך,
נפתלי בנט, מאחז עיניהם של רבים וטובים ומפריח לשווא מגדלים באוויר. המשבר החמור הפוקד כבר שנים את לימודי המתמטיקה בארץ לא ימצא את פתרונו על-ידי הענקת בונוס מוגדל לנבחני חמש יחידות בבגרות.
מה שנעלה מעל כל ספק הוא ששום בונוס כזה גם לא יעודד את לימודי המתמטיקה, המצויים כבר מזמן על עברי פי פחת. הסטטיסטיקה היבשה מעידה בעליל שרק 5% מכלל תלמידי התיכון מסוגלים בכלל להתמודד עם הרמה המקסימלית הנדרשת במתמטיקה למצויינות. אלא שאת הסיבה להעדרה הבולט אין חלילה לתלות בתלמידים, אלא דווקא במוריהם, שאינם יודעים ללמד מתמטיקה.
היה זה
מבקר המדינה שקבע במפורש את תמונת המצב: מורים שלא הוכשרו ללמד, ותוכניות-לימודים שלא עודכנו זה זמן רב - הם עקב האכילס של המקצוע. לא בכדי מבקש התלמיד המצוי הלומד מתמטיקה לברוח ממנה כאילו זו אש שמאיימת עליו.
דרך מופשטת
אז אם המורה לתורת המספרים אינו בקיא די-צורכו אפילו ברזי המקצוע שלו, או שאינו יודע ללמדו בדרך המובנת לכל - מה יש לנפתלי בנט להלין על התלמידים הנכשלים בו בהמוניהם? לפני שהוא מבקש להעניק בונוס על מצויינות במתמטיקה - ייטיב שר החינוך לעשות אם ידאג להכשרתם של מורים מתאימים, שיפסיקו להמאיס על התלמידים את המקצוע הלוגי רק משום שאינם יודעים ללמד אותו.
רק מורים מוכשרים ומעולים, שידעו להרביץ את תורת המספרים בדרך מופשטת ומובנת לכל - ניתן יהיה להמריץ תלמידים ללמוד מתמטיקה ותוך כדי כך גם להצטיין בה, אך כאלה כמעט שאינם בנמצא, זולת יחידים וספורים, שניתן למנותם על אצבעות כף-יד אחת.
אלא שבעולם ההיפכא מסתברא שלנו מצויים המורים הנבחרים דווקא בבתי הספר האקסטרניים, שהם מחוץ למערכת הלימוד הקונבנציונלית. משרד החינוך צריך, לפיכך, לעשות שמיניות באוויר ולהכשיר מורים נבחרים שכאלה גם בבתי הספר העיוניים. כי הכשרה תחילה, והבונוס אחר כך.