כאנשים בוגרים ואחראיים אנחנו נמצאים כל הזמן בתהליך של תיקון ועלייה. מגמת ההשתפרות וההתקדמות היא זו שמניעה את רוב התהליכים שאנחנו עוברים בחיים. הרצון להוסיף, המחשבה על מקום טוב יותר ורמה אישיותית גבוהה יותר מעיפים אותנו קדימה לעשייה ולהתעלות. אולם, למרות הכל, אנחנו לפעמים תופסים את עצמנו מפשלים ברגעי המבחן האמיתיים, נראה כאילו העבודה הגדולה והמאמץ הרב שהשקענו ירדו לטמיון.
בפרשתנו "וילך" אנחנו כבר ממש מריחים את הסוף. משה רבנו נפרד רשמית מהעם, ממנה את יהושע למחליפו ומברך אותו: "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתם לתת להם ואתה תנחילנה אותם" [דברים ל"א, ז']. את הברכה המפורסמת 'חזק ואמץ' מפרשים חז"ל: 'חזק' בתורה 'ואמץ' במעשים טובים [ברכות ל"ב, ב'].
משה רבינו מדריך את יהושע כיצד צריך להתנהל מנהיג, מה עליו לעשות בשביל להצליח להיות אפקטיבי ואיכותי. מצד אחד, עליו לבנות תודעה מבוססת ויציבה, "אני מאמין" יצוק וברור - חזק בתורה. ומצד שני, עליו להוריד את הכל לפסים מעשיים, לא להשאיר את האידיאלים בצורה מופשטת בגבהים, אלא לממש אותם בפועל על-מנת שתהיה להם אחיזה במציאות - ואמץ במעשים טובים. הרש"ר הירש מסכם זאת במשפט קולע: הייה חזק בהכרת תפקידיך, הייה אמיץ בהתגברות על כל המכשולים בקיומם, להיות חזק בעיקרון, אמיץ בביצועו.
גם במערכת הזוגית עלינו להשתלם בשתי המערכות הללו. עלינו לבנות בקרבנו את התודעה עד כמה חשובה התנהלות זוגית נכונה, עד כמה אנחנו אוהבים וחייבים להשקיע בבן/בת הזוג וכו', ומצד שני להשתדל להוסיף עוד ועוד מעשים, פעולות קטנות שיעזרו לנו להנכיח את הרעיונות הגדולים בחיינו. כך נצליח לקבוע את תכונות ההתעלות והרצונות הטובים בחיינו, וברגע האמת, כאשר לא הכל יזרום על מי מנוחות, נוכיח (בעיקר לעצמנו) שאנחנו אכן בדרך הנכונה, יש שכר לפעולתנו והמאמץ שהשקענו אכן מניב פירות מתוקים.
