גירוש צרפת

לאט-לאט נוטשים יהודי צרפת ועולים לארץ או לארצות אחרות. לאט-לאט ובתחושה של בגידה ועלבון. אחרי שנים של תחושת "צרפתי אני" הוצבה מראת הדמים מול עיניהם והם זיהו את האחר, את השונה. זה הם. הם לא שייכים והם לא אהובים. הם יהודים יותר משהם צרפתים. וכך, לאט-לאט החלה הנטישה. גירוש שקט, כי שנאת יהודים סוחפת חלק מן הנוער בצרפת, שנאת יהודים סוחפת ולצרפתים אין עניין או זמן לעצור את זה.

נכון שהולנד הסביר שהיהודים חשובים לו. חשובים לצרפת. אבל כמי שהביא לתחילת ההגירה החוצה בתחילה של יהודים עשירים ובהמשך של יהודים בכלל, נראה שהיו אלו רק מילים. מס שפתיים. שום מנהיג אירופי אינו מוכן להתמודד נגד ערבים.

נכון שראש ממשלת צרפת טען ש"אי-אפשר לתאר את צרפת ללא היהודים", אבל מסתבר שבהחלט אפשר לטהר אותה מיהודים והם נוטשים לאט-לאט. לא כולם מגיעים לארץ, אם כי רבים מהם ציונים בכל ליבם. רבים עוברים לניו-יורק או לקנדה.

רבים מיהודי צרפת הם בעצם יהודים מצפון אפריקה שהגיעו למדינה שהכירו בארץ מוצאם. מדינה שהכניסה את התרבות שלה לארצם. כמעט כל מרוקאית יודעת לדבר צרפתית וגם חלק מיוצאי תוניס ולוב וכמובן - ישראלים שהיגרו לעיר האורות וסביבתה. הם מרגישים שייכים לצרפת, הם אימצו אותה אל ליבם. את גינוניה ומאכליה, את תרבותה ואפילו את דתה. אחוז ההתבוללות בצרפת גבוה מאוד, במיוחד אצל אלו שלמדו בבתי-הספר הציבוריים ויש/היו הרבה כאלה לא בגלל שלא רצו בחינוך יהודי, כי אם מפני שבתי-הספר היהודיים עולים כסף רב ובינתיים זרם ההגירה החוצה גדל ולא שהממשלה הוציאה חוקים מגבילים נגדם, ולא שהממשל מגרש אותם או יוצא נגדם. זהו גירוש שקט. גירוש אלגנטי מאוד. גירוש נכנע של טרור מילולי ולפעמים יותר המתפשט בארצות אירופה והממשלות שם אינן יודעות או אינם רוצות להתמודד מולו.

תזכורת - אין לנו ארץ אחרת.